לחיות עם אריות
בהתנגשות בין בני האדם לאריות, שני הצדדים סובלים. מה אפשר לעשות כדי להגן על האריות ולגרום לשני הצדדים לחיות זה לצד זה בשקט ובשלווה?
מאת: דיוויד קוואמן | צילום: ברנט סטירטון
אריות הם יצורים מורכבים. הם מרהיבים מרחוק אך מטרידים את האוכלוסייה הכפרית, שנגזר עליה לגור בקירבתם, ומאיימים עליה. האריות הם מלכי הסוואנה הפראית, והם מסכנים את אלו שמנסים לגדל בה חיות משק וגידולים חקלאיים. לכן אין פלא שמצבם הולך ומידרדר ככל שהציביליזציה האנושית הולכת ומתחזקת.
הערכות וסקרים חדשים מצביעים על כך שהאריה נעלם מכ-80 אחוזים מאזורי המחיה שלו באפריקה. איש אינו יודע כמה אריות חיים כיום באפריקה (לפי הערכות גסות, מספרם נאמד בכ-35,000), מפני שקשה לספור אריות בטבע. עם זאת, המומחים מסכימים שבעשרות השנים האחרונות ירד מספרם הכולל באופן משמעותי. הסיבות לכך רבות: אובדן מקומות חיות וקיטועם, ציד לא חוקי של בעלי חיים המשמשים מזון לאריות, המלכודות של אותם ציידים לא חוקיים, הלוכדות דווקא את האריות, דחיקת טרפם של האריות על ידי מקנה, מחלות, דקירה בחנית או הרעלה של אריות בנקמה על טריפת בהמות ותקיפת בני אדם, הריגה טקסית של אריות (מסורת שנפוצה בעיקר בקרב המסאים) וציד למען הספורט וההנאה, בעיקר בידי אמריקנים אמידים שרוצים לתלות את ראשם המפוחלץ על הקיר.
ההערכות החדשות, שגובשו על ידי מדענים מגופים כמו "פנתרה" (Panthera, ארגון בינלאומי לשימור חתוליים), אוניברסיטת דיוק, "יוזמת החתולים הגדולים" של חברת נשיונל ג'יאוגרפיק וגופים נוספים, מצביעות על כך שהאריות האפריקניים חיים כיום בקרוב ל-70 אזורים נפרדים. השטחים הגדולים והבטוחים ביותר יכולים להיחשב מעוזים איתנים. אך באזורים הקטנים ביותר חיות אוכלוסיות מצומצמות בלבד. הן מבודדות, מוגבלות מבחינת המגוון הגנטי ואינן יכולות להתקיים לטווח ארוך. במילים אחרות, האריה האפריקני מאכלס קבוצת איי מקלט מבודדים, ולא מעט מאוכלוסיות האיים האלה עלולות להיכחד בקרוב.
כיצד ניתן למנוע את האובדן ולהפוך את המגמה הזאת? חלק מהמומחים אומרים שיש למקד מאמצים באותם מעוזים. מומחה האריות קרייג פקר העלה הצעה קיצונית להגברת השמירה על חלק מהמעוזים: לגדר אותם, או לפחות חלק משטחיהם. לטענתו, כך תוגבל כניסה בלתי חוקית של רועים, עדרים וציידים בלתי מורשים לאזורים מוגנים וגם תימנע יציאה מסוכנת של אריות מאותם אזורים, אך מומחים אחרים חולקים עליו בתוקף. גם ציד ספורטיבי הוא נושא שנוי במחלוקת. האם הוא תורם לדלדול אוכלוסיות עקב הרג בלתי אחראי, או שמא המסחור הזה של האריות מכניס כספים לכלכלות המקומיות והארציות ומספק תמריץ להגנה על מקומות חיות ולניהול בר-קיימא ארוך טווח? התשובה לשאלה הזאת משתנה בהתאם למקום הציד, לאריות שנמצאים על הכוונת (זכרים, מבוגרים או צעירים) וליושרת הניהול, הן של החברה המארגנת את הציד והן של הרשות הארצית לשמירת הטבע.
אבל השימור מתחיל בבית, בקרב אנשים שפראותו הנשגבת והמאיימת של האריה היא חלק ממציאות חייהם. כאלה הם בני מסאי, שחיים בקבוצות בחוות על גבול הפארק הלאומי אמבוסלי (Amboseli), במישורי השיחים הקוצניים של דרום קניה. מאז 2007 מופעלת שם תוכנית ששמה "שומרי האריות" (Lion Guardians), המגייסת לוחמים בני מסאי - גברים צעירים שבשבילם הרג אריות היה תמיד חלק מטקס חניכה ששמו אולמאיו (olamayio) - לשרת דווקא כמגיני אריות. הצעירים, המועסקים בשכר, למדו להפעיל מכשירי קשר וניווט לווייני, שבעזרתם הם מקיימים מעקב יומיומי אחרי האריות ומונעים מהם לתקוף עדרים של חיות משק. התוכנית הקטנה והפיקחית הזאת מצליחה: הרג האריות פחת, ותפקידו של שומר האריות נתפש כעת כיוקרתי בקרב הקהילות.
