אלבומי ניצחון: דאון - Nola
האלבום הראשון של דאון - Nola, הוא מחווה חמה לדרום ארצות הברית, לניו אורלינס, לבלאק סאבאת' וללינרד סקינרד. על אלבום שהציג פרשנויות אישיות לצלילים מוכרים מהעבר ועזר לבסס את הסטונר מטאל, סגנון מוזיקלי שקיומו שנוי במחלוקת
מתוך הביצות המוזיקליות בניו אורלינס של תחילת שנות ה-90 מתאגדים חמישה חברים ומחליטים לנגן ביחד, כולם כבר משתכשכים בלהקות קיימות. פיליפ אנסלמו, שנמצא על סף הפריצה הגדולה עם פנתרה; פפר קינן, גיטריסט שעומד בראש קורוז'ן אוף קונפורמיטי (Corrosion of Conformity), קירק ווינדסטיין, גיטריסט, וטוד סטריינג' הבסיסט שמגיעים מקרואבר (Crowbar) וג'ימי באוור על התופים, שבאותם ימים מתפקד כגיטריסט של אייהייטגאד (EyeHateGod).
הפרוייקט המשותף נשמר בסוד בשלביו הראשונים, כאשר חברי הלהקה מפיצים בחשאי עותקים מהקלטות ומסתמכים על הפצות פה לאוזן שמגבירות את העניין בהרכב. רק בשלב מאוחר יותר הם מופיעים באופן רשמי בתור דאון ומגלים לעולם מי עומד מאחורי הלהקה, מה שמזכה אותם באופן כמעט מיידי בחוזה עם חברת התקליטים Elektra.
Nola, ראשי התיבות של העיר ממנה צמחו, ניו אורלינס, לואיזיאנה, יוצא בשנת 1995. כמשתמע משם האלבום, Nola הצהרה של גאווה דרומית שמתבטאת בליריקה ובמוזיקה, בנוסף למחוות נוספות שעושות את דרכן לשירי האלבום.
השירים באלבום, שנכתבו ברובם על ידי אנסלמו, הם אישיים הרבה יותר משיריו כחבר בפנתרה של אותן שנים. נראה היה שאם בימי הזוהר של פנתרה, בתחילת ואמצע שנות ה-90 , נשאב אנסלמו לתוך מערבולת של הפגנת כוח וולגרית, בדאון הירשה לעצמו לטפח מצב רוח ירוד ופגיע יותר, כיאה לשם הלהקה. אבל יותר מכל, Nola הוא אלבום מחווה.
לא מדובר במחווה שמתבצעת על ידי קאברים או ביצועים מחודשים לשירים קיימים, אלא על ידי החייאה מחודשת של תחושות, ריחות והלכי רוח ישנים יותר. מחווה של ייבוא ושימור מאוחר של צלילים שכבר נשמעו ומקבלים תצורה חדשה שמבטאת פרשנות אישית.
הלהקה הבולטת ביותר שדאון ואלבומם הראשון חבים לה את קיומם המוזיקלי היא בלאק סאבאת', האמא של ההבי-מטאל באשר הוא, להקה שהפכה את הבלוז-רוק לאפל וכבד וקיבעה את ריף הגיטרה הנמוך והאיטי.
השיר Jail, למשל, בלדה פסיכדלית שמיימית ושקטה, מבוסס על Planet Caravan של סאבאת'. Hail the Leaf שואב את קיומו הרעיוני מ Sweet Leaf, בעוד השיר הסוגר את האלבום, Bury Me in Smoke, מסתיים בריף שכולו סגידה ל Symptom of the Universe.
שם השיר Temptation's Wings הושאל מתוך מילות Ice Monkey של סיינט וויטוס (Saint Vitus), להקה שנחשבת כאחת מממשיכות דרכה הבלעדיות והמוצהרות של סאבאת' המוקדמת במהלך שנות ה-80.
מעבר לבלאק סאבאת', ובהמשך להתמקדות בבלוז-רוק כבד, פרשנות מחודשת מצד קינן ו-ווינדסטיין הגיטריסטים ניתנת גם למוזיקה של לינרד סקינרד, המייצגת הרשמית של הרוק הדרומי, והתחושה המועברת בשיר כדוגמת Stone the Crow היא, בדומה לקליפ לשיר, מיוזעת, גרובית וחמה.
בהתבוננות רחבה יותר, Nola מסמל גם אבן דרך בסגנון המתקרא "סטונר", מונח שנלקח מהמילה Stoned, מסומם, חלק מהאפיל הפסיכדלי של הסגנון. סגנון שמבוסס על הסתמכות כמעט גורפת על צלילים נושנים, של רוק ובעיקר רוק כבד משנות ה70.
הסטונר הוא סגנון שמאגד להקות בעלות אותם מוטיבים מוזיקליים ראשוניים ואותה התנהלות שנעשית לרוב מחוץ לראדאר, כל ראדאר שהוא. ניצניו הראשונים של הסגנון החלו להתגבש בתחילת שנות ה90, עם להקות שבחרו להעניק פרשנות אישית לקלאסיקה של הרוק והרוק הכבד, פרשנות שלעיתים אף משולבת בגישות של מטאל מודרני יותר כגון דום ודת', של בלוז ורוק דרומי (כמו במקרה של דאון), של פאנק או של הארדקור.
שאלה לגיטימית שעשוייה לעלות בשלב זה היא האם הסטונר זכאי מלכתחילה להגדרה של סגנון עצמאי אשר עומד בפני עצמו, ועל כך אין תשובה ברורה; העובדה היא, שהמונח השתרש זה לא מכבר, וכמו כל הגדרה מוזיקלית, נגזר להתדיינות ואף להתנגדויות לא מעטות.
דאון, יחד עם להקות כגון סליפ, קיוס (Kyuss) וקאת'דראל (Cathedral) נכנסה תחת מטרייה של מוזיקה בעלת תפיסה אחרת שלאו דווקא מתבוננת אל עבר העתיד ולא תמיד אל ההווה, אלא מתקדמת בעצלתיים על סמך האבות הרוחניים הבסיסיים של הרוק הכבד. ביצירת הווה חדש-ישן היא מביאה דורות צעירים של מאזינים להכיר ולהעריך את העבר, והדורות הצעירים הללו מניבים גם להקות צעירות שבוחרות לאמץ את אותה דרך ולהעביר אותה הלאה.
אלבומה השני של דאון , Down II: A Bustle in your Hedgerow, יצא רק בשנת 2002, לאחר תקופה ארוכה של שקט במסגרתו חזרו חבריה לחיק הלהקות הקיימות שלהם ולחיק פרוייקטים נוספים. האלבום לא הצליח לשחזר את המיקוד הנדיר של אלבומם הראשון, אם כי התקבל בזרועות חמות מצד אלה שביקשו לראות ולשמוע את חברי הלהקה חוזרים לפעילות, גם אם את מקומו של טוד סטריינג' החליף בינתיים רקס בראון, הבסיסט של פנתרה.
ב-2005 היכתה סופת ההוריקן קתרינה בניו אורלינס, מטען שהצטרף לסוללת מטענים קשים בהם עסקה הלהקה באלבומם השלישי, Down III: Over the Under. האלבום יצא ב2007, ודן בין השאר במותו הטראגי של דיימבאג, גיטריסט פנתרה שנרצח ובפירוקה התקשורתי והצהבהב, תהליכי גמילה ארוכים וכואבים מסמים וכן אותה סופה מקוללת.
גם האלבום הזה לא הצליח לשחזר את האיכות הנדירה של האלבום הראשון, אבל הוא הצליח להציג להקה חזקה שסוחבת על הגב שלה הרבה מאד וממשיכה למרות הכל. דאון עדיין בשלה, ממשיכה להפיק הבי מטאל בצורתו הבסיסית ביותר, הארצית ביותר, ויש יגידו - האמיתית ביותר שקיימת.
נא להמתין לטעינת התגובות
