פנטזיה להמונים: שעתם היפה של הגיקים
פסטיבלים המוניים, כתבי עת חדשים, אסופת סיפורים מקוריים ופורומים ברשת הם רק חלק מהחגיגה. מה הופך את קהל קוראי הפנטזיה בארץ לכה נאמן ונלהב?
בזמן שחוג 'מבוכים דרקונים' מקבץ בשורותיו מדי שנה כאלפיים ילדים, המבוגרים עוטים תלבושות של פיות ואבירים ומובילים את הסצנה. טרם התאוששנו מפסטיבל אייקון שנערך בסוכות, ואו-טו-טו יצא לדרך כנס 'מאורות 13' (בדצמבר, ביוזמת האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטזיה ונוער שוחר מדע, בקמפוס אדמונד ספרא בגבעת רם בירושלים). "לאור האיומים בקץ העולם שאמור להגיע לקראת סוף השנה, הנושא השנה הוא 'אל האינסוף'", מצוין בהזמנה. שיהיה בהצלחה.
פסטיבל אייקון TLV, אגב, התחיל מכנס מצומצם של כאלף איש וצמח ל-30 אלף מבקרים. אורי אביב, מנהל הפסטיבל, מספר כי אחוז היצירה הישראלית שבו גדל מ-30 אחוז לכמעט 60 אחוז משנת 2007 עד 2012. מפרס אחד של כמה אלפי שקלים האמירו הפרסים לסכום כולל של 200 אלף שקלים לחמישה יוצרים ישראלים, וזאת במטרה לעודד את היצירה הישראלית בתחום.
מדפי הספרים משמשים שחקן חיזוק למציאות החלופית הזו. ספירה על רגל אחת מגלה את "היה יהיה", אסופת סיפורים ישראליים מקוריים שיצאה בשיתוף הוצאת 'דני ספרים' והאגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטזיה. האסופה חוברת אל סדרות מצליחות כמו 'דמדומים' ('הקיבוץ המאוחד'), 'הירושה' ('כנרת זמורה-ביתן') וסדרת 'הדיו' ('מרגנית'), לצד סדרות של הוצאת גרף ובהן 'בני הנפילים' מאת קסנדרה קלייר (או-טו-טו יוצא עיבוד לסרט), ספרי פרסי ג'קסון מאת ריק ריירדן, 'סחרור' של רוברט צ'רלס וילסון, 'השתנות' של קרול ברג ועוד.
ויש גם ספרים יחידים: 'הזמן השבור' מאת אריאלה בנקיר ו'מאלאדר' של ליאת רוטנר ('ידיעות ספרים'), ספרי הוצאת כנרת שגילתה את הפוטנציאל למבוגרים ולילדים בזכות 'מדרש לילית', 'שדים ברחוב אגריפס', 'הכנפיים של הנלי', 'סוסית' ו'אמרלד, ילדת פיות' מאת אשכר ארבליך-בריפמן ועוד. רק לפני שבוע זכה הסופר לביא תדהר בפרס במסגרת ועידת הפנטזיה העולמית שנערכה בטורונטו שבקנדה על ספרו 'אוסמה'. וסליחה אם שכחנו מישהו.
אז מהם היסודות המובהקים של הפנטזיה ובמה היא נבדלת ממדע בדיוני? טל נאמן, עורכת ראשית בהוצאת אופוס, החתומה על 'משחקי הכס' ו'היפריון', מסבירה לטובת קוראינו שטרם נשבו בקסם: "מדע בדיוני ופנטזיה משתייכים לסוגת-על המכונה 'ספרות ספקולטיבית', שמאגדת תחתיה את כל הסיפורים שהעולם המיוצג בהם הוא עולם דמיוני השונה מעולמנו שלנו - במציאות החברתית שלו, בקדמה הטכנולוגית שלו או בחוקים הפיזיקליים ששולטים בו.
