ראשי » תרבות » ספרותגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

נפתח מחדש בית עגנון בירושלים

השבוע התקיימה פתיחתו המחודשת של בית ש"י עגנון ברחוב קלאוזנר 16 בירושלים. פרויקט שימור לאומי שנמשך כשלוש שנים מאפשר הצצה לחייו ומורשתו של שמואל יוסף עגנון, גדול הסופרים העבריים וחתן פרס נובל לספרות

ביתו של שמואל יוסף עגנון נבנה בשנת 1931 ותוכנן על-ידי האדריכל פריץ קורנברג בסגנון הבאוהאוס. מעבר לייחודו בנוף הירושלמי, מספר הבית על חייו של עגנון; על אורחיו רבי-המעלה ועל שגרת עבודתו. פתיחת שערי הבית בו כתב את רוב יצירותיו מאפשר כעת הצצה גם לספרייתו המפורסמת.

הבית יהיה פתוח לקהל הרחב מימים א' עד ה' בין 9:00 ל-17:00 וניתן יהיה לסייר בו בקבוצות מסודרות ובאופן פרטי. חזון עמותת בית עגנון ובראשה צילה חיון, התאפשר בזכות מימון של מנהל התרבות, קרן ברכה, קרן מיתר ועיריית ירושלים בעוד על ניהול ואוצרות הבית אחראית אילת ליבר.

פרויקט שימור לאומי שנמשך כשלוש שנים מאפשר הצצה לחייו ומורשתו של עגנון ובשל כך יתקיימו הרצאות ודיונים על יצירתו. בחלל גדול בקומת הקרקע מוצגת כעת תערוכה של אחד-עשר אמנים המתכתבים עם יצירתו כאשר הנושא המרכזי הינו החלל והבית.

התערוכה שאצרה דפנה איכילוב עתידה להתחלף אחת לשנה. סיור קצר חושף רבדים שונים ביצירתו, הן דרך ההיסטוריה והן דרך האמנות ושיח זה הוא המימד הנוסף והחשוב בפתיחה מחודשת זו שידעה תלאות רבות.

קשה להסביר את העוצמה שמשרה עמידה במרפסת ביתו של הסופר הנודע. המרפסת המשקיפה אל גנו של ענק הספרות העברית היא כמו ראש התורן בספינת חייו. על אף שמספרים כי סלד מן הבית והתרעם על הרהיטים שבו, רוחו נמצאת בכל פינה. בכדי להגיע למרפסת יש לעבור בשני חדרים שהם מופת לפועלו. ראשית, הספריה מעוררת הקנאה בה למעלה משמונת אלפים ספרים, חלקם נדירים מאד. מספרייתו עוברים דרך מבואה קטנה אל חדרון המוקדש

לזכייתו בפרס נובל לספרות בשנת 1966.

עגנון, שהיה בעל אוסף יחיד במינו של ספרות קבלה, בילה את מרבית זמנו בחדר זה. שולחן העץ הגדול שימש אך ורק להדפסת כתביו במכונת הכתיבה ואילו הוא עמד על דוכן איתן וכתב כשמולו פרושה שכונת תלפיות, אז עוד ללא רבי-הקומות. "עלי נגזר לכתוב" טען, ואכן מלאכת הכתיבה שלו נעשתה בעמידה ממושכת ועיקשת. כה ממושכת היתה שעגנון אף התקין מיטה רעועה בחדר הצפוף.

 אך לא רק פועלו הספרותי ניכר בבית, אלא חיי היום-יום, המטבח הקטן שלו התעקש לקרוא "טרקלין", בו מפת ארץ ישראל הישנה ותצלום אווירי של הר הבית. עדינותו אפשרה לו לקיים אורח חיים דתי בעוד אשתו אסתר לא הקפידה על כך כמוהו, ולכן שלט קטן מעל הרדיו הישן מזכיר לבני הבית כי בשבת אין להדליקו.

החפצים הדלים, אלפי הספרים, האור העמום ושאר פרטים זניחים לכאורה, הם מעבר לממשותם הפיזית. יש להם נוכחות עזה דווקא בשל האזכורים מכתביו הפזורים בכתלי הבית בו חי למעלה מארבעים שנה. הדמיון עובד שעות נוספות וכיאה לאישיות ספרותית רבת-חשיבות, ההליכה בחדרים היא כמעט מיסטית.

 עבור המבקרים הסקרנים זה ביתו של סופר; הספריה המרשימה, חדר העבודה. אך זכרונותיה של אמונה ירון, בתו שהקדישה את חייה למפעלו, חוזרים אל ה"ישיבה בצפיפות" ואל טיולי הערב עם האב ואחיה,חמדת. "הזכרון שלי כבר לא טוב", היא מספרת בהתרגשות, אך היא איננה שוכחת כיצד "מהחלון ראיתי את הירח המשתקף במלואו בים המלח". דומה, כי זהו סוד קסמו של בית זה - הזכרונות הרודפים אותך גם אם לא זכית לכוס קפה מעגנון

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...