הזירה הלשונית: יאללה ממממ... ביי
עונה נוספת של "ארץ נהדרת" הגיעה לסיומה וגם בה נולדו מטבעות לשון. רוביק רוזנטל עם המילון המלא, מ"המקפלות" "ושיראללל" ועד "הפסקת פרסומומי". וגם: על שפת הלכודיש הגרמנית
אור לפסיכופט. ישיבה בהתנחלויות, מערכון החטוף שפתח את העונה, וזכה לתגובות נזעמות של המתנחלים.
איזה טייטס. איזה לחוץ, נוסח המקפלות. בעברית צחה יש לומר "איזה צמודון".
אתם יכולים לשבת לי על הפעצל. שר הבריאות מצפצף על קיציס ושאלותיו.
בֶבו לא פה בֶבו עם הבן בבובה בנאי בבנימינה. מירי בוהדנה בשפת הבית. גם: "ביבי ביליתי עם בבו בבונגלו בברבדוס".
הכי אאוטלט. זלזול תהומי נוסח המקפלות. אאוטלט, למתקשים, הוא בית מסחר למכירת עודפי ייצור בשולי הערים.
הכי דולצ'ה בלי גבאנה. גם, "הכי אייץ' בלי אם". המקפלות.
המורה, את אייר פראנס, אז מה את עפה עלי? ליטל מעתוק, גיבורת חינוך חדשה, במסגרת התפשטות הפועל "לעוף"
המקפלות. הפך מונח בפני עצמו וקטע פולחן שבו מקפלים כל דבר לצלילי שיר הפולחן "טיק טוק".
הפסקת פרסומומי. ראו מומומומומומי.
ושיראלללל. גיבור המוזיקה הים תיכונית שעלה מאשפתות, מבית היוצר של מומי.
חס וחלילו. חס וחלילה, גירסת טל ברודי.
חרבולֶה. חרבנה ומעולה. אברי גלעד.
טוויט טוויט. ששי גושן מלול, המנהל הליברלי מנסה לתקשר עם תלמידיו.
יאללה ממממ... ביי. המקפלות נפרדות לשלום מלקוחות בלתי רצויים. הפך לסיסמת העונה ובשלב זה חדר ללקסיקון המקומי.
לבן ערפל. לבן שאינו לבן, המקפלות. גם "לבן סיני", לבן שנשפך עליו רוטב חמוץ-מתוק.
מגעילה ומעולה. התוכנית של אברי גלעד בעיני עצמו, וראו "חרבולה". נכנס ללקסיקון. גם "גאוני ומטופש".
מה קרה לנו? סיסמת הבחירות של יאיר לפיד, האיש שלא רץ לפוליטיקה.
מודלה מוריד מחתונים שלו מה רואים בטוסיק צוחק. טל ברודי נזכר באסקימו לימון.
מוטי ומיקי ומיקי ויעקב ויונית לוי ונתי לוי ונתי רביץ ויהודית רביץ וידידה. שרשרת מילים נוסח טל ברודי.
מומי, מומומומומומי. מלך הזמר הים תיכוני. בן דמותו של אליקו, אבל דומה דמיון מדאיג לדידי הררי.
מערכת החיוך. בשורת החינוך של ששי גושן מלול.
נחמד. תגובת קיציס וחבריו למשחקי הלשון של אבי מלר בערוץ הספורט. שני הצדדים גילו
פֶרסט קלאס. סיסמת השיווק של גבי ספר, המוכן למכור ארבע במאה, מאה בארבע ומיכאל בשקל, והוא שלך.
צודק! יובל סמו, כישראלי קטן ומלוכלך, נדחף למשאלי רחוב, מסכים עם כולם ואומר את מה שכולם חושבים אבל לא אומרים. לטעמי, ההברקה הגדולה של העונה.
קדירה על גחלים זועמות עם יין מלא זכרונות של רוח כרמים וטלה שלא הספיק לחשוב מחשבות רעות על העולם. אייל שני מציע לפבלו רוזנברג הרעב עגבנייה.
שלום, מחיאות כפיים. סיסמת תבוריס.
תגידי, בא לך להתחבק אתי באמבטיית בוץ? שאולי, הישראלי החרמן והנכלולי מנסה להיות רוחְני.
הרדיו הוא מקור חשוב להבנת שפת הדיבור הישראלית. והרי כמה דוגמאות מהעת האחרונה. רינה ברוך כותבת: "בעקבות התפרצות הר הגעש באיסלנד שמעתי בגלי צה"ל ראיון עם אשת נשיא איסלנד. הופתעתי לשמוע שהגברת היא ישראלית, ילידת ירושלים. הראיון התנהל כמובן בעברית, והיא דיברה עברית שוטפת במבטא צברי טיפוסי. היה אפשר לחשוב על פי העברית שלה שהיא חיה כאן בינינו, עד שיצא מפיה המשפט 'הגעתי הנה באווירון', ומייד היה ברור שלא, היא לא מכאן..."
הסיפור של רינה קשור במאבק רב שנים בין 'אווירון', מילה שחידש בן יהודה בעקבות המילה הצרפתית avion, והמילה התלמודית אוויר; לבין המילה 'מטוס', שחידש ביאליק על פי השורש המקראי טוס. 'אווירון' היום נשאר בשירים ובנוסטלגיה, מ"רד אלינו אווירון" ועד "אווירון דוד".
ועוד מן הרדיו. מקובל לטעון שהגששית חלפה מן העולם. נכון שמתמעטים האנשים הזוכרים את מערכוני הגשש בעל פה, אבל הגששית חדרה לנימים הדקים יותר של השפה. וכך, בראיון שקיים השבוע ירון דקל עם עלמה תל אביבית שתארח אנשים בביתה במסגרת "בתים מבפנים", הוא התעקש לדעת מדוע היא מארחת אנשים שאינה מכירה. התשובה: "אם אתה מחפש סיבה יותר סיבתית"... וזו היתה דוגמה דוגמתית איך הפכה שאלה שאלתית לדגם לשוני.
ולקינוח, מאזין משוחח עם נתן זהבי ברדיו 103. השיחה נמרצת כרגיל, והמאזין אומר: "נתן, אני רוצה להגיד לך שתי דברים".
נתן: "אומרים 'שני דברים'".
המאזין (בסמכותיות): "נתן, זה אותו הדבר!"
ועוד בענייני "בתים מבפנים". במסגרת הפרויקט מתקיימים גם סיורים בשכונות ובגנים. שדרות ההשכלה שתוכננו ושודרגו על ידי האדריכל רמי אייזנברג, הם על מפת הפרויקט. לכבוד הסיור שיתקיים שם, תכנן אייזנברג קיר המוצב השבוע בכניסה לשדרה מדרך השלום. הקיר נקרא "מכתב עתי משמיע חדשות", על פי כותרת המשנה של עיתון "הצפירה", והוא מעין עיתון קיר גדול ובו לקט כתבים מקוריים של אנשי ההשכלה, שערי ספרים מאוירים מהמאה ה-19, וכן מפות היסטוריות של המתחם. המיצג יישאר בשטח עד שיד אדם או יד הטבע יכתשו בו. בשדרות מצויים כבר שולחנות שעליהם הוטבעו טקסטים של אנשי ההשכלה, ולוחות הסברה על התקופה.
בעקבות המדור שעסק בשפת הגנבים הגרמנית השזורה מילים בעברית, מזכיר שמואל לוינסון את הלכודיש, שפה שדוברה בעיר שופפלוך שבבווריה שבגרמניה, ופורסמה במילון מיוחד של ראש העיר הנס ריינר הופמן. לוינסון אף פרסם שני מאמרים נרחבים בנושא ב'קולמוס', המוסף התורני של העיתון "משפחה".
שמה של השפה הזו הוא כנראה שיבוש של "לשון הקודש", אבל קושרים אותו גם לפעול היידי לאכן, לצחוק. על שפת הלכודיש אכן נכתב בפרסומים שונים, ולא, היא איננה שפת הגנבים הגרמנית, למי שכבר הספיק להתבלבל. עם זאת יש דמיון בין השתיים בעצם הופעת מילים רבות של עברית בדיאלקט או בז'רגון גרמני, ויש לא מעט מילים בלכודיש המופיעות גם במילון הגנבים. להלן מעט מליקוטי לוינסון ממילון הלכודיש.
ראש העיר בלכודיש מכונה שויפעט (כלומר, שופט). חושם פירוש חירש. לוינסון מציין שחוּשָׁם הוא במקור שמו של חושים בן דן, שחז"ל מספרים עליו כי לא היה שומע.
הלכודיש נולדה גם מהצורך של היהודים לדבר ולכתוב בשפת סתר במצבי מצוקה. כאשר קרה מקרה רע באודסה, כינו אותה 'אשדות אשר ברומניה". בימי הפרעות בקיוב ובווארשה בשנת 1882 נאלצו העיתונים לכתוב "יבוק אשר ברומניה" במקום קיוב, או 'באר שבע' במקום ורשה. בשנת תרס"ג נאסר עליהם לכתוב דבר על אודות הפוגרום בקישינוב, לכן כתבו על "גזרות שביקין".
לוינסון מביא כמה משפטים המדגימים את הלכודיש. למשל, "מַיינֶע מַאשִׁין הַאט דָלֶתּ שַׁבֶּת'דֶעקֶעל" - פירוש: "למכונית שלי יש ארבעה כובעים של שבת", כלומר, ארבעה צילינדרים. "יַאנְקֶעפְ'ס מֵיילֶעך דֶעקֶעל", כובע המלך של יַאנְקֶעף, הוא כינוי לבירה הגרמנית "יַאקוֹבְּ'ס קרנוני".
כיצד אומרים בלכודיש את השם הגרמני 'רוּדוֹלְפִי'? לא פחות ולא יותר מאשר "מְנוּחֶה, מְשׁוּגֶע, בְּהֵיְמֶה". וכל כך למה? השופפלוכים פירקו את השם לשלוש מילים: רוּהְע פירושה מנוחה, דוֹל פירושה משוגע, פִי פירושה בהמה
הכינוי של יהודי בפי גויי שופפלוך: היה 'רֵיְילֶעם'. גלגול המילה מוזר. הגוי היה מכונה בלכודיש 'עָרֶל', ובלשון רבים 'עֲרֵיְלֶם'. הגויים מצידם תפסו את העי"ן הפתוחה כקידומת אַ בלועזית שבאה לשלול, ולכן אם הגויים הם 'אַ רֵיְילֶעם', הרי שהיהודים הם 'רֵיְילֶעם'.
צעיף נקרא בלכודיש 'צַוַּאר-בֶּגֶד', טבק היה מכונה 'עֵיישֶׂב', וסיגריה היתה מכונה 'שְׂרֵפֶה עֵיישֶׂב', או אפילו 'שְׂרֵפֶה' לחוד. אדם גבוה כונה 'לולב'. התחליף ל'מה חדש' בלכודיש היה 'לכה דודי'. הסיבה לכך אינה ברורה. מעט מובן יותר הם הביטוי המקובל שם כשמישהו נכנס לחדר: 'יקום פורקן' או 'אֶלְיֶענָאבֶע', שהוא שיבוש של אליהו הנביא.
יהודי שומר מצוות היה כנראה נדיר בשופפלוך, ולכן נקרא 'צדיק', ויהודייה כזו - צדיקענטע. מי שהיה ירא שמים במיוחד נקרא 'גאדלער צדיק', כלומר: צדיק גדול. המעמיד פנים שהוא דתי אבל אינו כזה כונה 'ציצעס בייסר', דהיינו, נוגס בציציות, האסוציאציות על רחיות הקוראים. הוא נקרא גם באותה רוח 'ציצעס קושער', מנשק את ציציותיו.
ואחרון חביב הוא "אותו האיש", ישו, הקרוי בלכודיש 'תָּלֶה', כלומר, תלוי. בעניין זה של מובא באוצר ויכוחים של אייזנשטיין סיפור על ויכוח שהתנהל פעם עם מומר אחד. המשומד ניצל את ידיעותיו בשפה היהודית, והאשים את היהודים שהם מכנים את ישו 'תלוי'. כאן עזר המבטא לבן שיחו היהודי, והלה הסביר ש'תָּלֶה' פירושו 'תּוֹלָע', כשמו של אחד מבני יששכר, או הצבע החשוב שנקרא גם ארגמן [דוגמת 'אם יאדימו כתולע'], וכך הצליח להתחמק מהאשמות המשומד.
יש לך שאלה שתמיד רצית לשאול בענייני לשון? ראית או צילמת מודעה או תמונה שיש בה עניין לשוני? שמעת ביטוי סלנג שכדאי לשפוך עליו אור? הילד השמיע הברקה לשונית מהממת? שלח/י באמצעות "כתוב לעורך".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם