אירופה על פי לפיד
יוסף (טומי) לפיד לא היה רק עיתונאי ותיק, איש ספר ופוליטיקאי. הוא היה תייר מקצועי שמטייל וכותב על המקומות בהם הוא מבקר. מדריכי לפיד ליוו את הקהל הישראלי משדה התעופה בן גוריון לאירופה כשהם מתובלים בשפה המיוחדת ובגוון האישי שהעניק להם לפיד
בימים בהם יצא לראשונה מדריך הטיולים שכתב יוסף (טומי) לפיד זכרונו לברכה, לא היה אינטרנט ולא ערוץ טלוויזיוני המוקדש כולו לטיולים. בימים ההם היינו קופצים לחנות הספרים ומחפשים מדריך נוח שילווה אותנו לאורך הטיול באירופה, שהייתה אז קצת יותר רחוקה.
יוסף (טומי) לפיד חקר את אירופה והביא אותה אל המטייל הישראלי דרך כתיבה חצי אישית והדרכה לא מתחנפת. לפיד ידע בדיוק מה הישראלי הממוצע מבקש לראות, בין אם הוא יוצא לנופש עם אישתו, או הוא בחורה אחרי צבא שמחפשת לגלות את אירופה.
"את התיירים הצעירים אפשר לסווג בשלוש קבוצות: לקבוצה הראשונה שייכים אלה שיכולים לפרגן לעצמם לגור במלונות דרגה ג', לאכול שתי ארוחות חמות ביום במסעדה עממית, לבקר בכל אתר ובערב לבזבז קצת כסף בדיסקו", כתב לפיד, "לקבוצה השניה שייכים אלה הלנים במעונות סטודנטים או באכסניות נוער, אוכלים ארוחה אחת חמה ביום בשירות עצמי ובערב שותים כוס בירה או שתיים בפאב".
"לבסוף, דלפוני הקבוצה השלישית לנים בחניון...ניזונים מפיצות, המבורגרים, ספאגטי או פרודוקטים מהשוק, הולכים ברגל או נוסעים בטרמפ...ובערב, ביושבם עם פחית בירה על ספסל בגן ציבורי, זוכרים את ציון (או את ציונה)".
לפיד לא רק שרטט מסלול נוח בין בירות אירופה, אלא ידע להפנות את תשומת הלב לדברים הקטנים שמייחדים ישראלים בחו"ל. לצד עשרות האתרים שסקר, המסעדות עליהן המליץ, הן לאיש העסקים והן לחבורת אוהדי הכדורגל שנוסעים לצפות במשחק, ידע לפיד לזרות הומור גם על הנושאים הטריוויאלים - הבירוקרטים בהם עוסק התייר לעתיד.
לפיד הכיר אפילו את המשברים הקטנים שתוקפים אישה המנסה לארוז מזוודה לקראת טיול לחו"ל.
לפיד, ניצול שואה שליווה את המדינה משנותיה הראשונות ועד מהפכי הפוליטיקה של השנים האחרונות, שם דגש מיוחד על הפן הישראלי באירופה ועל הדרך בה רואים זרי אירופה את התייר הישראלי הממוצע, "אם תרצה ואם לא תרצה, להיות ישראלי בחו"ל זה קצת תפקיד ייצוגי", הזהיר לפיד, "אין כמו נסיעה לאירופה כדי להמחיש לך כי המזרח התיכון לא כל כך מעניין את הזרים, יש להם בעיות משל עצמם".
מה שייחד את מדריכי לפיד, לעומת מדריכי מישלן ו"לונלי פלנט", הייתה הדרך המיוחדת להתריע בפני התנהגות שתגרום לאירופאי המתורבת לכנות אותנו כ"ישראלים מכוערים".
"לנוסע השובב והצעיר: אנא, לטובתך, אל "תרים" מזכרות, אנא, לטובתנו, אל תהיה קולני", כתב, "ואנא, לטובת האנושות, אל תרשום על קירותיהם של אתרים היסטורים כי 'ענת ורונן ביקרו פה'".
לפיד ייחד בהסבר הכללי על כל ארץ אירופאית, פרק מיוחד הסוקר את ההיסטוריה היהודית של המקום. "לנו יש עניין מיוחד בהולנד וסימפטיה מיוחדת להולנדים", פתח לפיד את המבוא להיסטוריה היהודית-הולנדית, "יחס חם אל היהודים, המוצא ביטוי גם ביחס לישראלים, שמור בליבם של הולנדים רבים, ביחוד מהדור הישן".
