מפלס פני הים עולה

בשעה שסופת ההוריקן סנדי שינתה כיוון ופנתה אל עבר החוף הצפוני-מזרחי של ארצות הברית, ב-29 באוקטובר של השנה שעברה, היא כבר הותירה מאחוריה שובל של הרס בכמה מדינות קריביות ועשרות הרוגים. ניו יורק וערים אחרות, שניצבו בפני הסערה הגדולה ביותר שנולדה אי פעם באוקיינוס האטלנטי, הורו על פינוי חובה של אזורים נמוכים. לא כולם צייתו. אלה שבחרו להישאר בבתיהם עד יעבור זעם חזו בתצוגה מקדימה של פני העתיד: עולם חם יותר שיגרום לעלייה בלתי נמנעת של מפלס פני הים.

ברנדון ד'ליאו, בן 43, פסל וגולש גלים, גר בחצי האי רוקאוויי (Rockaway Peninsula), רצועה חולית צרה ומאוכלסת בצפיפות באורך 18 קילומטרים, המזדקרת מהקצה המערבי של לונג איילנד. ד'ליאו, כרבים משכניו, נשאר בביתו כשפגע בו ההוריקן איירין שנה קודם לכן. "כשאמרו לנו שנחשול הגאות של הסערה הזאת יהיה גרוע יותר, לא פחדתי," הוא אומר. פני הדברים השתנו די מהר.

נחשול מים אדיר הרים את הטיילת. היא החלה להתבקע, ושלושה קטעים גדולים שלה נחבטו בשני האורנים שניצבו בחזית דירתו של ד'ליאו. הרחוב נהפך לנהר בעומק של מטר בשעה שהמים המשיכו לזרום, גל אחר גל, אל תוך חצי האי. מכוניות התחילו לצוף במים הגועשים, וצפירות האזעקה המייבבות שלהן הוסיפו על המולת הרוח, שטף המים והעץ המתבקע. במערב הבהבו השמים כמו במופע זיקוקין די-נור. היו אלה שנאים חשמליים שהתפוצצו בבריזי פוינט (Breezy Point), שכונה הקרובה לחודו של חצי האי. יותר ממאה בתים בשכונה זו נשרפו כליל באותו לילה. אחרי שנת לילה טרופה יצא ד'ליאו החוצה. המים נסוגו, אבל שלוליות עמוקות עדיין מילאו קטעים של כמה רחובות. "הכל היה מכוסה בחול," הוא אומר. "זה נראה כמו עולם אחר."

עולם שונה לחלוטין הוא אכן מה שיוצרת החברה האנושית, המונעת על ידי דלק פוסילי - עולם שבו שיטפונות בקנה מידה דומה לזה שחוללה סנדי יהיו שכיחים והרסניים יותר ויותר לערי החוף של כדור הארץ. זה דורות אנו משחררים פחמן דו-חמצני וגזים לוכדי חום אחרים לאטמוספירה, וכך חיממנו את עולמנו ביותר מחצי מעלת צלסיוס במאה השנים האחרונות והגבהנו את מפלס פני הים בכ-20 סנטימטרים. אפילו אם מחר בבוקר נפסיק לגמרי להבעיר דלקים פוסיליים, ימשיכו גזי החממה הקיימים לחמם את כדור הארץ עוד מאות שנים. אנחנו גזרנו על הדורות הבאים עונש בלתי הפיך של עולם חם יותר - ומפלס ימים שהולך ועולה.

ההתחממות הגלובלית משפיעה על מפלס פני הים בשתי דרכים. כשליש מהעלייה הנוכחית של המפלס נובע מהתפשטות תרמית - כלומר, מכך שנפח המים גדל ככל שהם מתחממים. השאר נגרם מהפשרת קרח על פני היבשה. עד כה היה מדובר בעיקר בקרחונים הרריים, אבל החשש הגדול בנוגע לעתיד הוא לגבי יריעות הקרח הענקיות של גרינלנד ואנטארקטיקה.

"בשנים האחרונות היינו עדים להאצת ההפשרה של יריעות הקרח בגרינלנד ובאנטארקטיקה," אומר רדלי הורטון, חוקר במכון כדור הארץ של אוניברסיטת קולומביה שבניו יורק. "מה שמדאיג אותנו הוא שאם ההאצה תימשך, עד שנגיע לסוף המאה ה-21 אנו עלולים לראות עלייה של מפלס פני הים ברחבי העולם בשיעור של כמעט שני מטרים, ולא 60 עד 90 סנטימטרים."


הכתבה המלאה פורסמה בגיליון ספטמבר 2013 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק

לקריאת כל התגובות ברצף