דם חדש: "דמדומים" מאיים לכבוש את בני הנוער
ז'אנר הערפדים תמיד זכה לפופולריות, אבל עכשיו הוא נוגס בעורקו הראשי של המיינסטרים עם יציאת "דמדומים", סרט חדש שיצר באמריקה היסטריה שלא היתה מביישת את הארי פוטר. קהל היעד: טינאייג'רים, או יותר נכון, טינאייג'ריות שמריירות על אדוארד קאלן מוצץ הדם ההורס. בקרוב אצל מעריצות יון תומרקין
מיד אחר כך צפה לכך שהמנעולים במשרד החדש שניתן לך יוחלפו והפנם את העובדה שהקריירה היחידה שתמתין לך בעיר הזאת תהיה כעוזר מנפנף בשיפודייה של הכוכבים.
אם בני התשחורת המחוצ'קנים לא יוכלו לפי החוק להיכנס לאולם הקולנוע - ובארה"ב אשכרה מקפידים על חוקים כאלה - האולפן יפסיד את המכנסיים שלו, וזה, כך יודע כל צופה אדוק של "הפמליה", לא ממש נעים.
נערים מתבגרים קונים כרטיסים לקולנוע, ולא רק - הם גם צורכים פופקורן וקולה במחיר מופקע ומצטיידים בצעצועים הנלווים שעומדים על הדוכנים בוולמארט. וכל זה מתורגם להמון, המון כסף. מיליארדים.
אבל בימים אלה ממש מגיעים בכירי הוליווד לתובנה חדשה ומהותית: פוטנציאל המיליארדים הנ"ל לא טמון בטינאייג'רים, אלא דווקא בטינאייג'ריות. אלה שצווחות בהיסטריה כשהן נתקלות בפרצופו הפוזל של זאק אפרון. אלה שיוציאו כל סכום כדי לקנות את גון הלק המדויק שהאנה מונטנה משתמשת בו.
אלה שברגעים אלה ממש ממרקרות את פניהן באוקסי, שנייה לפני שאמא מקפיצה אותן לקניון הקרוב לאחת מ-600 הקרנות מלאות שנמכרו מראש של "דמדומים", סרט חדש שיצא בארצות הברית בשבוע שעבר וצפוי לעלות גם אצלנו בעוד כחודש. לעזאזל, סביר להניח שאמא גם תיכנס איתן לקולנוע. הרי הבת שלה קודחת לה בראש על אדוארד קאלן, הערפד הלוהט, כבר חודשים.
הסרט "דמדומים", לאלו מביניכם שלא גילו את נס המחזור הנשי ממש לאחרונה ולא משמשים כהורים למי שכן, מבוסס על הספר הראשון מתוך ארבעה שכתבה הסופרת האמריקאית סטפני מאייר. הספר, שמכר 3.5 מיליון עותקים והפך לרב-מכר היסטרי, תורגם ליותר מ-20 שפות ואף הנפיק ארבעה המשכים ששברו את שיאי המכירות שלו וצפויים גם הם להפוך לסרטים בקרוב ולזכות בתרגום לעברית (עד כה רק "דמדומים" תורגם): "New moon", "Eclipse", "Breaking down" ו-"Midnight sun", שנמצא בעבודה ועתיד לצאת בקרוב.
עלילת "דמדומים" היא סוג של רומיאו ויוליה, גרסת דור האימו: איזבלה "בלה" סוואן בת ה-17, ילדה יפה, אינטליגנטית ושתקנית, עוברת מאריזונה המדברית והחמה למדינת וושינגטון הגשומה כדי לגור עם אביה, צ'רלי, בעיירה קטנה בשם פורקס.
תוך כדי התאקלמות לעיירה ולבית הספר מגלה בלה את אדוארד קאלן, כוסון-על חיוור ועגמומי
בקומונה מתחזקים אורח חיים צמחוני למחצה - מנשנשי הצווארים ניזונים מדמם של בעלי חיים ולא של בני אדם. באמת יפה מצדם. גם אדוארד היפה מתאהב במהרה, אולי בגלל שמשום מה הוא לא יכול לקרוא את מחשבותיה של בלה, בניגוד לאת אלה של שאר תושבי העיירה.
מערכת היחסים החמודג'ה משגשגת עד שקבוצה של ערפדים נוודים מרושעים מגיעה לפורקס ומחליטה שבא לה לטעום את בלה. אדוארד הגבר עומד בדרכם, כמובן, ומיליוני ציפורניים מטופחות ברחבי הגלובוס נכססות לעייפה עד תום האירועים הדרמטיים. מה קורה בסוף? ברור שלא נגלה, אבל הנה רמז: יש מלא המשכים, תזכרו.
סדרת הספרים, כאמור, הפכה לתופעה בקנה המידה הארי-פוטרי כמעט. למרות ש-1.3 מיליון העותקים של "Breaking down" שנמכרו ב-24 השעות הראשונות לצאתו לא ממש מדגדגים את 8.3 מיליון החתיכות שמכר "הארי פוטר ואוצרות המוות" ביומו הראשון, המספרים של ארבעת חלקי סאגת "דמדומים" מרשימים מאוד. אבל מכירות הספרים הן רק חלק קטן מההתלהבות הכוללת סביב "דמדומים".
היו גם יותר מ-11 מיליון כניסות לאתר הרשמי של הסרט מאז אוקטובר, 12 מיליון צפיות בדף המייספייס שמציג את הטריילר ומעל ל-3000 מעריצות צווחות שכמעט פיצצו את אחד מאירועי ההשקה בסן פרנסיסקו בחודש שעבר, קריסטן סטיוארט ורוברט פטינסון, שמגלמים בסרט את בלה ואדוארד, מוקמו גבוה יותר מאנג'לינה ובראד במדד כמות החיפושים ב-IMDB.
השרתים של אתר MTV קרסו לפני שבועות ספורים עם פרסום תמונות ראשונות מהסרט, הפסקול נכנס היישר למקום הראשון במצעד בילבורד האמריקאי, ומגזין "Entertainment Weekly", בצעד נדיר מבחינתו, שחרר לאחרונה את גיליונו השבועי עם שני שערים של סטיוארט ופטינסון.
"דמדומים" אף השתחל למקום השלישי ברשימה האקסקלוסיבית של עשרת הסרטים שמכרו הכי הרבה כרטיסים לפני שבכלל יצאו לאקרנים, מיד אחרי "מלחמת הכוכבים - נקמת הסית"' ו"האביר האפל" והכניס עוד כמה מיליונים בשבוע ההקרנות הראשון.
ואם אתם זקוקים לגושפנקא רשמית לבאזז האדיר שאופף את הצ'יק פליק, דעו שמגזין "ואניטי פייר" המשפיע בחר לתת לסרט הממשמש ולכוכביו כתבה גדולה ואוהדת במיוחד בגיליון נובמבר (תחת הכותרת המקורית להחריד "אזור הדמדומים"), כולל סדרת צילומים שהעשירה בהרבה את מספר הכניסות לאתר המגזין.
כך תיארה מאייר הסופרת את מפגשה הראשון של בלה עם אדוארד ופמלייתו ב"דמדומים": "הפנים שלהם, כה שונים וכה דומים, היו יפים באופן כמעט בלתי אנושי. אלו פנים שאתה לא מצפה לראות מלבד על דפיו המשופצים של מגזין אופנה".
ברור לכם שלתפקיד בחור שמתואר בצורה כזאת צריך למצוא שחקן שלידו בראד פיט ייראה כמו דוד מזדקן ומלא חטטים. לפיכך נאלצו מפיקי "דמדומים" להתמודד עם נחילי נערות זועמות וטוקבקיהן הסוערים שליוו את שלבי הליהוק במאות בלוגים ואתרים ברחבי הרשת.
"לכל אישה שקראה את הרומן יש את האדוארד שלה", אמרה רייצ'ל לפבר שמשחקת את ויקטוריה, הערפדית הרעה של "דמדומים", "ואת האדוארד הזה היא חייבת לשכוח כשהיא באה לראות את הסרט".
פטינסון בן ה-22 בעצמו טינאייג'ר משולח רסן עד לא מזמן, לא ממש קלט לאיזה טירוף הוא מכניס את עצמו. "לא ידעתי הרבה על הספרים", כחכח בראיון ל"לוס אנג'לס טיימס", "חשבתי לעצמי שזה הולך להיות סרט ערפדים עצמאי כזה, מיוחד. לא ידעתי למה אני נכנס. שום דבר לא הכין אותי למה שקרה אתמול, לדוגמה, כשהגענו לאירוע ב'אפל סטור' וטונות של מעריצות הבריח אותנו משם. היו שוטרים בכל מקום, וארבעה אנשים פשוט הרימו אותי והרחיקו אותי מהמקום. זה היה מטורף". ברוך הבא לעולם הסלב, צבר גדיש מתמודד עם זה מדי יום.
לתפקיד בלה, אהובתו הרוטטת של אדוארד שהעלילה בספר מסופרת מנקודת מבטה, לוהקה קריסטן סטיוארט, בת 18 מצועפת עיניים שכבר הספיקה לצבור ניסיון מרשים למדי בקולנוע ובטלוויזיה, כולל "ג'אמפר", "עד קצה העולם" עטור השבחים שביים שון פן ו"החדר", שבו שיחקה את בתה של ג'ודי פוסטר בהיותה בת 12 בלבד.
גם סטיוארט, כך נדמה, עוד לא ממש הפנימה את גודל הטירוף שסביב "דמדומים". "ידעתי כמה גדול ומשפיע מחנה המעריצים של סדרת הספרים", היא אומרת בראיון לסינמטיקל, "אבל לא ידעתי עד כמה. בכנס קומיק-קון השנה נפל האסימון סופית. כמויות המעריצים שהגיעו לשם היו פסיכיות".
