המתאבן: ספר חדש לפרופ' דב בהט

שנתיים אחרי מות אשתו הרגיש פרופ' דב בהט שעליו להרים ראשו מהאבנים אותן חקר במשך שנים ולשוב אל החיים. הוא נישא מחדש לאחות שטפלה ברעייתו המנוחה והחל לכתוב רומן אישי נוקב. "הכתיבה היתה לי תרפיה"

נורית קנטי | 2/2/2009 7:00 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
מאז שהוא זוכר את עצמו מדבר פרופ' דב בהט לאבנים, אבל רק בגיל 73 החליט לכתוב עליהן רומן. השבוע שחרר בהט, פרופסור אמריטוס באוניברסיטת בן גוריון בנגב, שמאחוריו מאות מחקרים, ספרים ותפקידים בכירים במחלקה לגיאולוגיה באוניברסיטה את ספרו הראשון "אורכידיאה במעלה הלולייני" (הוצאת אופיר).
 
דב בהט
דב בהט צילום: יהודה לחיאני

"הרצון לכתוב פועם בי כבר הרבה זמן, תמיד אהבתי ספרות, אני אוהב לקרוא, ופה ושם כתבתי למגירה, עד שהשתחרר איזה פקק", הוא אומר, "קרו בחיי כל מיני אירועים שגרמו לו להשתחרר".

במילים אלה מתכוון בהט לפטירתה של אשתו ממחלה קשה וארוכה, ובמקביל להיכרות שלו עם אישה הצעירה ממנו ב-25 שנה, שנתיים אחרי שהתאלמן, שאף נהגה לטפל בה בבית החולים בעת מחלתה, היכרות שהפכה עם הזמן לסיפור אהבה של ממש.

"הכתיבה הייתה לי תרפיה לאחר מותה של אשתי, ואחרי זמן מה היא השתלטה עליי ופשוט המשכתי", הוא מסביר. "אחרי מותה עברה עליי תקופה מדכאת, במהלכה התנהלתי במינימום אנרגיה ופשוט הלכתי ודעכתי, זרם הדם שלי נעצר. במקביל לכתיבה שקצת הוציאה אותי מזה פגשתי את חברתי החדשה והסיפור בינינו התפתח. זה הזרים את דמי מחדש".

סיפור האהבה הזה הוא עלילה מרכזית בספר, ולפחות הנתונים העיקריים שבו, דומים מאוד לסיפור החיים האמיתי. "זהו הנראטיב היחידי שלקוח ממש מהביוגרפיה שלי וקרוב אליה, אבל באופן עקרוני, כמו כל סופר, לקחתי גרעינים מסיפורי
חיי ופיתחתי לסיפורים דמיוניים", הוא מסביר. "ההתאהבות הסבה לי הרבה אושר, והרגשתי שאני חייב לכתוב על זה, כאילו שגיליתי משהו שאיש לא גילה קודם, שזה פטנט רק שלי".

מלבד סיפור האהבה מתחקה הרומן אחר המציאות הארץ-ישראלית, מעברה עד עכשיו, דרך סיפורה של משפחת מימון, שאחרי גירוש ספרד התפזרו בניה באגן הים התיכון. "שנים אני כותב מאמרים ודעות בגיאולוגיה. בעבר דחו לי שני מאמרים מדעיים, והיו לי חילוקי דעות עם מי שסירבו לפרסם אותי, אז החלטתי להגיש את עמדתי המדעית בספרים, כך שאיש לא יוכל להתערב ולשנות לי. זה אמנם רומן פרטי שכתבתי, אך הוא חברתי ופוליטי".

אם נדמה שהמעבר בין ניתוח שכבות גיאולוגיות לניתוח פסיכולוגי מעמיק של דמויות יהיה מורכב, הרי שפרופ' בהט סבור שעבודתם של הסופר ושל הגיאולוג אחת היא. "כשיש חציבה בסלע, מנהרה או כביש, זה יום חג לגיאולוג, כי אז הסלע נחשף ורק כך אפשר ללמוד עליו. תחילה הסלע שותק, אך לאט לאט, תוך מדידות ובדיקות, ניתן להכירו ולפענח אותו, עד שהוא מתחיל להיות מוכר לגיאולוג, והוא מרגיש שהסלע ממש מדבר אליו.

כמו שהסלע נלמד לאט לאט, כך הסופר אוסף סיטואציות, מחייו ומחיי הסובבים אותו, מרכיב מהן אסוציאציות ובונה דמות. ממש כשם שהגיאולוג יוצר מבנה, מוצא הסבר לכוחות שלחצו ויצרו את הסלע. כך הסופר לומד את הפסיכולוגיה של הדמות ומסביר את התנהגותו, מעשיו ורגשותיו".
כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים