החיים הקצרים והמרגשים של אריה בסרנגטי

אומרים שלחתולים יש תשע נשמות, אך לא מתכוונים בכך לאריות החיים בסרנגטי (Serengeti), ככל הנראה. החיים קשים והפכפכים בחלקת ארץ חסרת רחמים זו, ומי שמת - מת. החיים שם לרוב קצרים, הן אלה של הגדולים שבטורפים האפריקניים והן אלה של טרפם, ובדרך כלל הם מסתיימים בחטף ולא בשיבה טובה. אריה בוגר, אם הוא חסון ומזלו משחק לו, יכול להגיע בטבע לגיל 12. לביאות עשויות להאריך ימים עד גיל 19.

במקרה של אריה צעיר מסוים, שחור רעמה וחסון, שכונה בפי החוקרים סי בוי, היה דומה שהסוף הגיע בבוקר 17 באוגוסט, 2009. אינגלה ינסן, עוזרת מחקר שוודית, שסייעה במחקר אריות רב-שנים, הייתה עדה למתרחש. היא הכירה את סי בוי ממפגשים קודמים; למעשה, היא זו שהעניקה לו את שמו (לדבריה, היא פשוט תייגה שלושה אריות חדשים על פי האלף-בית האנגלי - איי בוי, בי בוי, סי בוי).

כאשר פגשה בו כעת הוא היה בן ארבע או חמש שנים, וזה עתה הגיע לבגרות. היא ישבה ברכב שטח במרחק עשרה מטרים משלושה זכרים שתקפו את סי בוי וניסו להרוג אותו. היו לו סיכויים קלושים לשרוד, והמאבק שהפגין היה מרשים, אך הוא גם המחיש אמת גדולה יותר בנוגע לאריות הסרנגטי: הסיכון המתמשך של מוות, אפילו יותר מהיכולת לגרום למוות, הוא הגורם שמעצב את ההתנהגות החברתית של בעל החיים הפראי הזה, שחייו תמיד נתונים בסכנה.

ביום האמור הגיעה ינסן כדי לבדוק את מצבה של להקת אריות המכונה ג'ואה קאלי. הזכרים הקבועים של ג'ואה קאלי, היא ידעה, היו סי בוי ושותפו לקואליציה, דון ז'ואן זהוב רעמה ששמו הילדור. כאשר התקרבה לנהר ראתה במרחק זכר נרדף על ידי זכר אחר. האריה הנמלט היה הילדור. בתחילה לא הבינה ממה הוא נמלט ומדוע, ואז גילתה בעשב קבוצה של ארבעה אריות. הם מיקמו את עצמם בתבנית מרובעת, שבה כל אחד נמצא במרחק חמישה צעדים מן האחרים. היא זיהתה אותם - לפחות חלק מהם - כחברים בקואליציה אחרת, קבוצה של ארבעה זכרים צעירים ושאפתניים, שנודעו לשמצה ברישומיה בתור "הרוצחים".

אריה אחר רבץ כשהוא צמוד לקרקע, כאילו ייחל שהאדמה תבלע אותו. כשהתקרבה אליהם ברכבה הבחינה ינסן בגוון הכהה של רעמתו וזיהתה כי זהו סי בוי - הוא היה פצוע, מבודד ומוקף על ידי שלושה מהרוצחים. היא שמה לב גם לנקבה מיניקה, שהייתה חברה בלהקת ג'ואה קאלי. הנקה פירושה גורים קטנים, שהוחבאו במקום כלשהו במאורה, והאב היה ככל הנראה סי בוי או הילדור. לפיכך, העימות בין סי בוי לרוצחים היה יותר מאשר קטטה סתמית. היה זה קרב על זכויות השליטה בלהקת הלביאות. אם יתפסו הזכרים החדשים את השליטה, הם יהרגו את גורי יריביהם כדי לגרום לכך שהלביאות יתייחמו שוב במהירות.

שניות אחדות לאחר מכן התחדש הקרב. שלושת הרוצחים הקיפו את סי בוי, ולפי תור תקפו אותו מאחור, קורעים בציפורניהם את ירכיו האחוריות ונושכים את עמוד השדרה שלו, בעודו מסתובב ונוהם ומתגלגל בניסיון נואש להימלט. אבק התרומם לאוויר, סי בוי הסתובב ושאג, הרוצחים ניצלו את יתרונם, התרחקו ממלתעותיו, נסוגו ותקפו שוב ושוב מאחור. ואז זה נגמר, באותה פתאומיות שבה החל. אולי דקה של לחימה. הם נפרדו. הרוצחים התרחקו והתמקמו על תל טרמיטים שחלש על הנהר, בעוד סי בוי חומק משם בגנבה. הוא נותר בחיים, לעת עתה.


הקליקו כאן לחוויה אינטראקטיבית של תמונות וסרטונים מחיי האריות בסרנגטי


הכתבה המלאה פורסמה בגיליון אוגוסט 2013 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק

לקריאת כל התגובות ברצף