הזירה הלשונית: לא חברים
בעקבות הזעם שעורר השיר "אתה חברה שלי" של יונה וולך במשרד החינוך, רוביק רוזנטל חוזר לעוד טקסטים פרובוקטיביים מהשירה העברית שדווקא לא זכו לפסילה. וגם: מה מקור המילה טוקבקים ואיזה טעויות בעברית נהגנו לעשות
בסיומו נכתב: "אחר כך/ חוטים יעלו אותך למעלה/ בלתי נראים או נראים/ ויורידו אותך/ ישר על הזין שלי". השיר הזה שימש השראה לאחד הקטעים האלמותיים של "החמישייה הקאמרית" על הרס"ר הפילוסוף.
להלן שורה של טקסטים מהשירה העברית לדורותיה שלא זכו לפסילה דומה מטעם משרד החינוך, וגם לא של היהדות המאוד דתית לאורך השנים.
"אבל בלילה בא החום המזוקק/ רכוב על רוח מן הים ומלקק/ את גופותינו הרכובות על הסדין/ ומוצצות זו לשד זו בעזוז עדין" (מאיר ויזלטיר, שיחה על המרפסת)
"חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ כְּמוֹ חֲלָאִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָּן. שָׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג. בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים. שְׁנֵי שָׁדַיִךְ כִּשְׁנֵי עֳפָרִים תָּאֳמֵי צְבִיָּה. מַה יָּפִית וּמַה נָּעַמְתְּ אַהֲבָה בַּתַּעֲנוּגִים" (שיר השירים ז).
"כל הרים ובקעות הם מטרתנו/ ועל פני השדה ריפדנו ערשנו/ ובקולי קולות עשינו אהבתנו/ ופרינו ורבינו לעין כל רואינו" (שלמה לוצינה, חידה על המטר בשיר חתונה, 1773).
"העיניים הרעבות האלה שככה תתבענה/ השפתיים הצמאות האלה השואלות: נשקנו! / העפרים העורגים האלה הקוראים: תפשנו!/ חמודותייך הצפונות ששבעה משאול לא תדענה" (חיים נחמן ביאליק, העיניים הרעבות).
"לבך
"לֹא אֶשְׁאֲלָה מֵהוֹן זְמַן חֶלְקֵי לְבַד/ מִחוּט שְׂפָתַיִּךְ חֲגוֹר מָתְנָיִךְ/ יַעְרִי וְדִבְשִׁי בֵּין שְׂפָתַיִךְ כְּמוֹ/ נִרְדִּי וּמוֹרִי בֵּין שְׁנֵי שָׁדָיִךְ// מִי יִתְּנֵנִי אֶחְיֶה עַד אֶאֱרֶה/ בֹּשֶׂם וּמוֹר מִבֵּין הֲלִיכוֹתָיִךְ" (יהודה הלוי, יעלת חן).
אז למה יצא הקצף דווקא על יונה וולך ודווקא על השיר הזה? שלוש תשובות אפשריות:
1. יונה וולך כותבת בשירים שלה "זין", "ביצים" ו"כוס", האחרים לא.
2. יונה וולך עוסקת ביחסים הומו-לסביים, האחרים ביחסים הטרוסקסואליים.
3. השיר של יונה וולך לא אושר על ידי משרד החינוך, או כדברי מר הרציג, "מערכת החינוך היא ממלכתית ולא מועדון פתוח".
דרך אגב, כל התשובות נכונות.
"צריך לראות איפה מתחילה ההסתה בכל המישורים, כולל בטוקבקים", אמרה השבוע דורית בייניש. הטוקבקים פרצו לחיינו בסערה יחד עם העיתונות המקוונת, והם מהווים את הגרסה המקוונת של המכתבים למערכת. ההבדלים גדולים: מכתבים למערכת נבחרים על ידי העורכים ונערכים על פי שיקולי סגנון ותוכן. טוקבקים נכנסים כמות שהם אלא אם כן יש סיבה למנוע זאת, וכך הפכה ההשוואה בין ים הטוקבקים לבין כיכר השוק בלתי נמנעת.
"טוקבק" הוא צירוף אנגלי, Talk-Back, אך בשפה זו אין לו קשר לעיתונות המקוונת ול"כנסו כנסו", אלא לעבודה באולפני הרדיו, ככינוי למכשיר המאפשר דיבור בין המגיש היושב באולפן לאנשי הצוות הטכני וההפקה היושבים מחוץ לו, שייקרא על פי הצעות מתגבשות "דיבור פְנים" או "קשר פנים". אל הטוקבק העברי נצמדה הסיומת הסלאבית - יסט, וכך צץ בחיינו הטוקבקיסט. בעברית נקבע ב-2004 כי הטוקבק ייקרא תגובית. הטוקבקיסט ייקרא אם כך תגובן. תגובנים, ראו הוזהרתם.
הבכי והנהי על שפתו המדורדרת של הדור הצעיר עולים על גדותיהם. יש להם "סלנג שלא מבינים"; הם כותבים בשפה מוזרה באינטרנט; ובעיקר, הם מדברים בשגיאות איומות, למשל "אני יגיד לך".
ד"ר יעל רשף מהאוניברסיטה העברית ניסתה לבחון איך דיבר דור הצברים לפני קום המדינה, אלה שמתלוננים היום על הבנים והנכדים, והציגה את ממצאי המחקר בכינוס "עברית שפה חיה" שנערך לאחרונה באורנים. המסקנה אולי מפתיעה אבל ראויה לתשומת לב ולקצת פרופורציות. לא רק שדיברו אז בשגיאות, בדרך כלל דיברו באותן שגיאות בהן מדברים היום, שום דבר לא נשתנה. אפשר לומר שיש כבר מסורת ישראלית של עילגות ושיבושים. רק הדורות הצעירים מתחלפים.
מאחר שמתקופות המחקר אין הקלטות של שפת דיבור, נשענה יעל רשף על טקסטים המתייחסים לשגיאות נפוצות, מתעדים אותן או מתלוננים עליהן. ולהלן דוגמיות.
אני יגיד לך. תיעוד משנת 1932: "יקנו לי אופניים אז אני ירוץ בשוק"; "מחר אני יביא אונייה".
הן ילכו, אתן תבואו. זאב ז'בוטינסקי כותב בשנת 1919 כי "'בואו במקום תבואנה, הן יבינו במקום הן תבינינה' נתקבל זה מכבר גם בספרות".
תצא בחוץ. הציווי בעברית לא מת אתמול, וגם לא אצל עובדיה יוסף. בשנת 1925 מוצאת יעל רשף ציטוט בנוסח "אני אמרתי לה 'רפופורט' תחזיר לי את מה שלקחת'". בשנת 1937 כותב הבלשן דולז'נסקי: "כמעט וחדלנו להרגיש את השיבוש שבדבר: תלך במקום לך, תאכלי במקום אכלי".
כנסו כנסו. לא, זה לא נולד באינטרנט. הצורות "כנסי, כנסו", במקום "היכנסו" או "תיכנסו" מתועדות בשנת 1937, והבלשן שלמה מורג מעיד שהיו נפוצות מאוד בשנת 1945. הצורה "עַזבי אותי" מתועדת משנת 1911.
חיבאתי אותו, הלוויתי ממנו. פעלים בבניין בלתי מתאים נשמעו כבר בעבר הרחוק של העברית החדשה. בשנת 1927 מתועד "הוא התחלק ונפל" (במקום החליק). באותה שנה כבר אמרו "הלווייתי לו" (במקום לוויתי), "השכרתי ממנו"(במקום שכרתי), ואפילו "חיבאה אותו בארון" (במקום החביאה).
יושנת במיטה. לא אתמול, ולא בשפת הפריפריה, אלא ביישוב העברי של פעם, מתועד משנת 1911 ופעמים רבות בהמשך. וגם "גודל וחודל" (במקום גדל וחדל) ועוד.
יָכַלתי יָכַלת יָכַל. "הוא לא יָכַל לעבוד, הוא שכב חולה" (1926).
אמא לא הֵכּירה. לא רק איה כורם והראל מויאל. אבינרי מביא דוגמאות ל"מֵכּיר" משנת 1929. וגם "אני מַביא" (1929), ועוד ועוד.
הוא לא יודע. במקום "הוא אינו יודע", וגם "אני לא רוצה" במקום "אינני רוצה", שיבוש ותיק המתועד כבר ב-1925.
מה שעולה מממצאיה של יעל רשף היא העובדה, שלמרות שהשיבוש מושרש מאז ראשית העברית החדשה, הוא לא חדר לשפה התקנית, ונחשב עד היום שיבוש, פרט ל"הן יבואו", שיש לו יסודות גם במקורות. מסקנה: הישראלים אוהבים לשמור על נורמות, כדי שיהיה להם מה לשבש. לך תבין את העם הזה.
ד"ר חלי אברהם-איתן כותבת: "מודיעין עיר חדשה, לעתים מתחבטת במתן שמות, כגון: פארק עַנַבֶּה. רצו שם עברי וכינו אותו פארק עֲנָבָה שהוא שם חסר משמעות. לעניות דעתי, השם המתאים בעברית הוא פארק עינב או פארק ענבים, מכיוון שאזורנו משופע כרמים. מה התרגום המילולי של עַנַבֶּה?
עַנַבֶּה פירושה בערבית הספרותית עינב, וייתכן שהשם הערבי נקשר גם הוא לכרמים באזור. המילה העברית עֲנָבָה אינה חסרת משמעות. בלשון חכמים היא משמשת כגרסה נקבית של עינב, ובהרחבה כגרגר בודד של פירות רבים אחרים. למשל: "אין לך כל ענבה וענבה שאין בה שלושים גרבי יין" (כתובות קיא). רש"י כותב בפירושו לשיר השירים: "כשנופל הפרח והענבים מובדלים זה מזה ונכרים כל ענבה לעצמה קרויה סמדר".
בעברית החדשה יש שימוש במילה ענבה במונחי הבוטניקה, ובשנת 1939 היא נקבעה כשם כולל לפירות בעלי תצורה גרגרית מעוגלת הקרויים באנגלית bacca או berry. הצמח atriplex semibaccata קרוי "מלוח הענבות".
לצד כל אלה, לשם ענבה היסטוריה עתיקה. ראשיתו ככל הנראה ביישוב עֲנָב שבהרי יהודה המופיע בספר יהושע. לאחר החורבן נקרא היישוב בית ענבה, והתיישבו בו משפחת בית ענובאי. בעקבותיו נקרא הכפר הערבי במקום עינובא, שנחרב ב-1948, וכן נחל עַנַבֶּה, שהוא מקור השם פארק עֲנָבָה.
יש לך שאלה שתמיד רצית לשאול בענייני לשון? ראית או צילמת מודעה או תמונה שיש בה עניין לשוני? שמעת ביטוי סלנג שכדאי לשפוך עליו אור? הילד השמיע הברקה לשונית מהממת? שלח/י באמצעות "כתוב לעורך".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם