צלילה חופשית

15 מטרים מעל הים הצפוני חרוש קמטי הסערה מתחשרים עננים של עופות. לפתע מתפרץ שבר ענן מהיר כברק. העופות צוללים כלהק של קלשונים לבנים, מנקבים את הגלים בקול חבטה ונתז מים. כמה דקות לאחר מכן הם עולים לפני הים עם דג בגרונם. הם מנערים את ראשיהם, מתרוממים מהמים בעזרת כנפיים שאורכן שני מטרים, ונוסקים לבתיהם אשר בקיר המצוק בחן של ברבור. שם הם נוחתים בכבדות ומיד הם מתחילים להתקוטט עם שכניהם בקריאות רמות.

אלה הן הסולות הצפוניות, יורדות ים מרחיקות נדוד, העוגנות בעונות הקינון במושבות הומות. על פי הסיווג המדעי, המין הזה, Morus bassanus, הוא דודן של הסולה כחולת הרגל, אבל על פי מראה עיניים זהו שחף שהוכלא עם אלבטרוס. העוף הדור במעופו, ובה במידה חסר ישע ביבשה; לפרקים הוא קולני וקל כנפיים, טריטוריאלי ונדיב, דרמטי וקומי.

עד 1913 דלדלו מאות שנות ציד את שורותיהן, שאף כי לא נספרו לפני כן, היו ללא ספק מלאות. נותרו אז כ-100,000 עופות, ופחות מ-20 מושבות. לאחר מאה שנים שבהן הוכרזו מוגנות, הסולות הן מסיפורי ההצלחה הגדולים של מאמצי השימור. כיום כ-40 אתרים ברחבי צפון האוקיינוס האטלנטי הם ביתם של כ-400,000 זוגות מקננים, נוסף על עשרות אלפי עופות צעירים ואחרים שאין להם גוזלים.

מושבה גדולה מעין זו שוכנת בהרמאנס (Hermaness), שמורת טבע לאומית בקצה איי שטלנד (Shetland). זוהי הנקודה הצפונית ביותר בבריטניה - קצה העולם. האתר מתהדר במצוקים של סלעי גניס בגובה 150 מטרים, הצוללים אל קלדרות גאות המנוקדות באיונים וקשתות סלע, והוא אפוף בסיפורי מיתולוגיה. סולות החלו לקנן במקום זה ב-1917, ובחודשי הקיץ נוצותיהן הנושרות ממלאות את האוויר כמו אבק פיות.

כיום, מכיוון שאין להן אויבים טבעיים רבים והמזון מצוי בשפע, נראה שעתידן של הסולות הצפוניות מובטח. ואף על פי כן, חייהן, כמו אלה של רוב עופות הים, הם זירת קרבות יומיומית שבה הן מתמודדות עם כוחות הטבע, המשפיעים על הים ומזג האוויר.

הכתבה המלאה פורסמה בגיליון אוגוסט 2012 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק

לקריאת כל התגובות ברצף