השבט שלא נכנע
120 שנים לאחר הטבח שעשו חיילי צבא ארצות הברית באמריקנים הילידים משמורת פיין רידג' שבמדינת דרום דקוטה, הפצעים טרם הגלידו. דיוקן של שבט הדבק במנהגיו ובאמונותיו, ונלחם על זהותו
מאת: אלכסנדרה פולר | צילום: ארון יואי
(Wounded Knee, ברך פצועה), מרחק של 25 קילומטרים מצפון-מזרח לעיר פיין רידג' שבמדינת דרום דקוטה. כאן, בקבר ההמוני של בני אוגללה שנהרגו בבוקר חורפי לפני יותר ממאה שנים, קל להאמין שאנרגיות מסוימות - תוצר של אלימות קיצונית ואהבה נצחית - מרחפות באוויר כמו רוחות מהעולם שמעבר.
אם הן היו מגוללות את סיפור המקום, הוא היה מתחיל בבצורת הקשה של שנת 1890 שפגעה אנושות באינדיאנים המרוששים ממילא בשמורות של המישורים הגדולים (The Great Plains) שבמרכז צפון אמריקה. הממשל האמריקני פיצל את השמורה הגדולה של שבט סו (Sioux) לשש שמורות קטנות יותר. בה בעת עלתה רמת המתיחות בקרב סוכני הלשכה לענייני אינדיאנים (BIA) של הממשל האמריקני לנוכח העלייה בתדירות ריקודי הרוחות שביצעו בני שבט סו. היה זה סימן לכך שמצבם בכי רע, והם התכנסו בתכיפות גוברת כדי לקיים טקסים שבהם פנו אל אבותיהם הקדמונים ואל הרוחות בבקשת עזרה והדרכה.
ב-15 בדצמבר 1890, במאסר אלים, נהרג המנהיג האינדיאני הנודע, סיטינג בול, יחד עם שבעה מתומכיו ושישה שוטרים. מחשש לפעולת תגמול נמלט מנהיג אחר, ביג פוט, עם קבוצתו דרומה בחסות החשיכה כדי לבקש מקלט מדיני בשמורת פיין רידג'. כמעט שבועיים מאוחר יותר, בבוקר ה-28 בדצמבר 1890, איתרה יחידת פרשים של צבא ארצות הברית את החבורה של ביג פוט והובילה אותה אל נחל וונדד ני. למחרת בבוקר ניסו הפרשים לפרוק את האינדיאנים מנשקם. האירוע שהתחולל אחר כך בערבה הקפואה אינו ברור לגמרי. יש אומרים שהמרפא השמאני, ילו בירד, החל לרקוד ולהשליך לאוויר עפר מלוא חופניים. התפתחה תגרה, נורתה ירייה, הצבא פתח באש. כאשר התפזר העשן, התברר שנהרגו ביג פוט ועוד 145 אנשים מחבורתו (בני אוגללה טוענים שהמספר גדול בהרבה), בהם נשים וילדים.
במהלך השנים נכרתו אמנות בין ארצות הברית לשבט סו, והופרו. כך, למשל, אמנת פורט לרמי (Fort Laramie) מ-1868 הבטיחה לסו שליטה בבלק הילז (Black Hills, הגבעות השחורות), הגבעות שבני שבט אוגללה רואים בהן את מרכז עולמם הרוחני. למרות זאת, לאחר שהתגלה שם זהב ב-1874 נהרו לאזור מחפשי זהב לבנים, וממשלת ארצות הברית הפקיעה את האדמות. בני סו סירבו לקבל את חוקיות ההשתלטות הממשלתית ונאבקו בה במשך יותר ממאה שנים. ב-30 ביוני 1980 אישר בית המשפט העליון לבני סו גמול בסך כולל של 106 מיליוני דולרים. אך הוא לא השיב להם את הקרקע. בני סו סירבו לקבל את הפיצוי הכספי ועמדו על כך שהם לעולם לא ימכרו את הגבעות השחורות תמורת כסף.
הכתבה המלאה פורסמה בגיליון אוגוסט 2012 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק

תגובות