"מחלת האבנים" הוא רומן משובח
באיטליה מכנים אותו פנינה ספרותית ומכירותיו באירופה עברו את החצי מיליון. הרומן השני שכתבה מילנה אגוס, המגולל את קורות חיי האהבה של חולת אבנים בכליות, מצליח לטלטל נפשות
מחלת האבנים, מילנה אגוס צילום: כריכת הספר
"מחלת האבנים" הוא סאגה משפחתית של שלשה דורות באי סרדיניה. אין שמות בסיפור והדמויות מוצגות על פי שיוכם המשפחתי. המספרת היא הנכדה החושפת את חייהם של סבתה וסבה. לאורך הספר מתווספים קורותיהם של אביה ואמה, דודנים וסבתא-רבתה. דמותה המעניינת והמסתורית של סבתה נגלית כבר בפסקת הפתיחה. על אף יופייה הלא-רגיל, שדיה המלאים ושערה השחור המהפנט, היא מוצאת עצמה בגיל 33 לא נשואה.
הסיבה לכך היא ששיגעון האהבה של האישה נתפס בכפר הקטן בסרדיניה של שנות הארבעים כטירוף. התאהבותה בכל מי שחייך אליה והציפייה חסרת-הרחמים לחיזוריו מטריפים את דעתה. להוריה ברור כי לעולם לא תינשא ואמה מכה אותה ללא הרף כעונש על הקלון שהיא מטילה על המשפחה.
"בימי ראשון, היתה הולכת לכנסייה לשאול את אלוהים למה, למה הוא כל-כך לא צודק ומונע ממנה להכיר את האהבה, שהיא הדבר הכי יפה, היחיד ששווה את המאמץ לחיות". החיפוש הסיזיפי אחר האהבה לא נפסק גם כאשר היא מתחתנת עם פליט מלחמה אשר נושא אותה לאישה מתוך חובה למשפחתה שאירחה אותו.
מחלת האבנים שלה (אבנים בכליות בסרדית) מונעת ממנה ללדת והיא נשלחת לטיפול במרחצאות מרפא ביבשת האיטלקית. במלון בו השתכנה, היא פוגשת את הפליט שיהפוך לאהבת-חייה בן רגע. הארעיות של המפגש מצמררת בעוצמתה ובהשלכותיה על נפשה של האישה. באורח-פלא תשעה חודשים לאחר שחזרה מהמרחצאות היא יולדת בן.
אהבה כמו ים סוער
האישה נשארת עם בעלה ומגדלת את בנה ולאחר-מכן את נכדתה, אך לבה כמה כל העת אל אותו פליט שפגשה ולא חזרה לראותו. המספרת פורשת את סיפורי אי-אהבתה ואהבתה של סבתהּ שנגלו לה בשיחותיהן וכפי שנקראו במחברת השחורה בה העזה הסבתא לכתוב את הדברים הכמוסים ביותר.
אגוס מתעתעת בקוראים כפי שעושה דמותה של הסבתא. התפנית בסופו של הספר מזמנת קריאה מחודשת ומפוקחת אך מלאת סערות ורצופת מכשולים. הכתיבה הפיוטית והתמציתית הנדירה במחוזות הספרות העכשווית, תורמת רבות לדמותה הטעונה של הסבתא. יחד עמה ינסו הקוראים להילחם בשדים הנושפים בעורפה של כל פסקה בספר.
על-אף שהסיפור עוסק בשלושה דורות, לא מדובר בספר עב-כרס. מעט יותר ממאה עמודים מספקים חוויה מינימליסטית טהורה. הקטעים הקצרים מהם מורכב הספר מדגישים את חשיבותם. כפי שהאירועים ההיסטוריים – מלחמת העולם השנייה
בעיקר – לא נוגעים לסבתא, כך אין המספרת מתעכבת על פרטים מיותרים.
לסיבתיות אין מקום בסיפור, רק התוצאה משמעותית ותוצאתה של האהבה חשובה מכל. הסבתא נעה בין האכזבה השורשית מהאהבה שתחילתה במחזריה העלומים לבין תחושת הכאב שמלווה את התנהגותה הקרה כלפי בעלה ובנה. זו תנועה בלתי-פוסקת והיא מפילה אותה לתהום פעם אחר פעם.
אילולא היה "מחלת האבנים" ספר מוצלח כל-כך, אזי היתה האכזבה גדולה מנשוא. הציפייה ליצירה מופתית היא כמעט בלתי-נמנעת והעובדה כי הספר עולה על הציפיות מפתיעה ומרגשת. זוהי אכן פנינה ספרותית, כפי שהגדירו אותה באיטליה.
הרומן משובח בשל הפיוטיות והעדינות השזורים בריחות והטעמים של סרדיניה כאשר מנגד עומדת תאוות-הבשר והחולי הדורסני. האהבה בספר היא כמו ים סוער, המניע את הגיבורה על גליו ומטלטל את נפשה ובה בעת, גם את נפשנו.
מילנה אגוס, מחלת האבנים, מאיטלקית: מרים שוסטרמן, הוצאת הספריה החדשה בשיתוף עם הוצאת כתר, 122 עמודים
נא להמתין לטעינת התגובות
