כתבות קודמות

  • צילום: סטיבן ווילקס

    סערת-העל סנדי הצרה את חופי הים של ניו ג'רזי ביותר מתשעה מטרים בממוצע. היא אף סחפה את המזח שעליו ניצבה רכבת ההרים | צילום: סטיבן ווילקס

  • צילום: ג'ורג' סטיינמץ

    מנילה, הפיליפינים. כשמי ים מתחממים, הנפח שלהם גדל. התפשטות תרמית זו אחראית לכשליש מהשיעור הנוכחי של עליית מפלס פני הים

  • צילום: ג'יימס בלוג, Extreme Ice Survey

    קרחון טהומינג (Tahumming), קולומביה הבריטית. הפשרת קרחוני הרים תורמת עוד שליש | צילום: ג'יימס בלוג, Extreme Ice Survey

  • צילום: ג'יימס בלוג, Extreme Ice Survey

    קניון ברתדיי (Birthday), גרינלנד. כיום תרומתה של יריעת הקרח של גרינלנד זעומה, אבל פניה החלו להפשיר בקיץ | צילום: ג'יימס בלוג, Extreme Ice Survey

  • צילום: מריה סטנזל

    קרחון פיין איילנד (Pine Island), מערב אנטארקטיקה. האוקיינוס המתחמם בהדרגה מתחיל לערער חלקים מיריעת הקרח של מערב אנטארקטיקה | צילום: מריה סטנזל

  • צילום: ג'ורג' סטיינמץ

    העצים הללו בביצה ממזרח לניו אורלינס גוועו ככל הנראה במים המלוחים שחלחלו ממפרץ מקסיקו אפילו לפני פגיעתו של הוריקן קטרינה ב-2005

  • צילום: ג'ורג' סטיינמץ

    התעלה הנטושה הייתה פעם קיצור דרך של ספינות אל מפרץ מקסיקו. בעת הוריקן קטרינה היא נהייתה לקיצור דרך של נחשול מים אל ניו אורלינס

  • צילום: ג'ורג' סטיינמץ

    11 משאבות הדיזל שהוצבו במחסום סערה חדש בדרום ניו אורלינס, יכולות לפלוט כ-600,000 ליטרים של מי שיטפונות בשנייה

  • צילום: ג'ורג' סטיינמץ

    חומת ים מגינה כיום על מאלה (Maale), בירת האיים המלדיביים. עד 2100 ייתכן שפני הים העולים ייאלצו את כל אזרחיה לעזוב את בתיהם

  • צילום: ג'ורג' סטיינמץ

    משפחות שפלשו למשכנות העוני הצפופים, על שפת הים במנילה שבפיליפינים, חשפו את עצמן לפגעי הטייפון הבא. עליית המפלס חמורה כאן בגלל שקיעתה המהירה של היבשת

  • צילום: ג'ורג' סטיינמץ

    שערי פלדה קמורים יכולים להסתובב על ציר ולהיסגר באופן שיגן על סנט פטרבורג שברוסיה מפני סערות הים הבלטי שהציפו את העיר שוב ושוב ב-300 השנים האחרונות

  • צילום: ג'ורג' סטיינמץ

    זה קרוב לאלף שנים ההולנדים גוזרים יבשה מן הים – ומפעם לפעם שבים ומאבדים מעט ממנה. שיטפון ב-1953 דרבן את המדינה לפתח את מערכת ההגנה המשוכללת בעולם

  • צילום: ג'ורג' סטיינמץ

    סוללה זו המכותרת בטחנות רוח בפלבולנד (Flavoland), הולנד, מגינה על אדמה חקלאית, שכמעט כולה נמוכה ממפלס פני הים

  • צילום: ג'ורג' סטיינמץ

    ניהול הסוללות נתון בידי מועצות מים קהילתיות שנוסדו עוד לפני שהולנד הפכה מדינה. מתנדבים אלה לומדים באימוניהם לסתום פרצה בתוך שלוש שעות

  • צילום: ג'ורג' סטיינמץ

    רציפים קטנים וטיילות מקומיות מקשרים את הבתים הצפים שנבנו במזרח אמסטרדם. הבתים יכולים לעלות ולרדת עם השיטפונות והסערות

  • צילום: ג'ורג' סטיינמץ

    בית נטוש זה עדיין עומד על תלו בטינחמייטן (Tiengemeten) שבדרום הולנד. הממשלה פרצה בכוונה את סוללות מערך ההגנה נגד הצפות באזור זה כדי לאפשר לטבע להשתלט

גלרית תמונות

מפלס פני הים עולה

כדור הארץ הולך ומתחמם, והים גואה. החופים מוצפים. על מה נגן? מה ניאלץ לנטוש מאחורינו? כיצד נתמודד עם הסכנות הנשקפות לנו עם עליית מפלס פני הים?

מאת: טים פולג'ר | צילום: ג'ורג' סטיינמץ
בשעה שסופת ההוריקן סנדי שינתה כיוון ופנתה אל עבר החוף הצפוני-מזרחי של ארצות הברית, ב-29 באוקטובר של השנה שעברה, היא כבר הותירה מאחוריה שובל של הרס בכמה מדינות קריביות ועשרות הרוגים. ניו יורק וערים אחרות, שניצבו בפני הסערה הגדולה ביותר שנולדה אי פעם באוקיינוס האטלנטי, הורו על פינוי חובה של אזורים נמוכים. לא כולם צייתו. אלה שבחרו להישאר בבתיהם עד יעבור זעם חזו בתצוגה מקדימה של פני העתיד: עולם חם יותר שיגרום לעלייה בלתי נמנעת של מפלס פני הים.

ברנדון ד'ליאו, בן 43, פסל וגולש גלים, גר בחצי האי רוקאוויי (Rockaway Peninsula), רצועה חולית צרה ומאוכלסת בצפיפות באורך 18 קילומטרים, המזדקרת מהקצה המערבי של לונג איילנד. ד'ליאו, כרבים משכניו, נשאר בביתו כשפגע בו ההוריקן איירין שנה קודם לכן. "כשאמרו לנו שנחשול הגאות של הסערה הזאת יהיה גרוע יותר, לא פחדתי," הוא אומר. פני הדברים השתנו די מהר.

נחשול מים אדיר הרים את הטיילת. היא החלה להתבקע, ושלושה קטעים גדולים שלה נחבטו בשני האורנים שניצבו בחזית דירתו של ד'ליאו. הרחוב נהפך לנהר בעומק של מטר בשעה שהמים המשיכו לזרום, גל אחר גל, אל תוך חצי האי. מכוניות התחילו לצוף במים הגועשים, וצפירות האזעקה המייבבות שלהן הוסיפו על המולת הרוח, שטף המים והעץ המתבקע. במערב הבהבו השמים כמו במופע זיקוקין די-נור. היו אלה שנאים חשמליים שהתפוצצו בבריזי פוינט (Breezy Point), שכונה הקרובה לחודו של חצי האי. יותר ממאה בתים בשכונה זו נשרפו כליל באותו לילה. אחרי שנת לילה טרופה יצא ד'ליאו החוצה. המים נסוגו, אבל שלוליות עמוקות עדיין מילאו קטעים של כמה רחובות. "הכל היה מכוסה בחול," הוא אומר. "זה נראה כמו עולם אחר."

עולם שונה לחלוטין הוא אכן מה שיוצרת החברה האנושית, המונעת על ידי דלק פוסילי - עולם שבו שיטפונות בקנה מידה דומה לזה שחוללה סנדי יהיו שכיחים והרסניים יותר ויותר לערי החוף של כדור הארץ. זה דורות אנו משחררים פחמן דו-חמצני וגזים לוכדי חום אחרים לאטמוספירה, וכך חיממנו את עולמנו ביותר מחצי מעלת צלסיוס במאה השנים האחרונות והגבהנו את מפלס פני הים בכ-20 סנטימטרים. אפילו אם מחר בבוקר נפסיק לגמרי להבעיר דלקים פוסיליים, ימשיכו גזי החממה הקיימים לחמם את כדור הארץ עוד מאות שנים. אנחנו גזרנו על הדורות הבאים עונש בלתי הפיך של עולם חם יותר - ומפלס ימים שהולך ועולה.

ההתחממות הגלובלית משפיעה על מפלס פני הים בשתי דרכים. כשליש מהעלייה הנוכחית של המפלס נובע מהתפשטות תרמית - כלומר, מכך שנפח המים גדל ככל שהם מתחממים. השאר נגרם מהפשרת קרח על פני היבשה. עד כה היה מדובר בעיקר בקרחונים הרריים, אבל החשש הגדול בנוגע לעתיד הוא לגבי יריעות הקרח הענקיות של גרינלנד ואנטארקטיקה.

"בשנים האחרונות היינו עדים להאצת ההפשרה של יריעות הקרח בגרינלנד ובאנטארקטיקה," אומר רדלי הורטון, חוקר במכון כדור הארץ של אוניברסיטת קולומביה שבניו יורק. "מה שמדאיג אותנו הוא שאם ההאצה תימשך, עד שנגיע לסוף המאה ה-21 אנו עלולים לראות עלייה של מפלס פני הים ברחבי העולם בשיעור של כמעט שני מטרים, ולא 60 עד 90 סנטימטרים."


הכתבה המלאה פורסמה בגיליון ספטמבר 2013 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק


להצטרפות למינוי »

תגובות