הפרקים המהנים באמת במדריכי לפיד הם פרקי האוכל. לפיד, שלצד אהבת הטיולים אהב גם לאכול והוציא לאור יחד עם רות סירקיס ספר מיוחד על אוכל הונגרי ידע כי אנחנו הישראלים חובבי מסעדות טובות, אך גם סובלים לעיתים מבררנות כשמדובר באוכל.
הוא ידע להזהיר אותנו מפני מפולות מסוכנות, למשל בכל הנוגע לאוכל האנגלי: "הבדיחה אומרת כי הספר הדק ביותר בעולם הוא "האנציקלופדיה של גיבורי המלחמה האיטלקים", כתב בהכנה לטיול לאנגליה, "אני הייתי אומר כי הספר הדק ביותר הוא 'ספר הבישול של המעדנים האנגלים'. אני מאמין כי הבריטים כבשו את העולם כי לא יכלו לסבול את האוכל בבית".
בלשון מושחזת היטב החזיר לבריטים על שנים של קולינריה לא מדופלמת בעליל. "הייתי סולח להם על התה עם החלב, אילולא בישלו כל ירק עד צאת נשמתו - בלי מלח, בלי פלפל ובלי טעם", כתב לפיד, "...ביחס לאותה עוגה סמיכה קשה ומחרידה ששמה 'פודינג של חג המולד' מספרים על בעלת בית אנגליה שהגישה פודינג כזה לאורח מחו"ל ואמרה בגאווה 'פודינג זה אנחנו עושים מן המאה ה-16'. אחרי ששבר את שיניו בעוגה, נאנח האורח ואמר: ' אולי כדאי היה שתאפי חדש?".
המסלולים של לפיד לא מחפשים אתגר או פינות נסתרות. אלה מסלולים שמתוארים בצורה מדודה ומדוקדקת, צעדים שנספרים ב"ייקיות" חסרת פשרות. "אתה חוזר לשער טיטוס, כי מאחוריו נמצאת יציאה מהפורום המובילה ישר לקולוסיאום. מימין תראה את אחד המונומנטים המפוארים של רומי, את שער קוסטנטין", מלווה לפיד את התייר ברומא.
אך על אף הדיוק הרב ותשומת הלב שהקדיש לפיד לדרך, ידע לעצור במקומות הנכונים ולתאר אותם גם ברגש ששמור לאלה שבאמת אוהבים לטייל.
"מה שתופס את דמיונך הוא קול טפיפת סנדלי הרומאים הבאים למפגש, רחש הציפיה של ההמון הצמא לדם, שאגת החיות העולה מהכלובים ויללת העבדים המושלכים טרף לחיות", עצר לפיד את התייר הממהר לתרגיל בדמיון מודרך.
בספרד, שהייתה בשנות התשעים יעד מרוחק ולא פופולרי, מדריך לפיד את הישראלי אל המקומות שמחוץ לעיר ומרגיע, כי הוא מכיר בדיוק את החרדה ממראות חדשים ומפתיעים: "אחרי השעה עשר עלה במעלה גבעת ההר הקדוש כדי לבקר את הצוענים במערותיהם... אל תיבהל, המערות הללו אינן כשל האדם הקדמון", כתב לפיד.
השפה התרבותית אך המשעשעת של לפיד הפכה והופכת טיול לתענוג אישי.
בזכות תדרוך מדוקדק, כאילו עמד בעצמו לצד המשפחה הישראלית וצעד איתה בשאנז אליזה או בשבילי הייד פארק, סופר צעדים, מכוון לרחוב הימני או השמאלי, לכיכר הגדולה או הקטנה, הפכו ספרי לפיד למדריכי הטיולים הפופולריים בארץ ויצאו שוב ושוב במהדורות חוזרות.
היום, לצד אתרי האינטרנט המעודכנים, הופכת שפת הטיולים של לפיד לתוספת מתקתקה לכל טיול לאירופה. לנו נותר רק לזכור את הטייל השנון כשאנו צועדים בפעם הבאה על שביליה של אירופה.
נא להמתין לטעינת התגובות
