הזירה הלשונית: מיהו "אהבל"?
מה מקור המילה "אהבל"? מיהו "שמגג"? "זלעפות" מתאים רק לגשם? ולמה קוראים לשרברב, "שרברב"? והאם לימור לבנת היא הלימור הראשונה? רוביק רוזנטל עם השאלות הלשוניות הבוערות של השבוע
"אהבל" בערבית פירושו טיפש ועיני התכוון שברק פעל בטיפשות. בדרך כלל נלווה לשימוש במילה אהבל אבק של טיפש-תמים, אחד שלא רק חלש במתמטיקה אלא גם אינו מבין את המציאות סביבו. אהבל תועד גם בשיר הפתגם של הגששים, עם פיתוח: "אני לבד מרגיש שאני לא אהבל, אני כבר אהבלון". זוגתו של האהבל היא אַבְּלָה, שיבוש של המילה הערבית הבלה, ומי שרוצה להקיש מכאן על הזוגיות של ברק עושה זאת על אחריותו.
כינויים לטיפשים מצויים בלשון הישראלית משפות שונות. טמבל מן הטורקית, עם הגירסה הערבית טנבל, אידיוט ודביל בגרמנית, בוק (תיש) ואוקס (פר) מיידיש, טרונצ'ו (קלח כרוב) ואזנו (חמור) בלדינו, ובעברית צחה נעל, כינוי לטיפש היישר משדמות פולניה. במקרה של ברק ועיני, בערבית זה נשמע יותר טוב.
לימור מדר שואלת: האם נכון שלימור לבנת היא הראשונה שקיבלה את השם הזה? איך נוצר השם לימור?
לימור לבנת, שדרת התרבות והספורט, מאשרת: השם לימור נהגה במוחם הקודח של הוריה, בעקבות מילות שיר השירים "צרור המור לי", וככל הידוע לא ניתן לבת עברית לפניה. מאז צמחו דורות של לימורות, כולל לימור אחת במלעיל. השם לבנת הוא גירסה עברית של שם המשפחה וייס.
גיא הרלינג שואל: מה הוא שמו הנכון של אבן גבירול?
פרופסור ישראל לוין, חתן פרס ישראל שתחומו הוא ספרות ימי הביניים, משיב שלמשורר הדגול היה שם אחד, בעברית ובערבית: אִבְּן גַבִּירוֹל. באותה תקופה התקיים העיצור ג' שאינו מצוי היום בערבית. השם המקובל אֶבֶן גְבִירוֹל מכיל אם כך לפחות שלושה שיבושים. גם הערבים שיבשו את שמו, ויש שקראו לו אִבְּן גַ'בְּרִיל.
אלעד שואל: מדוע שכר עבודה של עורכי דין נקרא "שכר טרחה"?
שכר טרחה הוא תשלום על עבודה מוגדרת, בניגוד לתשלום קבוע, כלומר, משכורת. מקור המונח בספרות הפרשנית של ימי הביניים, ושם בצורה ארמית: שכר טירחא. שם הוא מוצג כדי להבדיל בינו לבין שכר על מוצרים, וכן בהבדלה משכר קבוע. הצירוף הקדום יותר המופיע במשנה לצרכים אלה הוא "שכר פעולה". היום
ערן גליק שואל: מה פירוש המילה 'זלעפות', ומה מקורה? האם היא עומדת בפני עצמה, או רק בצירוף המילה גשם?
המילה 'זלעפה', גם בצורת הרבים זלעפות, מופיעה בתנ"ך שלוש פעמים, אחת מהן בצירוף "רוח זלעפות", שהיה מקובל מאוד בספרות התחייה. פירוש המילה הוא פחד, ויש כנראה קשר בינה לבין השורש זע"ף. הצירוף "גשם זלעפות" נוצר בעברית החדשה.
חיים מחדרה כותב: בתוכניות הבישול הרבות בטלוויזיה מציעים להשתמש ב"קוֹרָט מלח". אצלנו בבית דיברנו אידיש, וזכור לי שאימי היתה מתייחסת לאותו קמצוץ מלח כ"קוּרְט מלח". גם קוּרטוב יפה לומר, הרי משם הקורט הגיע. מה נכון לומר?
קוֹרֶט פירושו גרגר או קמצוץ, והוא מופיע במשנה במסכת מנחות: "ויקמוץ בימין קומץ, ועלה בידו צרור או גרגיר מלח, או קורט של לבונה, פסל". המילה הארמית הקרובה היא קורטא, ויש ככל הנראה קשר ביניהן לבין המידה קאראט, שבה מודדים גם זהב. קורטוב היא מידה של נוזלים, גם היא מהתלמוד, אך לא ברור הקשר בינה לבין קורט. "קוּרְט מלח" היא בדיחה של יֶקים, הזכורה לי גם מילדותי.
יקי לוין שואל: "מה מקור המילה בתיאבון? מלשון תאווה? אז למה באות ב' ולא באות ו'? והאם זה קשור לברכה הצרפתית bon appetit ?
העיצורים ו' ו-ב' (נשמעים שניהם V) מתחלפים ביניהם לעיתים, והשורש תאב-תאו הוא דוגמה לכך. הברכה "בתיאבון" מושפעת, כמו רוב גינוני הנימוס, משפות אירופה, מצרפתית, וגם מגרמנית: gut Apetite. בשפות אלה ההוראה המילולית היא "תיאבון טוב". הצורה העברית היא קיצור של "אכלו בתיאבון", שהן גם המילים של שיר עם: "אכלו אחים, אכלו בתיאבון". לצידה היתה נהוגה גם הצורה "לתיאבון", קיצור של "אכלו לתיאבון".
חיים אלנקווה כותב: אני מעוניין לדעת מה מקור שמות מגורי החיות כגון רפת, לול, שובך, קן? מלונה, כפי שאני מבין, היא מקום ללון.
המילה 'רפת' מופיעה פעם אחת בתנ"ך, בספר חבקוק: "ואין בקר ברפתים". יתכן שהיא קשורה למילה רף, קורה של מכלאות. המילה 'לול' במשמעות משכן התרנגולות מופיעה בתלמוד, אך היא נסמכת כנראה על הופעה יחידה של לול בתנ"ך, שפירושה מדרגות לולייניות. 'מלונה' בתנ"ך היא סוכת שומר, ורק בעברית החדשה היא הפכה למעונו של הכלב. המילה 'שובך' מופיעה בתלמוד: "שובך מלא יונים", והיא מזכירה, ולא במקרה, את המילה הערבית שֻׁבָּאכּ, שפירושה חלון.
מיכל מירושלים כותבת: 'מוסר כליות' הוא מטבע-לשון נפוץ שנטבע על-פי לשון הכתוב בתהלים (טז 7). מי הראשון שטבע את הביטוי?
הראשון היה ככל הנראה אברהם מאפו, סופר ההשכלה, והוא קושר ישירות בין הפסוק שהזכרת בתהילים לבין הביטוי, בספרו "חוזי חזיונות" על שבתאי צבי: "ואנוכי אפחד יומם, אף לילות ייסרוני כליותי. הה! מוסר כליות, מוסר שדי! קול אלוהים הוא, המתהלך בהלך נפשי".
תאודור פישלר כותב: "היום, בהולכי על שפת הים, עברתי ליד לוח פרסום בו היה כתוב 'בית-ספר לגלישה'. מה הקשר בין ספרים וגלישה? אולי כדאי לחפש למוסדות כאלה שם אחר?
שאלה נאה ביותר. המונח 'בית ספר' מקורו בתלמוד, ושם הוא מתייחס לבית שבו לומדים את "הספר", כלומר, את התורה. ככל שהתגלגלו השנים הוא אומץ למקום לימוד בכלל, והופעות כאלה יש כבר בספרות השו"ת של המאה ה-17. השימוש ב'בית ספר' לכל מוסד לימודי הוא בהשפעת האנגלית, שם school, שבא מהפועל היווני סקולה שפירושו 'לבלות את שעות הפנאי בלימוד', מתייחס לכל סוגי מוסדות הלימוד.
רותי כותבת: המילה "העתק" בלשון הרבנית ובמקרא מציינת העברת משהו, בדרך כלל ממקום למקום. האם המילה 'עתיק', משהו ישן, מקורה באותו מקור, או שזו התלבשות של שורש עברי על המילה antique ?
המילה עתיק מופיעה במשמעות ישן-נושן בתנ"ך. החוקרים קושרים אותה למשמעות הבסיסית של השורש עת"ק, כלומר, עתיק הוא מה שהועבר או הועתק מזמננו אל העבר הרחוק.
דב פוניו מערד שואל: נחל טביה תחילתו בערד, משם הוא גולש למפגשו עם נחל יעלים. מה פירוש השם טביה?
טביא פירושה בארמית צבי, המילה מופיעה בתלמוד.
יעל מירושלים כותבת: מה המקור והפירוש של הביטוי 'בדמי ימיה'? לא נראה לי הפירוש 'בימי שתיקתה'.
מקור הביטוי הוא בתנ"ך, בספר ישעיהו, בנוסח "בדמי ימי", והשאלה העסיקה גם את הפרשנים. יש הקושרים את המילה 'דמי' שבצירוף לשתיקה, ואחרים לדמיון. פירוש מקובל קושר בין דמי לבין כריתה, כלומר "בכריתת ימי", אך הקשר הזה אינו מוסבר.
עדנה נוי שואלת: למה נכרך שמו של נפוליאון בשמה של העוגה הנפלאה הקרויה בגרמנית קרם-שניט, שמקורה, להערכתי, באימפריה האוסטרו-הונגרית? איך מגיע נפוליאון לתמונה?
מקור העוגה הוא צרפתי, ובשפה זו היא קרויה mille-feuille, אלף העלים, מאחר שהיא עשויה שכבות רבות של בצק עלים דק. השם 'עוגת נפוליאון' ניתן לה על ידי האמריקנים. הגירסה היחידה שיש בה היגיון כלשהו לשם הזה היא שהאמריקנים התייחסו לגירסה האיטלקית של העוגה, וקראו לה napolitan, העוגה הנפוליטנית. השם שובש לנפוליאון, אולי לאחר שגילו שמדובר בעצם בעוגה צרפתית.
גדעון נח כותב: באחד הספרים שקראתי הופיעה לרוב המילה 'אפרתים' במשמעות אנשים מכובדים. מהיכן הגיעה המילה הזו?
האפרתים הם בני שבט אפרים, שנחשבו חשובים ובעלי מעמד וסגולות טרומיות, ועל כן הפכו בלשון חכמים שם נרדף לבעלי מעמד ונכבדים.
עמית מאזור השרון כותב: מה מקור המילה אקלים, והאם יש קשר בינה לבין Climate הלועזית?
המילה נכנסה לעברית בימי הביניים כשאילה ישירה מן הערבית, שם המילה היא אִקְלִים. הערבית שאלה את המילה מיוונית, שבה climat הוא אקלים. מן המילה היוונית נוצרה גם המילה האנגלית, וכך בשפות נוספות.
איל מתל אביב שואל: לפני שנים לא רבות נהוג היה לכתוב 'דרמטי', על פי כללי התעתיק. לאט לאט הלכה וחלחלה הצורה 'דרמתי', שלא על פי הכללים. מה גרם לשינוי? האם שתי הצורות נחשבות תקינות?
ועד הלשון קבע בשנות הארבעים שהצורה היא 'דרמתי', סיומת עברית של שם תואר (דרמה-דרמתי), וכי אין להתייחס לצורה הלועזית dramatic, שבה יש להמיר את T ל-ט'. הציבור דווקא לא קנה את השינוי, והצורה המקובלת היום היא דרמטי.
יוני ירושלים כותב: לאבי הסבא קוראים סבא רבא, ולאם סבתא רבתא. איך קוראים לדוד באותו דור?
אין מילים מוסכמות, אבל בהחלט אפשר לקרוא להם דוד רבא ודודה רבתא.
שרון מרמת השרון כותב: מה מקור הביטוי "רומני גנב, פולני שותף"?
המקור הוא ברחוב האשכנזי הסוער של שנות החמישים, כאשר לעלייה הרומנית הודבק תו של אנשים השולחים ידם בגניבה. לפולנים היה כבר שם רב שנים של אנשי עסקים קטנים ונכלוליים משהו, וכך נולד הביטוי הנ"ל, רומני ופולני במלעיל, כמובן. היֶקֶה פּוֹץ והאִיגֶן מִיגֶן עמדו וצפו במחזה בהנאה.
עופר כותב: מה מקור המילה 'קונץ' (לדוגמה: "להגיע מחיפה לת"א בחמישים דקות בשבת זה לא קונץ, נראה אותך עושה זאת ביום ראשון בבוקר")? יש לי הרגשה שאולי המקור הוא בגרמנית.
הרגשתך נכונה. מקור המילה הוא המילה הגרמנית Kunst, שפירושה בגרמנית אמנות, אבל גם טריק או תעלול. 'קונץ' היא הגירסה ביידיש.
איל מגבעתיים שואל: הצבע סגול נכתב סָגול או סֶגול (כמו הניקוד), או שמא שתי האפשרויות נכונות?
הצבע סגול הוא במשקל הצבעים, ולכן יש לומר סָגול, כמו אָדום, צָהוב וכָחול.
גד מאזור המרכז כותב: שמעתי סיפור נחמד על הקשר בין המילים אשליה ו-illusia. בימים ההם משלו בארץ הרומאים, והיהודים חלמו לבנות את מדינתם. התחילו לומר: אח, אילו הייתה לנו מדינה, 'אילו זה היה'. שמעו הרומאים את היהודים האומרים: 'אילו זה היה' וחזרו על המלים ברצף, וכך נולדה המילה אילוזיה. מן המילה הלועזית אילוזיה נולדה המלה אשליה בעברית!
סיפור חביב אך מופרך. מקור המילה אשליה הוא בתנ"ך, בפסוק "לא תשלה אותי". השורש של המילה הוא של"ה, שממנו באו גם שלוה ושלום. בימי תחיית השפה אהבו להמציא ביטויים דומים למילים לועזיות, והיו שהציעו לקרוא לאילוזיה בעברית "אילו זה היה". הביטוי, מיותר לומר, לא נקלט. המילה אילוזיה עצמה היא מילה שמקורה לטיני, illidere פירושו לעשות ממישהו צחוק.
תומר מבית זית כותב: פעם שמעתי שהשם כץ ניתן לגוי שהתגייר. האם זה נכון?
בדרך כלל מוסכם לראות בשם כץ ראשי תיבות של כהן צדק. כהן צדק הוא צאצא של צדוק הכהן, שבו בחר שלמה לכהן בבית המקדש. עם זאת מייחסים את הכינוי גם ללא יהודים, והתלמוד מכנה את שם בן נח כהן צדק. נוסף על כך, כץ פירושו בגרמנית חתול בגרמנית. יש לא מעט שמות משפחה שמקורם גרמני שהם שמות בעלי חיים, כמו בֶּר (דב) ועוד.
אוהד מתל אביב כותב: רציתי לדעת מה מקור המילה 'שרברב' ומה הקשר שלה לתיקון צינורות מים.
מקור המילה הוא במילה ארמית בתלמוד הירושלמי: שרברובא, ושם בנטייה: שרברובי ושרברובותא. מפרשים את המילה הזו על פי ההקשר בכמה כיוונים. במילון התלמודי של ברוך קרוא נכתב שפירוש המילה הוא חוֹם. תרגום מקובל אחר הוא שהכוונה לצינור, ומכאן נולדה המילה העברית החדשה שרברב.
אורטל מאזור הדרום כותבת: כאשר מופיעה במילה אות המנוקדת בצירה ואחריה האות י', האם יש לבטא את האות י'? אשמח אם תתייחס בעיקר למילים ליצן, להיטיב ומיתר.
כל מילה והסיפור שלה. לֵצן וליצן מופיעות שתיהן במקורות, בלשון חכמים. השורש הוא אמנם לצץ אבל הצורה ליצן היא המקובלת יותר. מיתר היא מן השורש יתר והי' כאן הכרחית. הֵטיב והֵיטיב מקובלות שתיהן, למרות שהצורה הדקדוקית היא הֵטיב. שתי הצורות מופיעות במקרא. כאשר האות י' מופיעה יש להגות אותה, אבל בעדינות.
צליל מקרית טבעון כותבת: מהו מקורה של המלה "שְׁמֶגֶג", ומהי משמעותה המדויקת?
שמגג או שְׁמֶגֶגֶה הוא כינוי למנוול. המילה התגלגלה מהמילה היידישאית מעגעגע שפירושה דווקא תמים וטיפש, ואליה הוצמדה הפתיחה היידישאית המלעיגה שמֶ-. היפוך משמעויות כזה בסלנג היידישאי מוכר גם במילה צילייגר, שפירושה בחור חזק, אבל היא נאמרת על גבר חלוש דווקא.
מרינה כותבת: במסכת מעשרות, ממנה ציטטת במדור את הביטוי "פורט רימון", נאמר "באבטיח שאבור לי, סוֹפֵת ואוכל". מה זה סופת?
הפרשנויות מגוונות. על פי המדרש סופת פירושו חותך, ורבי עובדיה מברטנורא מרחיב: חותך לחתיכות דקות. הפרשנות הזו מתאימה גם למסופר במשנה. על פי הרמב"ם סופת פירושו לועס. הפועל הארמי הקרוב הוא ספי, שפירושו אכל וגם האכיל.
ערן תל אביב כותב: במדור נכתב על מילים שבהן מתחלפות א' וה', כמו אבחנה והבחנה. האם ההחלפה הזו תופסת גם במקרה של 'ארמון' ו'הרמון', או שיש פירוש שונה לשתי המלים האלו?
שתי המילים מופיעות במקרא, כל אחת בהופעה יחידה, ומקורן אינו ברור. רבים סבורים ש'הרמון' במקרא היא צורה משנית של ארמון, ואולי שם מקום. בספרות ההשכלה קיבלה המילה 'הרמון' את המשמעות המקובלת, שהיא החלק בארמון שבו חיות הנשים. זאת בעקבות המילה האנגלית Harem שמשמעותה הרמון, שהתגלגלה מהמילה הערבית חארם במשמעות זו.
אוהד מתל אביב כותב: באילו שמות חיבה יכול בחור אשכנזי לקרוא לאהובתו? לבחור המזרחי יש עיניים, נשמה, כפרה ומותק. באנגלית לא חסרים שמות חיבה. אבל בתור בחור אשכנזי, אני מתקשה למצוא מילה ב'אשכנזית'. מה אקרא לה, מיידלע, או אינגלה, או קרעפלה?
מה רע ב'זיסקייט', ובקיצור זיסי, או בצורתה העברית "מותק", שבהחלט אינה המצאה ספרדית. גם מאמי היא מילה שמקורה ביידיש מחד ובאנגלית מאידך. אפשר גם לנסות את המילה העברית-צרפתית בובה, במלעיל. ואפשר, כפי שרמזת, באשכנזית גלובלית: דארלינג, סוויטהארט. אפשר גם ביהודית עתיקה: יונתי תמתי.
יש לך שאלה שתמיד רצית לשאול בענייני לשון? ראית או צילמת מודעה או תמונה שיש בה עניין לשוני? שמעת ביטוי סלנג שכדאי לשפוך עליו אור? הילד השמיע הברקה לשונית מהממת? שלח/י באמצעות "כתוב לעורך".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם