רודף הברקים

גומות של פגיעות ברד מכסות את הטנדר הגדול והשחור של טים סמאראס, הגורר מאחוריו קרון של חמישה מטרים, אשר מצויד במצלמות מהירות ובציוד אלקטרוני. מאז 2006 הוא מנסה לעשות את הבלתי אפשרי: לקלוט תמונה של מכת ברק ברגע היווצרותה. התהליך מתחיל בדרך כלל בזיגזג יורד של מטען חשמלי שלילי, הקרוי "מוביל מדורג", שעושה את דרכו ההססנית מהעננים אל האדמה. כשהוא מגיע די קרוב, אצבעות של מטען חשמלי חיובי נשלחות לעברו מהאדמה. ברגע שאלה נפגשים, זרם חשמלי מסנוור בעוצמה של כ-30,000 אמפר מזנק לעבר השמים במהירות שמגיעה לשליש ממהירות האור. פרץ האור מ"מכת ההחזר" הזאת הוא מה שאנחנו רואים בעין בלתי מזוינת, המפרשת אותו בדרך כלל כתנועה כלפי מטה. התהליך המלא, מתחילתו ועד סופו, נמשך לפעמים רק 200 מיליוניות השנייה.

בקרון של סמאראס יש שתי מצלמות מהירות מסוג Phantom HD GOLD, המסוגלות לצלם 10,000 תמונות בשנייה. באמצעותן הוא יכול לצלם סרטי וידיאו מדהימים בתנועה מואטת, המציגים בפירוט את נתיבי המובילים המדורגים היורדים למטה, ולפעמים גם את האצבעות המטפסות מעלה. אבל ברגע שהשניים מתחברים, שלב הקרוי "תהליך התלכדות", זוהר מכת ההחזר מסנוור את המצלמה ומעלים את פרטי האירוע. המדענים היו שמחים להציץ מאחורי המסך ולצפות בתהליך בשעה שהוא מתנהל, כאשר מכת ההחזר ממריאה מן הקרקע כמו טיל.

בתוך התמונות האלה עשויים להימצא רמזים להסברת אחדות מהתעלומות הגדולות ביותר של הברק. מדוע קורה לפעמים שהברק מכה בעץ נמוך, בעת שבקירבתו ניצב מגדל מתכת גבוה? ולמה בכלל הברק מכה? המתחים החשמליים הנוצרים בענני סערה, חזקים ככל שיהיו, עדיין אינם חזקים דיים כדי להתגבר על תכונות הבידוד של האוויר. מעורב כאן גורם נוסף, ותמונה של תהליך ההתלכדות עשויה לחשוף אותו. כדי לפרוץ את המחסום הזה דרושה מצלמה ייחודית, אשר מסוגלת לצלם יותר ממיליון תמונות חדות בשנייה. יש בעולם רק מצלמה אחת כזאת, והיא נמצאת בקרון הציוד של סמאראס.


הכתבה המלאה פורסמה בגיליון אוגוסט 2012 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק

לקריאת כל התגובות ברצף