הכתבה המלאה פורסמה בגיליון אוגוסט 2013 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק
להצטרפות למינוי »הערכות וסקרים חדשים מצביעים על כך שהאריה נעלם מכ-80 אחוזים מאזורי המחיה שלו באפריקה. איש אינו יודע כמה אריות חיים כיום באפריקה (לפי הערכות גסות, מספרם נאמד בכ-35,000), מפני שקשה לספור אריות בטבע. עם זאת, המומחים מסכימים שבעשרות השנים האחרונות ירד מספרם הכולל באופן משמעותי. הסיבות לכך רבות: אובדן מקומות חיות וקיטועם, ציד לא חוקי של בעלי חיים המשמשים מזון לאריות, המלכודות של אותם ציידים לא חוקיים, הלוכדות דווקא את האריות, דחיקת טרפם של האריות על ידי מקנה, מחלות, דקירה בחנית או הרעלה של אריות בנקמה על טריפת בהמות ותקיפת בני אדם, הריגה טקסית של אריות (מסורת שנפוצה בעיקר בקרב המסאים) וציד למען הספורט וההנאה, בעיקר בידי אמריקנים אמידים שרוצים לתלות את ראשם המפוחלץ על הקיר.
ההערכות החדשות, שגובשו על ידי מדענים מגופים כמו "פנתרה" (Panthera, ארגון בינלאומי לשימור חתוליים), אוניברסיטת דיוק, "יוזמת החתולים הגדולים" של חברת נשיונל ג'יאוגרפיק וגופים נוספים, מצביעות על כך שהאריות האפריקניים חיים כיום בקרוב ל-70 אזורים נפרדים. השטחים הגדולים והבטוחים ביותר יכולים להיחשב מעוזים איתנים. אך באזורים הקטנים ביותר חיות אוכלוסיות מצומצמות בלבד. הן מבודדות, מוגבלות מבחינת המגוון הגנטי ואינן יכולות להתקיים לטווח ארוך. במילים אחרות, האריה האפריקני מאכלס קבוצת איי מקלט מבודדים, ולא מעט מאוכלוסיות האיים האלה עלולות להיכחד בקרוב.
כיצד ניתן למנוע את האובדן ולהפוך את המגמה הזאת? חלק מהמומחים אומרים שיש למקד מאמצים באותם מעוזים. מומחה האריות קרייג פקר העלה הצעה קיצונית להגברת השמירה על חלק מהמעוזים: לגדר אותם, או לפחות חלק משטחיהם. לטענתו, כך תוגבל כניסה בלתי חוקית של רועים, עדרים וציידים בלתי מורשים לאזורים מוגנים וגם תימנע יציאה מסוכנת של אריות מאותם אזורים, אך מומחים אחרים חולקים עליו בתוקף. גם ציד ספורטיבי הוא נושא שנוי במחלוקת. האם הוא תורם לדלדול אוכלוסיות עקב הרג בלתי אחראי, או שמא המסחור הזה של האריות מכניס כספים לכלכלות המקומיות והארציות ומספק תמריץ להגנה על מקומות חיות ולניהול בר-קיימא ארוך טווח? התשובה לשאלה הזאת משתנה בהתאם למקום הציד, לאריות שנמצאים על הכוונת (זכרים, מבוגרים או צעירים) וליושרת הניהול, הן של החברה המארגנת את הציד והן של הרשות הארצית לשמירת הטבע.
אבל השימור מתחיל בבית, בקרב אנשים שפראותו הנשגבת והמאיימת של האריה היא חלק ממציאות חייהם. כאלה הם בני מסאי, שחיים בקבוצות בחוות על גבול הפארק הלאומי אמבוסלי (Amboseli), במישורי השיחים הקוצניים של דרום קניה. מאז 2007 מופעלת שם תוכנית ששמה "שומרי האריות" (Lion Guardians), המגייסת לוחמים בני מסאי - גברים צעירים שבשבילם הרג אריות היה תמיד חלק מטקס חניכה ששמו אולמאיו (olamayio) - לשרת דווקא כמגיני אריות. הצעירים, המועסקים בשכר, למדו להפעיל מכשירי קשר וניווט לווייני, שבעזרתם הם מקיימים מעקב יומיומי אחרי האריות ומונעים מהם לתקוף עדרים של חיות משק. התוכנית הקטנה והפיקחית הזאת מצליחה: הרג האריות פחת, ותפקידו של שומר האריות נתפש כעת כיוקרתי בקרב הקהילות.
הכתבה המלאה פורסמה בגיליון אוגוסט 2013 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק
תגובות