הזירה הלשונית: כפרה עליכם
מה בין בנימין נתניהו, דוד בן גוריון והרצל, איך הגיעו מ"תרנגול כפרות" ל"כפרה עליך" ואיזה קשר קיים בין פיזיקה לגלעד שליט? הערות לשוניות על אירועי השבוע
בנימין נתניהו הציע פשרה: הכרה של הפלסטינים במדינה יהודית תמורת המשך כלשהו של ההקפאה. "בן גוריון", אמר נתניהו, "אמר כי המדינה שתקום תהיה יהודית, ולא מדינה של יהודים היושבים בארץ".
הציטוט המקורי של בן גוריון אינו מצוי בידי המדור, אבל נראה שהוא התעמת כאן במידה רבה דווקא עם בנימין זאב הרצל, שטבע את המונח "מדינת היהודים", כלומר: מדינה של יהודים.
מסתבר שהרצל אמנם כתב את ספרו judenstadt, כלומר, מדינת
בדיונים על מטרת הציונות היה גם שימוש במונח "מדינה עברית", אך המונח לא היה נפוץ במיוחד.
אל "מדינת היהודים" וחלופותיה יש להוסיף גם את הביטוי בעל הניחוח הסוציו-היסטורי "מדינת הלאום של העם היהודי". נביל שעת', שדחה בנאומו את דרישתו של נתניהו, דחה גם את הנוסח הזה, ואולי ירה לטיעון שלו ברגל. אם המונח "מדינת לאום" לגיטימי, הרי לגיטימי לייחס אותו ללאום כלשהו, במקרה זה, ליהודים. אם אינו לגיטימי, אין לטעון גם ללגיטימיות של מדינה פלסטינית.
נביל שעת' קיבל את האפשרות של "מדינה בעלת רוב יהודי", המעביר את הדיון משאלות של מהות והכרעה היסטורית לשאלות של דמוגרפיה וסטטיסטיקה.
ומעבר לכל אלה מרחף הדיון המר בין נוסחת "מדינה יהודית דמוקרטית", שנטבע במסגרת תיקון לחוק יסוד הכנסת שהתקבל ב-1985, לנוסחת "מדינת כל אזרחיה", אבל זו כבר אופרה אחרת.
יום הכיפורים הוא חג הכפרה, כפרת העוונות. אלא שדבר מה מוזר, קצת משעשע וקצת מרגיז, קרה למילה הקדושה הזו במהלך הדורות. הגלגול הלשוני הזה קשור במאבק אותו פתחו יהודים טובים שוחרי בעלי חיים העלו נגד המנהג הקרוי "תרנגול כפרות".
תרנגול הכפרות הוא השעיר לעזאזל בגירסת הקהילות היהודיות באירופה, הקורבן התמים האמור לכפר על חטאי האדם. ביידיש הוא קרוי כּפּרה-הינדל (אפרוח כפרות). ממנו התגלגל גם הצירוף "הסתכל כתרנגול בבני אדם", המתייחס למבטו של התרנגול רגע לפני השחיטה. התפילה בנוסחה האשכנזי מתחילה במילים "בני אדם יושבי חושך וצלמוות", ובהמשך: "זה התרנגול ילך למיתה ואני אלך ואכנס לחיים טובים". המקיים את הטקס מחזיק בתרנגול, וזה מביט במילים "בני אדם" שבסידור התפילה בלי להבין דבר.
הנוהג הזה הוא ראשית הידרדרותה של המילה כפרה ונטיותיה ממרומי הקדושה אל אזור העניינים הבלתי חשובים בעליל. התרנגול, יצור נחות ערך וזול המסתובב בחצרות, הפך את הכפרה לעניין קל ערך. מכאן הביטוי "צריך אותו לְכַפָּרוֹת", וביידיש: דאַרפן אויף כּפּרות.
למי שהזלזול אינו מספיק, יש גם גירסת ההגזמה: "צריך אותו לאלף כפרות", ואפשר גם "שיהיה לכפרות", שני הביטויים בעקבות יידיש. הכפרה צירופים נוספים ביידיש: כּפּרה-געלט (כסף כפרות), המציין שהדבר נעשה למען עצמו ולא לכסף; אַ שיינע ריינע כּפּרה (כפרה צחה ונאה), ביטוי הנאמר בשביעות רצון על מותו של אויב; כּפּרהניק נאמר על גוי לאות זלזול, בדרך כלל בנוכחותו.
לחבורת הביטויים החביבים האלה נוסף הביטוי "כפרת עוונות", הנפוץ בקהילות דוברי הלדינו. הוא נאמר דווקא כביטוי של סליחה, למשל, כאשר ילד שבר צלחת. לא נורא, אומרת אמא, כפרת עוונות.
החביבה מכולם היא, כמובן, "כפרה", במלעיל, קיצור של משפט ביהודית-מרוקאית: נִמְשִׁי כַּפָּרָה עַלִיק (אלך כפרה עליך), כלומר, אני מוכנה למות תחתיך, מרוב אהבה, כמובן. ביטוי קרוב יותר למקור הוא "כפרה עליך". שיהיה לכפרות.
כמעט שנה חיה הפוליטיקה הישראלית בצל "הקפאת הבנייה בהתנחלויות", ורגע לפני שההקפאה תסתיים, או תומר בדימוי אחר שיאפשר לצאת בהכרזת פשרה כלשהי, אפשר להציץ בדימוי הזה, שהצליח כמעט יתר על המידה.
"הקפאה" היא מונח אחד מסדרת מונחי פיזיקה שהתנחלו בהצלחה בחיי הציבור ובפוליטיקה הישראלית. רובם ככולם עסקים בטמפרטורת המים. ההקפאה קרובה לכאורה ל"קיפאון", וכך אנחנו שומעים כבר זמן רב על "קיפאון" במשא ומתן על החזרת גלעד שליט, ויש אומרים שהוא "נכנס להקפאה עמוקה".
מה שמשותף להקפאה ולקיפאון הוא היעדר תנועה או שינוי כלשהו, האופייני למים קפואים. יש בכל זאת הבדל. ההקפאה היא מהלך יזום. הקיפאון הוא תוצאה של מבוי סתום או חוסר יוזמה. המבוי הסתום הוא דווקא דימוי מתחום התעבורה, והוא מקביל לביטויים באנגלית כמו deadlock או impasse.
מול ההקפאה עומדת ההפשרה. הקפאת הבנייה תסתיים, והפשרת הבנייה תתחיל. הקיפאון בשיחות יסתיים, כאשר האווירה בין הצדדים "תפשיר". ככל שעולים בסקאלה חוזר האיום. מה שקפא, ואולי הפשיר, עלול "להגיע לנקודת הרתיחה", ביטוי מקובל שמקורו באנגלית ובשפות נוספות.
הפיזיקה עובדת גם בדיון שפתח השבוע דן חלוץ בשאלת "תקופת הצינון", במקרה שלו לאנשי צבא הפורשים ומבקשים להיכנס לחיים הפוליטיים. המקור הוא אנגלי-אמריקאי: cooling-off period. וכל זה מתרחש בימים שבין כסה לעשור, שבהם הולך האוויר ומצטנן, השבח לאל.
השפה המשפטית לא נועדה כידוע לבני אדם מן היישוב. שופטים ועורכי דין מדברים בסגנון הנחשב תקין ויעל בתוך כותלי בית המשפט, ומוזר עד עילה לאשפוז בכל מסגרת אחרת. אלא שהתקשורת חובבת את עולם המשפט ומתכתבת אתו בכל עניין, ושפת המשפט זולגת ומעשירה את לשון העם. וכך למדנו השבוע בהכרעת הדין בפרשת תאיר ראדה שרומן זדורוב היה מצוי ב"פרטים מוכמנים", הוכחה ניצחת לאשמתו. תרגום: פרטים סודיים שרק הנוגעים בדבר, כלומר, חוקרי המשטרה והנאשם יכלו לדעת, פרטים שלא ניתן להם פומבי.
פעלים שונים בשורש כמ"ן, בצורות לכמון וכן לכמן מצויים בתלמוד ובמדרשים. פירושו להסתיר, רכוש או זרעים באדמה. בעברית החדשה הצטרפו אליהם פעלים בהפעיל (להכמין) והופעל (מוכמן) לחבורה. הגילוי היחיד של השורש כמ"ן בתנ"ך הוא בספר דניאל: "ומשל במכמני הזהב והכסף ובכל חמודות מצרים".
מאז צצה לה המילה הנאה "מכמנים" בשפה העברית הגבוהה, בדרך כלל בהקשר של אוצרות תרבות ורוח. בראשית שנות התשעים חידשה האקדמיה ללשון את המילה "מכמונת", תרגום של הצירוף האנגלי speed trap. הביטוי העברי הורחב עם הזמן ל"מכמונת מהירות". על המכמנים האלה נהגי ישראל היו מוכנים לוותר.
ואם לסיים בשפה משפטית, משפט זהב של דוד שפיגל, עורך דינו של זדורוב, על הכרעת הדין: "זו הרשעה שיש עמה קלון". אפשר להתווכח על התוכן, אבל תודו שזו הברקה. לתשומת לבו של צחי הנגבי, המצפה גם הוא להכרעת דין בעניין קלונו או אי קלונו.
יש לך שאלה שתמיד רצית לשאול בענייני לשון? ראית או צילמת מודעה או תמונה שיש בה עניין לשוני? שמעת ביטוי סלנג שכדאי לשפוך עליו אור? הילד השמיע הברקה לשונית מהממת? שלח/י באמצעות "כתוב לעורך".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם