דג הכסף

מעמקי הים נראים תכולים וריקים. בכיפת הגלים שממעל נשקפת השמש כנקודה חמה ורוטטת, קרניה מתמתחות מטה כמו מבעד לחלון זכוכית צבעונית. בן רגע, כבמטה קסם, האוקיינוס מתמלא בגופים ענקיים שנראים כמו פצצות ברזל כסופות. אורכו של הגדול שבהם עולה על ארבעה מטרים ומשקלו יותר מחצי טונה. הדגים הללו, מהמין טונה כחולה (או טונה כחולת-סנפיר), מנצנצים באור המשתקף במים כמו מגני לוחמים ממורקים; סנפירי הגב והבטן הקשיחים שלהם מבהיקים כחרבות מלוטשות בעוד סנפירי הזנב מניעים את גופם המסיבי במהירות של עשרה קשרים. הקצב מזורז וחד, ובעת הצורך יכול להגיע ל-25 קשרים.

באותה פתאומיות שבה הופיעו, דגי הטונה נעלמים. האוקיינוס שוב ריק. פה ושם, במקום שבו בלע אחד מהם מליח (הרינג) בזמן תנועה, מסתחררת גלקסיה קטנה של קשקשי הקורבן. הקשקשים צפים במערבולות שהותירו מאחוריהם דגי הטונה, שהמשיכו הלאה בלי לאבד מהירות. אט-אט המים נרגעים, המערבולות נעלמות, והקשקשים הנותרים מבזיקים בהם כמו יהלומים שהתפזרו ממחרוזת קרועה. לבסוף מראם מתעמעם, הם מבזיקים בהבהוב אחרון ושוקעים במעמקים.

דגי הטונה האמיתיים שייכים לסוג Thunnus. אלה יצורים רבי-עוצמה, בעלי מבנה גוף מושלם לשחייה מהירה וביולוגיה משובחת. הם נבדלים ממינים הדומים להם במרחקי הנדידה העצומים שלהם, ביעילות תנועתם במים ובגופם הגדול. יש להם זימים גדולים, קליטת חמצן מהירה, ריכוז המוגלובין גבוה ופיזיולוגיה חכמה של הלב.

שלושת מיני הטונה הכחולה – טונה כחולה אטלנטית, טונה כחולה פסיפית וטונה כחולה דרומית – חילקו ביניהם את האוקיינוסים והם נמצאים בכל הימים בעולם חוץ מבקטבים. מבחינה אבולוציונית אלו הם דגים מודרניים, אך מערכת היחסים שלהם עם בני האדם עתיקת יומין. דייגים יפנים כבר דגו טונה כחולה פסיפית לפני יותר מ-5,000 שנים, ועל פי ממצאים ארכיאולוגיים שנמצאו בשרידי פסולת ביתית, נראה כי הדגים האלה היו פופולריים אז גם בקרב בני היידה (Haida) בקנדה ובאלסקה. אמנים בתקופת האבן ציירו טונה כחולה אטלנטית על קירות מערות בסיציליה, ודייגים בתקופת הברזל – פניקים, קרתגים, יוונים, רומים ומרוקנים – ניצבו בנקודות תצפית בהמתנה ללהקות טונה כחולה העושות את דרכן לאזורי הרבייה שלהן בים התיכון.

 
בסרטון: לכידת הטונה הכחולה באי סן פיאטרו (San Pietro), איטליה, דורשת עבודת צוות מאומצת

כיום הטונה הכחולה היא אחד המינים הסובל ביותר מדיג יתר. מאז 1970 צנח מספר הדגים המתרבים במערב האוקיינוס האטלנטי ב-64 אחוזים. הדבר משתקף היטב בקהילות הדייגים בים התיכון. מבוכי כלובים שמונחים במים זה אלפי שנים, כמו ה"טונרה" בסיציליה, שבהם שומרים את דגי הטונה הכחולה עד להרג המסורתי הקרוי "מטנזה", הולכים ומתמעטים. בעבר שימש דיג טונה בעיקר בשביל ספורט. אולם כיום פני הדברים שונים לחלוטין. בינואר 2013 נמכר דג טונה אחד בטוקיו תמורת  1.76 מיליוני דולרים. הסיבה למחיר המופקע הייתה בחלקה תרגיל שיווקי ובחלקה מסורת יפנית: מדי שנה בשנה דג הטונה הראשון המוצע במכירה הפומבית בשוק הדגים של טוקיו נתפש כיוקרתי במיוחד. מתנהל עליו קרב של הצעות מחיר מוגזמות, אפילו בקנה מידה יפני. אך גם המחיר הרגיל של טונה כחולה, 10,000- 20,000 דולרים לדג בגודל בינוני, הוא עדות לתשוקתם העזה של היפנים ל"מגורו", סושי של טונה כחולה. אפשר ללמוד מכך על העתיד הצפון לדג זה, אם יזכו יותר מכמה פרטים להגיע למאה ה-22.


הכתבה המלאה פורסמה בגיליון מארס 2014 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק

לקריאת כל התגובות ברצף