כתבות קודמות

  • צילום: אורשויה וארלן הורברג

    הר הגעש אייאפיאטלאיוקוטל (Eyjafjallajokull) באיסלנד, מעט לפני עלות השחר ב-23 באפריל 2010. לאחר ההתפרצות הראשונה, הלבה זורמת ללא מעצורים

  • צילום: אורשויה וארלן הורברג

    נחל פתלתל מותיר משקעי בוץ ברזליים על גבי חול געשי בחופה הדרומי של איסלנד

  • צילום: אורשויה וארלן הורברג, WILD WONDERS OF EUROPE

    מפל בליטלאנשפוש (Litlanesfoss) מפלס לעצמו דרך בזרם לבה עתיק, שנוצרו בו עמודים כאשר התקרר | צילום: WILD WONDERS OF EUROPE

  • צילום: אורשויה וארלן הורברג

    לאחר שרוח צפונית קרצפה את הקרח מעל פני אגם מיווה (Mývatn), נוצר גל סחף שנראה כמו דרך המובילה אל לועו של הר הגעש קווארפיאטל (Hverfjall)

  • צילום: אורשויה וארלן הורברג, WILD WONDERS OF EUROPE

    קרני השמש מאירות רכס של סלעי ריוליט געשיים באזור החביב על מטפסי הרים | צילום: WILD WONDERS OF EUROPE

  • צילום: אורשויה וארלן הורברג

    בקווראווטליר (Hveravellir), שפירושו "מעיינות חמים במישור", המים המתקררים משקיעים שכבות דקות של גייזריט

  • צילום: אורשויה וארלן הורברג

    הנוף של מפל חרונפוסר (Hraunfossar) נראה כפי שהיה בימי הוויקינגים, עם עצי שדר, שיחי אוכמניית הביצות והנהר קוויטאו (Hvítá), שצבעו הפך לבן מרוב סחף

  • צילום: אורשויה וארלן הורברג

    גלי החורף שוטפים דרך הקשתות שחצבו מי הים בבזלת בארנארסטפי (Arnarstapi), שבחצי האי סנייפלסנס (Snaefellsnes). עופות מהמין ריסה מתרבים באי

  • צילום: אורשויה וארלן הורברג

    שיטפון מהפשרת קרחונים שוצף מעל מדף סלע בגובה 12 מטרים בגודפוס (Gođafoss), "מפל האלים". לאחר קבלת הנצרות, הושלכו אלילים פגאניים אל המפלים

גלרית תמונות

הסאגה האיסלנדית

במשך מאות שנים גבתה ההתיישבות האנושית מחיר כבד מהנופים הדרמטיים של האי, שעוצבו בידי הרי געש וקרחונים. אבל מה שנותר עודנו מרהיב

מאת: רוברט קנזיג | צילום: אורשויה וארלן הורברג
הרי געש יצרו את איסלנד ושמרו עליה מעל גובה הגלים של האוקיינוס האטלנטי במשך לפחות 16 מיליוני שנים. בכל כמה שנים אחד מהם מתפרץ, ולעתים, כמו ב-2010, יוצר שיבושים קשים בתנועה האווירית העולמית.

איסלנד, השוכנת באי ששטחו 103,000 קילומטרים רבועים, הייתה למעשה ריקה לפני שנת 871. היונקים היבשתיים היחידים שחיו בה היו שועלי שלג. בין ההתפרצויות הגעשיות היא הייתה שקטה למדי, ונשמעו בה רק משבי הרוח, גלי האוקיינוס וקריאות עופות הים.

האיסלנדים הפיחו משמעות באדמה הריקה הזאת, ודומה כי כמעט כל מקום באי נקשר בסאגות, האגדות העתיקות שלהם. אך התושבים גם ערטלו אותו. בעבר מילאו יערות עצי שדר את השפלות והגאיות וכיסו לפחות רבע מהארץ. כיום, לעומת זאת, הם מכסים אחוז אחד משטח האי, לאחר ששימשו חומר הסקה עד המאה ה-19.

המתיישבים הביאו עמם גם בקר וחזירים, אבל אז התקרר האקלים למשך 500 שנים, וכבשים ארוכות פרווה הפכו מקור ההכנסה העיקרי. בקיץ מאות אלפים מהן עדיין מלחכות עשב בשדות מרעה פתוחים ברמות הגבוהות. אך הכבשים אוכלות את כל הנקרה בדרכן, וכיום פחות ממחצית שטחה של איסלנד מכוסה בצמחייה כלשהי. בעבר היו שני שלישים ממנה מכוסים בצומח.

בני האדם וחיות המשק שלהם, שנאבקו לשרוד בארץ של הרי געש וקרחונים, שחקו אותה באופן שקשה לתאר, אך מי שאינו מכיר את הסיפור הזה רואה רק את היופי המרהיב שנותר.


הכתבה המלאה פורסמה בגיליון מאי 2012 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק

להצטרפות למינוי »

תגובות