כמו פטינסון, גם חייה של סטיוארט עוברים כעת שינוי קיצוני. "הגענו לרומא כדי לחתום למעריצים", היא מספרת, "ואלפי אנשים פשוט הקיפו אותנו מכל פינה. לא יכולנו לנשום, לא יכולנו לזוז, זה היה מפחיד לגמרי. המאבטחים פשוט הרימו אותי וזרקו אותי לתוך ואן וברחנו משם. הם לא באו בשבילי. הם לא יודעים מי אני בכלל, רק מי זו בלה. מפחיד". מסכנה.
קצת משונה לטעון שיש לאחרונה גל של סרטים, סדרות וספרי ערפדים. אחרי הכל, נדמה שהתרבות המערבית לא עסקה בשום דבר אחר במהלך מאה ומשהו השנים שחלפו מאז כתב בראם סטוקר את "דרקולה" ו-532 השנים שחלפו מאז מת ולאד "המשפד" צפש, הנסיך הרומני נעים ההליכות ובעל התחביבים המעודנים שהיווה את ההשראה לספר.
מאות סרטי הערפדים שנעשו במהלך השנים, עשרות הווריאציות הספרותיות שנכתבו, מיליוני הנערות (והנערים, אם נודה באמת) שהזילו ריר על בראד פיט ב"ראיון עם הערפד" ועל באפי אחת כבר באו והלכו, אבל האובססיה האנושית ליצורים הגרומים והחיוורים שמוצצים את דמנו לא דעכה.
אך בזמן האחרון אכן נדמה שהעניין בנושא רק גובר, ושכרגע יש יותר דמויות של ערפדים בטלוויזיה, בקולנוע ובספרות מאשר דמויות נטולות שיניים מחודדות. יש לכך כמה סיבות ברורות למדי: ערפדים הם מסתוריים, אפלים, יצירי חושך שניזונים מהאקט האולטרה-אירוטי של יניקת דם מעורק צוואר עסיסי.
כראוי לזמנים הפוסטמודרניים שבהם אנו חיים, הולכת הסקסיות של האקט ולובשת פרצופים מטאפוריים סקסיים הרבה פחות אך לגמרי רלוונטיים: נגיף, מחלה, אלגוריה לאיידס ולפחדים הוויראליים של האנושות בתחילת המאה ה-21 או אפילו התמכרות לסמים.
בד בבד מתרחשת תפנית נוספת בז'אנר, שבעבר היה מוגבל לנישת סרטי אימה וקאלט בלבד: הוא חודר אל לב המיינסטרים. "באפי", כמובן, היא שקעקעה את האפיל הטלוויזיוני של הז'אנר, ועכשיו יש גם את "True Blood", הסדרה החמודה של אלן בול, יוצר "עמוק באדמה", שחודשה זה עתה לעונה נוספת ב-HBO.
"דם אמיתי" - שבדומה ל"דמדומים" עוסקת גם היא בבת אנוש שמתאהבת בערפד (כאן דווקא היא בעלת הכוחות הטלפתיים) - מציגה היטב את מעברם של הערפדים למיינסטרים בשני אספקטים: גם בעלילת הסדרה עצמה, שבה לוחכי הצווארים מתחילים להתקבל כשווים בין כל בני האדם, לא נאלצים להתחבא במחילות חשוכות ומקבלים זכות תסריטאית להתנהגות אנושית ולמנעד רגשי של גיבורים דרמטיים לגיטימיים, וגם במציאות - הסדרה הצליחה להתקבל באהדה גם על ידי המבקרים וגם על ידי קהל שהוא לא בהכרח חובב מדע בדיוני.
בול עשה אאוטינג לערפדים שלו, והאאוטינג הזה מקביל לתהליך שעובר על הז'אנר כולו בקרב הציבור הרחב. "Let the Right One In", סרט שבדי מרגש, מצמרר וזוכה פרסים שיצא השנה, הולך צעד אחד נוסף קדימה ומתאר את סיפור האהבה של ילד דחוי בן 11 לערפדית בת 12 מתוקה ובודדה שעוברת לגור בשכנות אליו.
לעיסוק בערפדים נלווה תמיד עיסוק בנושאים כמו שונות, קבלה, קונפורמיות ונורמליות, וסאגת "דמדומים" על ערפדיה התיכוניסטים המתוסבכים משכשכת בתחומים האלה בטבעיות. היש דימוי נכון יותר לסערת הרגשות האימואית של טינאייג'רים בני ימינו מאשר נפשו השסועה והאפלה של ערפד?
בעוד כחודש, כש"דמדומים" יתפוצץ על האקרנים בארץ כאילו היה "היי סקול מיוזיקל" לפחות, אל תתפלאו לראות גדודים של נערות אפלוליות מכתרות את בית הקולנוע בשביל סתם עוד סרט בינוני פלוס. העלילה והדמויות פונות לנבכי הנפש הפריכים ביותר שלהן. אה, ואדוארד קאלן כוסון.
נא להמתין לטעינת התגובות