"ספרי מדע בדיוני מפתחים את העולמות שלהם בהתבסס על רעיונות מדעיים ומגמות טכנולוגיות; תמות נפוצות בז'אנר המדע בדיוני הן מפגש עם תרבויות חוצנים, מסעות בזמן ובחלל או רובוטים ששוכללו עד כדי כך שנעשו מתוחכמים יותר מבני אדם. כל אלה - מוזרים ככל שיישמעו לנו - הם בעלי היתכנות מדעית, כלומר תיאורטית הם עשויים לקרות, מתישהו בעתיד. פנטזיה,
"שורשיו של הז'אנר הם בסיפורי העם ובמיתוסים, והשפעותיהם ניכרות ביצירות פנטזיה מודרניות. הסופר ניל גיימן, למשל, אוהב מאוד לשחק עם מיתולוגיות ומסורות פולקלור שונות. 'שיר של אש ושל קרח', סדרת הפנטזיה האפית של ג'ורג' ר.ר מרטין שעליה מבוססת סדרת הטלוויזיה הפופולרית 'משחקי הכס', היא חדשנית משום שהיסוד המאגי מועבר בה לשולי העלילה ונחשף לאט ובהדרגה. אנחנו כבר תוהים אם הוא נעדר ממנה לגמרי, אבל אז דאינריז טארגריין מדגירה ביצי דרקונים ועוברת באש בלי שיאונה לה כל רע ובמקביל נרמז לנו שמתים שקמו לתחייה מסתובבים בעולם הזה כגופות-חיות".
איפה ממוקמת צריכת הפנטזיה הישראלית ביחס למקומות אחרים בעולם?
"אחוזי קוראי הפנטזיה בארץ ובארצות אחרות בעולם המערבי הם פחות או יותר זהים, אבל המספרים כמובן שונים לגמרי. קהילת קוראי העברית מלכתחילה מצומצמת יחסית לקהילות אחרות, בעיקר קוראי האנגלית. קהל קוראי הפנטזיה בארץ הוא קהל לא גדול יחסית לכלל צרכני הספרים, אבל אין קהל קוראים נאמן, מסור, מעורב ונלהב ממנו. זו תופעה מדהימה.
'אופוס', שמוציאה ספרי פנטזיה מאז 1990, לא הייתה מצליחה בכך אלמלא נאמנות הקוראים. כן, זה כרוך בקושי כלכלי לא קטן, ולכן הוצאות ייעודיות כמו 'אופוס' הן דבר מיוחד ונדיר בעולם. אבל רבים מאיתנו בהוצאה הם משוגעים לדבר בעצמם ונלחמים על מקומה של הפנטזיה בארץ. זו קהילה שיש לה שפה מיוחדת ובדיחות פנימיות משלה. מי שלא מצוי בקורפוס הזה לא יוכל להבין למשל מה מיוחד במספר 42 ומדוע התהלכה ילדה מסוימת עם מגבת בילקוט במשך רוב שנות לימודיה בחטיבה".
ובנימה אישית, מה את מוצאת בזה?
"בשבילי, קסמה של הפנטזיה טמון בכך שהיא מציעה חלופה. יש משהו אלים באופן שבו הורגלנו לתפוס את המציאות, משהו מסרס שאולי התחיל במאה ה-17 עם הציווי של תנועת הנאורות לחשיבה רציונלית. הציווי הזה עדיין שולט בחיינו ומכתיב לנו סט של חוקים מדעיים ושל אמיתות שאנחנו חייבים להכיר בתקפותם האבסולוטית אם אנחנו לא רוצים להיתפס כמשוגעים, כבעלי אמונות תפלות או כבעלי כושר שיפוט מפוקפק. הפנטזיה מעזה, באלגנטיות ואולי בהחצפת פנים, להפנות את הגב לכל אלה. היא מספקת הקלה - רגעית, אך מבורכת - מהכורח התמידי להרכין ראש בהכנעה מול האדנות של הציווי הרציונלי. היא מציעה מפלט למרחב מוגן שבו הציווי הזה לא תקף ושהכול יכול לקרות בו; מרחב שבו אף אחד לא יעז לטעון שאין דבר כזה קסם".
ספרות הפנטזיה הואשמה לא פעם באסקפיזם ובכך שהיא מסרבת להתמודד עם המציאות ובורחת לעולם דמיוני רחוק.
"ואני רוצה להציע שאולי דווקא האסקפיסטיות שלה מאפשרת חזרה אמיתית לאנושיות, משום שבסופו של דבר גם הפנטזיה עוסקת בבני אדם, בדינמיקה ביניהם, בנאמנות ובבוגדנות, באומץ ובמורך לב, בצדק ובעוולות. היא בוחנת אותם בסביבה אחרת, שונה עד כדי כך שהזדהויות לאומיות, מטענים היסטוריים, כעסים ודעות קדומות מנוטרלים בה - גם אם לרגע - וכך היא גורמת לנו להוריד את ההגנות, להעז להסתכל על עצמנו מזווית שונה, לחשוב מחדש על עמדות שהתבצרנו בהן, ולעתים היא אף מסוגלת להסיר איזשהו לוט או מסך ערפל שסימא את עינינו ולגרום לנו להסיק מסקנות אחרות.
הרי אם נחשוב על זה לרגע, המציאות מתווכת לנו באמצעות סיפורים ללא הרף - סיפורים שמספרות לנו מהדורות החדשות בטלוויזיה, הכותרות בעיתונים, המדיה על כל ענפיה וגופי השלטון והממון השונים שידם בכול. אז אולי סיפורי הפנטזיה מספקים מפלט לא מן המציאות אלא מנרטיב מסוים מאוד, שמורכב מכל הסיפורים האלה - נרטיב שמופעל עלינו כוח יומיומי, תמידי, מתמשך, לתפוס אותו כאמת שאין בלתה".
נאמן מבקשת להזכיר באותה נשימה את טולקין, אחד מאבות הפנטזיה, שהגיב להאשמה הזאת כך: "פנטזיה היא אסקפיסטית, ובכך תהילתה. אם חייל נשבה בידי האויב, האם זו לא חובתו לברוח? אם אנחנו מעריכים את החופש של התודעה ושל הנפש, אם אנחנו פרטיזנים של חירות, אז זוהי חובתנו לברוח, ולקחת איתנו כמה שיותר אנשים!"
המתרגם אהוד מימון, עורך 'הממד העשירי', כתב העת של האגודה הישראלית למדע בדיוני ופנטזיה ועורך האסופה, מסביר איך קרה שדרקונים השתלטו על חיינו מלאי המפלצות גם ככה: "יש שלוש תופעות תרבותיות שפחות חושבים עליהן, ולדעתי יש להן השפעה", אומר מימון ומונה את עליית קרנו של ה'גיק שיק', קצב השינוי המהיר של העשורים האחרונים שהפך אותנו פתוחים יותר לקבלת ספרות לא יומיומית ועליית המיסטיקה.
"הכוונה למיסטיקה במרכאות, כי לא מדובר במיסטיקה אמיתית במובן המקורי שלה, אלא במה שהרבה פעמים הוא אמונות תפלות ומראית עין חיצונית של רוחניות שאין מאחוריה תוכן ממשי. במסגרת זו אנשים התחילו לקרוא ולכתוב ספרות פנטסטית, שלעתים לוקחת את עצמה הרבה יותר מדי ברצינות וחלק לא קטן ממנה לא משובח במיוחד".
אי אפשר להתעלם מהסרטים ומהטלוויזיה, כמובן.
"כאשר יצאו סרטי 'שר הטבעות' הספרים פתאום נדדו ממקום הגלות המסורתי שלהם על המדפים הפינתיים בחנויות אל השולחנות המרכזיים. הם כמובן הצטרפו לסדרות וסרטים אחרים שזכו להצלחה כלכלית וציבורית. זה הוביל, בין השאר, לכתיבת ספרים שנועדו מראש להיות מעובדים לסרטים".
את פריחת הספרות הפנטסטית בארץ, תהליך של שנים אחדות שמגיע בזמן האחרון לשיא, תולה מימון באינטרנט. "כאשר החלו להופיע הפורומים הראשונים באמצע שנות ה-90 - זכור לטוב פורום IOL - הם היו לזירת מפגש בין אנשים שעד אז כתבו במידה רבה לעצמם. התחיל תהליך של הפריה הדדית שהביא לחשיפה ולשיפור של הכתיבה. נוצרה מסה קריטית של כותבים וקוראים. פתאום היה לאנשים קהל. עם ההתפתחות הזו הופיעו גם עורכים, אנשים כמו רמי שלהבת, ורד טוכטרמן וניר יניב".
קיומו של הקהל הזה הביא ליוזמות הוצאה לאור של כתבי עת חדשים. 'חלומות באספמיה', שיצא בין 2002 ל-2008, פרסם בעיקר סופרים ישראלים ושימש להם במה חשובה מאין כמוה. 'מרקורי' היה קצר ימים יותר ופרסם בעיקר סיפורים מתורגמים, ובשנה האחרונה החל לצאת כתב עת חדש בשם 'לפריקון', שמתמקד בפנטזיה מודרנית. אלה לא הסיבות היחידות. השינוי בממסד הספרותי משחק גם הוא תפקיד חשוב.
"אל הממסד נכנסו עורכים וסופרים שגדלו כקוראי מדע בדיוני ולא ראו בו בן חורג של הספרות. אנשים כמו נועה מנהיים, אסף אשרי ושמעון אדף קיבלו לפרסום ספרים שדור קודם לכן ככל הנראה היו נדחים על הסף. רבים מהספרים האלה התפרסמו בלי התווית של מדע בדיוני", מסביר מימון.
"קוראים שלא היו מתקרבים אליהם במצב אחר החלו לקרוא ספרים פנטסטיים מובהקים כמו 'מחזיר החלומות' של ניר ברעם שהיה מועמד לפרס ספיר, 'אם החיטה' של מיקי בן-כנען, 'כפור' של שמעון אדף, 'הרצל אמר' של יואב אבני ועוד. בנוסף לכך, השינויים הטכנולוגיים בתהליך ההוצאה לאור הביאו לפריחה של הוצאות קטנות, מיזמים של יחידים לפעמים, שחלקם מתמקדים במדע בדיוני ופנטזיה. אנשים כמו רני גרף וגילי בר-הלל (הוצאת 'גרף'), אלי הרשטיין (הוצאות 'ינשוף' ו'מובי דיק'), קובי קמין ('קדמת עדן') ואחרים, שתרגמו את הספרים שהם אוהבים והוציאו לאור ספרים של סופרים ישראלים צעירים.
לאפקט הארי פוטר היו כמה השפעות מעבר להצלחה של הסדרה עצמה?
"כן. ראשית, הוצאות לאור חיפשו את הארי פוטר הבא והסתכנו בהוצאה של פנטזיה לנוער. במקביל, הסיפור האישי של ג'יי קיי רולינג עודד אנשים שעד אז כתבו למגרה לנסות להוציא לאור את הדברים שלהם, לעתים על חשבונם בהוצאות פרטיות. אבל ההשפעה חרגה מעבר לתחום הצר של פנטזיה לנוער; הארי פוטר הראשון יצא לאור בעברית ב-1999, הקוראים שנשבו בקסמו כשהיו בני 12 הם בני 25 היום, וחלק מהם נשארו נאמנים לז'אנר והרחיבו את הקריאה שלהם מעבר לסדרה אל ספרים אחרים.
העובדה שהסדרה כה הצליחה גם בקרב מבוגרים במידה מסוימת נתנה דימוי 'לגיטימי' גם למבוגרים לקרוא פנטזיה והוציאה קוראים ותיקים מהארון. האפקט קיים גם בתחומים אחרים. אחרי התחייה של 'שר הטבעות' כולם התחילו לחפש את סדרת הפנטזיה האפית הבאה".
"המשיכה לפנטזיה קרתה עם הכתיבה", מחדדת את האמירה הסופרת אשכר ארבליך-בריפמן. "נהניתי ואני עדיין נהנית להמציא כל הזמן עולמות חדשים, דמויות חדשות, לעוף על כנפי הדמיון. יש לי גם כמה ספרים שהם ריאליסטיים וגם מהכתיבה שלהם נהניתי, אבל בכל זאת אין ספק שהמשיכה העיקרית שלי היא לעולמות שאני יכולה לברוא מאפס ולהתפרע בהם כאוות נפשי. את הסדרה החדשה 'אמרלד, ילדת פיות', שהיא סדרת המשך ל'ווינטר בלו, ילדת פיות', התחלתי לכתוב אך ורק לבקשת הקהל. סדרת 'ווינטר בלו' הסתיימה, אבל קיבלתי כל כך הרבה תחינות ובקשות להמשיכה, עד שבסופו של דבר נשברתי ויצאתי בסדרת המשך".
רני גרף, מו"ל הוצאת 'גרף', מסכים עם הנאמר: "יש שיגדירו את זה כאסקפיזם, אבל זה לגמרי לא נכו,ן כי במיטבם הז'אנרים האלה הם הארה על מה שקורה כאן ועכשיו, והם לגמרי לא בריחה. יש פה דיון בדברים רלוונטיים".
מצבה הכלכלי של זירת הספרים בארץ ידוע. הז'אנרים האלה באמת נמכרים?
"כן ולא. מצד אחד נורא קשה להיכשל מסחרית בארץ עם ספר מדע בדיוני או פנטזיה, כי יש קהל נאמן שתמיד יקנה כמה אלפי עותקים, לא חשוב מה יקרה. מצד שני, ברוב המקרים זה לא יהפוך לרב-מכר. עד שלא החלה פריחת 'שר הטבעות', 'הארי פוטר', 'משחקי הכס' ועוד, לא התייחסו לזה כאל ז'אנר מאוד מוכר. עד היום הם נחשבים לז'אנרים שהם מעין גטו מסוים, שלא בצדק, לדעתי. כמו בכל ז'אנר, יש יצירות מופת או יצירות זבל. לא חסרים ספרים שלא נחשבים כאלה, אבל הם בדיוק מתאימים לז'אנר. '1984' של אורוול הוא לא פנטזיה? בוודאי שכן".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם