אדוני המרצה: השליחות של רן שריג
בית הספר לכתיבה 'גיבור תרבות' צירף לשורותיו את התסריטאי והסופר שיעביר קורס בנושא "מהחיים לקומדיה". שריג: "הרעיון הוא שלכל אחד יש סיפור. חיים, ככל שהם יותר משעממים כך הם יותר מעניינים"
בולט גם שמו של רן שריג, אשר ישתמש בניסיונו הרב ככותב קומי על מנת לעזור לתלמידיו לצייד גם את הסיטואציות המתסכלות בחייהם - בפוטנציאל קומי. "לכל דבר בחיים יש עיבוד דרמטי ועיבוד קומי. הכל תלוי באילו כלים אתה בוחן אותו", הוא מסביר את מהות הקורס "מהחיים לקומדיה", אותו ינחה.
"מנסיוני ממפגשים עם כותבים, אנשים בדרך כלל חושבים שצריך להוסיף לכתיבה סוכריות צבעוניות. הם חושבים שאנחנו הולכים לעשות דברים מסובכים ולברוח הכי רחוק, מתוך נטייה לחשוב שאנחנו משעממים או לא מעניינים, וככה סיפורים מתפרקים. הרעיון הוא שלכל אחד יש סיפור. חיים, ככל שהם יותר משעממים כך הם יותר מעניינים. נחפש במקומות שבהם לכל אחד ואחד יש את הקונפליקטים הקטנים שלו בחיים, ננסה להוציא מהם תובנה ומתוכה ננסה להוציא סיפור".
אנחנו ידועים בתור אומה של כותבים למגירה, ויש מתוכם רבים שלא מודעים לחוסר הכשרון שלהם. איך תתמודד איתם?
"אני חושב שמעט מאוד אנשים היום כותבים למגירה. האינטרנט הפך להיות ארון אחסון, כולם כותבים לארון האחסון הקולקטיבי ואז מחטטים ומשתפים את המגירה על הראש שלי. קודם כל, אפשר לעשות גם את זה טוב אבל אני לא הולך להתעסק בזה. אני הולך להתעסק באנשים שרוצים לספר סיפור. באופן טבעי זה יעשה סוג של סלקציה לאנשים, כי סיפור הוא כמו לחן. הוא דורש חתיכת עורך רציני, גם של רעיונות וגם של אנשים.
"אני חושב שלכל בן אדם יש לפחות סיפור אחד שהוא יכול לספר. לפעמים
מעבר לפן הפרנסתי, אתה הולך להעביר את הקורס מתוך תחושת שליחות, כדי שלא נהפוך כולנו לאייקונים מחייכים?
"הפן הפרנסתי פה שולי מאוד, אני חייב להגיד. גיחה קטנה לטלוויזיה שווה יותר. הפרנסה פה, לפחות כרגע, היא לא משמעותית. 'שליחות' זו מילה קטלנית, אולי אני עושה את זה מתוך רצון לפגוש אנשים ולתת תחושה שאני יכול לעזור ושיש לי מה לתת. אני מקווה שזה כך. זה בא מהמקום הכי תמים של רצון לעזור".
איפה אתה רואה את המקום של המילה הכתובה היום, במיוחד בדור של סטטוסים וציוצים?
"אני דווקא מסתכל על זה מהצד השני, שבו יותר ויותר אנשים כותבים. אנשים מתנסחים באמצעות מקלדת ובעידן האייפון זה רק גדל. פעולת הכתיבה הרבה יותר נפוצה היום, כולם עושים אותה. דבר שני שאני יכול להגיד שזה שבזמן שכולם מדברים על עיתונים מתים ותקשורת גוועת, אתה לא שומע על חנויות ספרים שנסגרות. יש משבר בעולם הספרות אבל הספרים ממשיכים למכור. הייתי בעולם וראיתי מלא חנויות ספרים".
זה קורה משום שאין משבר בעולם החוויות האנושי. תמיד יש מה לספר.
"הסיפור הוא צורך אנושי. סטטוסים וציוצים הם לא סיפורים, אלא טקסטים. הכל יותר קטן היום, גם יחסים בין אנשים. אבל מי שבאמת מוכן לשלם את המחיר לא יסתפק ב-140 תווים. הוא ירצה לספר סיפור, בין אם זה בתסריט או בספר. זה המקום שבו הדרמה נכנסת. זו סלקציה עוד יותר אכזרית. אתה יכול להתנסח ב-140 תווים באופן נורא שנון, אבל אם יש לך בבטן את הדרמה אתה יכול לגלגל אותה".
ולשאלת מיליון הדולר - אתה חושב שאיכויות כתיבה הן דבר שניתן ללמד?
"זו שאלה גדולה, אם אפשר ללמד כתיבה. אני לא חושב שאפשר ללמד כתיבה. אפשר לעזור, אפשר לתת. מהניסיון שלי, תמיד מה שעזר לי במפגשים עם מורים היה משפט אחד שסידר לי את הראש".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם