כוחו של ההמון

בתחנת רכבת בעיר אללהבאד (Allahabad) שבצפון הודו, ב-10 בפברואר 2013, נמחצו למוות 36 בני אדם עקב העומס הרב, הדוחק והבהלה שנוצרו ברציף. באותה עת אירחה העיר את ההתכנסות הדתית הגדולה בעולם, מהא קומבה מלה, שעל פי הערכת השלטונות מנתה מספר שיא של 30 מיליוני עולי רגל. האירוע הטרגי בתחנת הרכבת עשה כותרות ברחבי העולם והסיח את הדעת מהסיפור האמיתי והמוכר פחות של החג ההינדי המפורסם.

סיפור זה מתחיל שבועיים לפני כן, במרחק של כשישה קילומטרים וחצי מתחנת הרכבת, על גדות נהר הגנגס (Ganges), טרם עלות השחר, בבוקרו של יום הטבילה השני במניין ימי הטבילה המרכזיים של הקומבה מלה. ערפל מכסה את הנהר וירח מלא זוהר על הקהל הרב המתקהל בגדה. יש כאן כבר אלפי עולי רגל, אך הם מתנהלים בשלווה ובהרגשה של שותפות. אין דחיפות ואין דוחק, ודאי שלא בהלה. תחושה ברורה של תכלית עוטפת את ההמון כשהמאמינים צועדים יחד לתוך הנהר, טובלים במים הקפואים ולאחר מכן פוסעים בחזרה לגדה. אנשים מפנים מקום מעבר זה לזה, מושיטים יד לעזרה. בתום הטבילה, התכלית מתחלפת באושר.

"איך אתה מרגיש?" אני שואל גבר שכיסוי חלציו נוטף מים. "התעוררתי לחיים," הוא משיב, בזמן ששני מאמינים נוספים, ואחר כך עוד שלושה וארבעה תופסים את מקומו. שוטר, שתפקידו לדאוג לכך שהקהל ימשיך לנוע משקיף על הטובלים, הואיל ולא פחות משבעה מיליוני עולי רגל צפויים לטבול כאן היום. "לבד אף אחד מהם לא היה מצליח," הוא אומר. "הם נותנים זה לזה כוח." מילותיו הן הד למחשבותיי. מהקהל הזה נובעת אנרגיה, תחושה שהשלם גדול מסך חלקיו. "התלהבות משותפת", הגדיר את התופעה הסוציולוג הצרפתי מהמאה ה-19, אמיל דורקהיים, שגרס כי יש לה השפעה חיובית על בריאותו של הפרט. רעיונותיו נדחקו הצדה במרוצת המאה ה-20 האלימה, אבל ייתכן שהוא גילה אמת כלשהי. האם התנהגות המונים נתפשת באופן לא נכון?

במערב רווחת תפישה שכאשר אנשים מתקהלים הם מוותרים על זהותם הפרטית ועל יכולתם לחשוב בהיגיון ולנהוג באופן מוסרי – אותן איכויות שעושות אותנו לאנושיים. "אולם המחקר שלנו מראה שלמעשה קהלים הם חיוניים לחברה," אומר הפסיכולוג סטיבן רייקור מאוניברסיטת סנט אנדרוס שבבריטניה. "הם מסייעים לגבש תחושה של זהות, הם עוזרים לנו ליצור קשרים עם אחרים, הם אפילו עוזרים לקבוע את רווחתנו הגופנית." כדי לבחון את הרעיון הגיעו רייקור ועמיתיו למקום שבו מתאחדים הגנגס הקדוש, היאמונה (Yamuna) והנהר המיתולוגי סרסוואטי (Saraswati). זהו מקום בעל משמעות קוסמית רבת עוצמה בהינדואיזם. על פי כתבי קודש הינדיים, זלג כאן נקטר של חיי נצח עקב תגרה קדומה בין אלים לשדים. הינדי שטובל במקום, שוטף מגופו את חטאיו ומתקרב צעד אחד לגן עדן. מדי שנה בשנה עולים לרגל לאללהבאד כמה מיליוני בני אדם כדי לבצע את טקס הטבילה. להתכנסות כזאת קוראים מלה. בכל 12 שנים, כשמערך הכוכבים נחשב מבשר טובות במיוחד, ההתכנסות היא בהיקף גדול יותר והיא קרויה מהא קומבה מלה. אז צומחת עיר אוהלים ענקית על מישור ההצפה של הגנגס כדי לארח את מיליוני המאמינים.


הכתבה המלאה פורסמה בגיליון פברואר 2014 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק

לקריאת כל התגובות ברצף