הסאגה האיסלנדית
במשך מאות שנים גבתה ההתיישבות האנושית מחיר כבד מהנופים הדרמטיים של האי, שעוצבו בידי הרי געש וקרחונים. אבל מה שנותר עודנו מרהיב
מאת: רוברט קנזיג | צילום: אורשויה וארלן הורברג
איסלנד, השוכנת באי ששטחו 103,000 קילומטרים רבועים, הייתה למעשה ריקה לפני שנת 871. היונקים היבשתיים היחידים שחיו בה היו שועלי שלג. בין ההתפרצויות הגעשיות היא הייתה שקטה למדי, ונשמעו בה רק משבי הרוח, גלי האוקיינוס וקריאות עופות הים.
האיסלנדים הפיחו משמעות באדמה הריקה הזאת, ודומה כי כמעט כל מקום באי נקשר בסאגות, האגדות העתיקות שלהם. אך התושבים גם ערטלו אותו. בעבר מילאו יערות עצי שדר את השפלות והגאיות וכיסו לפחות רבע מהארץ. כיום, לעומת זאת, הם מכסים אחוז אחד משטח האי, לאחר ששימשו חומר הסקה עד המאה ה-19.
המתיישבים הביאו עמם גם בקר וחזירים, אבל אז התקרר האקלים למשך 500 שנים, וכבשים ארוכות פרווה הפכו מקור ההכנסה העיקרי. בקיץ מאות אלפים מהן עדיין מלחכות עשב בשדות מרעה פתוחים ברמות הגבוהות. אך הכבשים אוכלות את כל הנקרה בדרכן, וכיום פחות ממחצית שטחה של איסלנד מכוסה בצמחייה כלשהי. בעבר היו שני שלישים ממנה מכוסים בצומח.
בני האדם וחיות המשק שלהם, שנאבקו לשרוד בארץ של הרי געש וקרחונים, שחקו אותה באופן שקשה לתאר, אך מי שאינו מכיר את הסיפור הזה רואה רק את היופי המרהיב שנותר.
הכתבה המלאה פורסמה בגיליון מאי 2012 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק

תגובות