פושקין לילדים כמסד תרבותי
חשיפת הילדים לטקסט החשוב של פושקין "מעשה בדייג ובדג זהב", הזוכה לעיצוב ולגימור ממדרגה ראשונה בהוצאת אחוזת בית, עשויה לספק שעת סיפור בידורית ומשכילה כאחד. כולם מרוויחים, אומרת שרי גוטמן, המו"לית, "הילד, ההורה, הספרות והשפה העברית"
בסיפור דייג עני הלוכד בחכתו דג זהב, המבטיח להגשים כל משאלה אם רק ישחרר אותו חזרה הימה. הדייג משחרר את הדג אך נמנע מלבקש משאלה, וכשחוזר לביתו אשתו רוגזת עליו ודורשת שיחזור לדג ויקבל את המגיע לו. מכאן נפתחת שרשרת בקשות מטעם אשת-הדייג, המנצלת את טוב-לבו וצניעותו של בעלה ונותנת דרור לחמדנותה. סופה המר ומוסר ההשכל הוא חזרתה לסטטוס של חסרת-כל.
הילדים בדורנו נחשפים כבר בגיל מוקדם, ובזכות אמצעי התקשורת, לתחבולות נכלוליות, רמאויות ומעשי חמדנות ורוע מצד הסביבה. הוצאתו של סיפור זה, בפורמט מהודר וערוך לעילא, בתרגומה של רנה ליטוין, יש בו בכדי לספק שיעור חשוב בהצבת גבולות ולפתח שיחה על תאוות בצע וצניעות, על נצלנות וזלזול מול אהבה והסתפקות במועט. "אני מאמינה שחובתנו כמבוגרים לעצב את הילדים מוקדם ככל האפשר כבני תרבות", אומרת שרי גוטמן, מו"לית ומייסדת הוצאת "אחוזת בית".
מה פשר העיסוק המחודש דווקא בטקסטים ספרותיים ותיקים?
"אני חושבת שחשוב להנחיל לילדים בסיס שעליו הם יכולים לקלוט עוד ועוד מרכיבים תרבותיים. הקלאסיקות הספרותיות למיניהן מהוות תשתית תרבותית בכל חברה, והטקסטים של פושקין הם טקסטים מכוננים, שידיעתם מכניסה את הילד לעולם התרבות כולו".
עוד בימיך כעורכת בהוצאת זב"מ, הוצאת לאור סדרת סיפורים לילדים של טולסטוי ודה אמיצ'יס. האם יש קשר בין הבחירות הקודמות שלך לבין בחירה זו?
"כן, בהחלט. טולסטוי דה אמיצ'יס ופושקין, לצד רבים אחרים, הם יוצרים שכאמור לדעתי הילדים חייבים להכיר. פעם כולנו הכרנו אותם בגיל הנעורים, כשישבנו במרפסת ואחד העיסוקים המשמעותיים שלנו בשעות הפנאי היה קריאה.
"כיום, בעידו שבו הפנאי מתמלא בעיסוקים אחרים, אני מתעקשת להגיש
פושקין אינו קל לקריאה גם בספרות הילדים שלו. מעבר לשפה הגבוהה, הוא משתמש במקצב שונה, ובחריזה מעטה. האם ילדי ישראל ימצאו עניין בסוג סיפורת שכזה?
"נכון, לא קל לקרוא את התרגום היפה והמדויק של רנה ליטוין לפושקין, ולכן אני מפנה את הספרים שלו – בצורתם, בפורמט שלהם, עם גודש האיורים שלהם – לילדים קטנים שנתקלים בו בתיווך של הורה מבוגר.
"אני מאמינה שהעלילה והאיורים סוחפים כל כך, שגם המאמץ בקריאה מופחת. ואם ילד מכיר לראשונה בזכות הספר זה את המילה "פתי" או "שוקת" ושואל את הוריו מה זה – כולם הרוויחו: הילד, ההורה, הספרות והשפה העברית".
אפיונם הנוגע ללב של הדמויות מתעצם בדיאלוג הפורה בין הטקסט לבין האיורים של ירמי פינקוס. איוריו של פינקוס רוויים בעושר ויזואלי ומצליחים להחיות את הצניעות הניכרת בכל רמ"ח אבריו של הדייג, את הבעות הפנים הגרוטסקיות של אשתו ואת מזגו הנוח של הדג, שמשתנה לקראת הסוף.
כל ילד ברוסיה מתוודע לפושקין מגיל צעיר. אצלנו, למרות מה שכותבת המתרגמת רנה ליטוין באחרית-הדבר, לא כולם מכירים את ביאליק. במה שגינו?
"אני חושבת שאתה טועה. את "קן לציפור", "נד-נד", "רוץ בן סוסי" ועוד הרבה מאוד שירים של ביאליק כל ילד בישראל יודע. אולי הוא לא מדווח לעצמו שזה ביאליק עד גיל מאוחר יותר, אבל השירים האלה הם בסיס המזון הרוחני שלו מיום היוולדו.
"אני חושבת שלרמת היכרות כזאת התכוונה המתרגמת. ביאליק חי וקיים אצל הילדים גם אם לא יודעים את כל פרטיו האוטוביוגרפיים ולא דנים בו מחוץ להקשר של השירים. כך שבמקרה הזה לא שגינו כחברה וכמחנכים, והנה בכל כמה שנים יוצאות עוד ועוד מהדורות מאוירות של שירי ביאליק. אני פסימית בהרבה בכל הנוגע להנחלת קלאסיקה של תרבויות אחרות כאן, ולכן אני טורחת על ספרים של פושקין, טולסטוי ודומיהם".
נא להמתין לטעינת התגובות
