הר ארבוס
צוות חוקרים הגיע לאחת הנקודות הקרות ביותר עלי אדמות בחיפושיו אחר יצורים המשגשגים בחום לוהט. במקום ששורר בו אור יום מלא במשך ארבעה חודשים, הם מחפשים צורות חיים ששוכנות בעלטה מוחלטת. ברוכים הבאים לעולמה ההפוך של אנטארקטיקה
מאת: אוליביה ג'אדסון | צילום: קרסטן פיטר
אני עומדת עם צוות החוקרים על שולי לועו של הר ארבוס (Erebus). כדי להגיע לפסגה נסענו בטרקטורוני שלג עד לנקודה הקרובה ביותר האפשרית, וממנה המשכנו ברגל במעלה דרדרת תלולה וחלקלקה. זהו יום יפהפה: הטמפרטורה היא 25 מעלות מתחת לאפס בערך, הרוח קלה, השמים צחים מענן, הנופים רחבי ידיים. הר הגעש שקט. בדרך כלל עולים מלועו אדי קיטור מהבילים, אבל היום אפשר להשקיף אל תחתיתו, כ-230 מטרים מתחתינו, ולחזות בזוהרה האדום של הלבה. זהו מראה מצמרר, כמו הצצה לתוך צינור המוליך אל מרכז כדור הארץ.
הר ארבוס, הניצב על האי רוס (Ross) באנטארקטיקה, הוא הר הגעש הפעיל הדרומי ביותר בכדור הארץ. הוא התחיל להיווצר לפני כ-1.3 מיליוני שנים, וכיום גובהו 3,794 מטרים מעל פני הים. מדרונותיו מכוסים בשלג וקרח, קרחונים, נקיקים ושפכי לבה פה ושם, אבל הקיטור המתאבך לרוב מעל פסגתו הוא המעיד על החום שמתחולל בקרבו.
במעלה הארבוס רוב צורות החיים הן מיקרוסקופיות. היוצאים מן הכלל העיקריים הם כמה קהילות של טחבים ואצות כחוליות - חד-תאיים שבדומה לצמחים מסבים אור שמש לאנרגיה ויוצרים מושבות גדולות די הצורך כדי להיראות לעין הלא מזוינת. עד לאחרונה היה חקר המיקרואורגניזמים הלא ידועים בעייתי: אם אי אפשר לגדל אותם במעבדה - אי אפשר לתאר אותם. אבל כעת אין עוד צורך לגדל יצור מיקרוסקופי כדי ללמוד על אודותיו. בעשר השנים האחרונות פותחו שיטות גנטיות המאפשרות לאפיין קהילות שלמות של מיקרואורגניזמים באמצעות הדנ"א שלהם בלבד. לכן, אף שכבר בתחילת שנות השישים של המאה הקודמת התגלו חיים באדמותיו הלוהטות של הארבוס, רק עכשיו אנו יכולים להתקדם בחקירתם.
האזורים הלוהטים של הארבוס פזורים סביב פסגתו. המפורסמת ביותר בהם היא כברת הקרקע הקרויה רכס טראמוויי (Tramway, חשמלית). חום הר הגעש מתיך את השלג ויוצר חלקות קטנות של אדמה לוהטת ולחה, שבה שוכנות קהילות של טחבים ומיקרואורגניזמים. החלקות האלה הן איים קטנים של חמימות בים של קור. האדמה עצמה לוהטת - הטמפרטורה שלה מגיעה לעתים ל-65 מעלות צלסיוס - אבל לא כן האוויר שמעליה. יתרה מזו, אם מתרחקים אפילו מטר אחד מהנקודה הלוהטת, טמפרטורת הקרקע צונחת פלאים. נוכחות האיים האלה מעוררת שאלות מסקרנות: אילו מיקרואורגניזמים חיים בהם ומנין באו? האם יצורי הארבוס ייחודיים? ואולי אפילו יהיה מסעיר לאין שיעור לגלות שהם הועלו ממעמקי כדור הארץ.
הכתבה המלאה פורסמה בגיליון יולי 2012 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק
להצטרפות למינוי »הר ארבוס, הניצב על האי רוס (Ross) באנטארקטיקה, הוא הר הגעש הפעיל הדרומי ביותר בכדור הארץ. הוא התחיל להיווצר לפני כ-1.3 מיליוני שנים, וכיום גובהו 3,794 מטרים מעל פני הים. מדרונותיו מכוסים בשלג וקרח, קרחונים, נקיקים ושפכי לבה פה ושם, אבל הקיטור המתאבך לרוב מעל פסגתו הוא המעיד על החום שמתחולל בקרבו.
במעלה הארבוס רוב צורות החיים הן מיקרוסקופיות. היוצאים מן הכלל העיקריים הם כמה קהילות של טחבים ואצות כחוליות - חד-תאיים שבדומה לצמחים מסבים אור שמש לאנרגיה ויוצרים מושבות גדולות די הצורך כדי להיראות לעין הלא מזוינת. עד לאחרונה היה חקר המיקרואורגניזמים הלא ידועים בעייתי: אם אי אפשר לגדל אותם במעבדה - אי אפשר לתאר אותם. אבל כעת אין עוד צורך לגדל יצור מיקרוסקופי כדי ללמוד על אודותיו. בעשר השנים האחרונות פותחו שיטות גנטיות המאפשרות לאפיין קהילות שלמות של מיקרואורגניזמים באמצעות הדנ"א שלהם בלבד. לכן, אף שכבר בתחילת שנות השישים של המאה הקודמת התגלו חיים באדמותיו הלוהטות של הארבוס, רק עכשיו אנו יכולים להתקדם בחקירתם.
האזורים הלוהטים של הארבוס פזורים סביב פסגתו. המפורסמת ביותר בהם היא כברת הקרקע הקרויה רכס טראמוויי (Tramway, חשמלית). חום הר הגעש מתיך את השלג ויוצר חלקות קטנות של אדמה לוהטת ולחה, שבה שוכנות קהילות של טחבים ומיקרואורגניזמים. החלקות האלה הן איים קטנים של חמימות בים של קור. האדמה עצמה לוהטת - הטמפרטורה שלה מגיעה לעתים ל-65 מעלות צלסיוס - אבל לא כן האוויר שמעליה. יתרה מזו, אם מתרחקים אפילו מטר אחד מהנקודה הלוהטת, טמפרטורת הקרקע צונחת פלאים. נוכחות האיים האלה מעוררת שאלות מסקרנות: אילו מיקרואורגניזמים חיים בהם ומנין באו? האם יצורי הארבוס ייחודיים? ואולי אפילו יהיה מסעיר לאין שיעור לגלות שהם הועלו ממעמקי כדור הארץ.
הכתבה המלאה פורסמה בגיליון יולי 2012 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק
תגובות