נפתרה התעלומה מאחורי שירה המפורסם של נעמי שמר
מסמך שהתגלה בטעות חשף: "לשיר זה כמו להיות ירדן" נכתב בעקבות טיול בת מצווה למקורות הירדן שערכה עם אמה בשנת 1943
המורה הנרגשת פנתה תחילה לביתה של שמר, ללי - אז התברר לה שגם היא, עד היום, לא ידעה מה הסיפור המיוחד שמסתתר מאחורי השיר שכתבה אמה 29 שנים לאחר אותו טיול מפרך.
במהלך הקיץ האחרון הזמינה הספרייה הלאומית עשרות מורים מתחומי האזרחות, היסטוריה, גיאוגרפיה ותרבות ישראל לצורך גיבוש מערכי שיעור לכלל בתי הספר בארץ, שיתבססו על חומרי מקור מהספרייה.
נעמה סדן, מורה לגיאוגרפיה מהתיכון "ליד האוניברסיטה" בירושלים, תרה אחר מסמכים מעניינים על מקורות נהר הירדן. "מצאתי תיק בארכיון, ובתוכו גם מכתב מקורי במעטפה עם השיר בכתב יד," סיפרה.
בשיר נראים מחיקות ותיקונים, ובסופו שלוש שורות שכתבה שמר: "נ.ב. בבית הראשון תמצאי את עקבות טיול הבת מצווה שלנו (עניין של 29 שנים קטנות), את רואה, שום דבר לא הולך לאיבוד"!
המורה הסקרנית יצרה קשר עם ללי שמר, בתה של נעמי, באמצעות תמר זיגמן וד"ר גילה פלאם מהספרייה הלאומית. "לא ידעתי מה זה, זה נראה נורא מיוחד. שאלו אותי מה הסיפור מאחורי זה והתחלתי לברר," מספרת שמר הבת למעריב מביתה בתל אביב, בו התגוררה אמה.
"אחרי שסבתא (רבקה ספיר, אמה של נעמי) נפטרה בשנת 1988 בקיבוץ כנרת, אמא אספה את כל המסמכים, אותם העברתי בעצמי לפני שנה וחצי לספרייה הלאומית." בין המסמכים היה גם השיר המקורי, ששלחה נעמי שמר לאמה בשנת 1972 ביום השנה ה12- למותו של מאיר ספיר, אביה של המשוררת.
"אמא כתבה ב1972- כמה שירים חדשים למופע של 'חבורת בימות,' כשמירי אלוני הייתה אחת הסולניות עם הבמאי הצעיר צדי צרפתי, בין היתר את השיר הזה," מספרת ללי. "אמא שלחה אותו לסבתא ביום הזיכרון של סבא מאיר עם ההקדשה."
מקור השיר, שהתברר לאחרונה, הוא ציון בת המצווה של נעמי שמר. "בקיבוץ יש שוויון אז כולם חוגגים באותו גיל, והיו מטילים על הילדים משימות," מספרת ללי. "סבתא החליטה לחשל את הילדה וקבעה טיול משותף בבניאס בימי המנדט והפרעות, סכנת נפשות. אמא לא אהבה מאמצים פיזים ניכרים, היא אהבה את הארץ בלב, ופחות ברגליים."
בשנת 1999 נערך
שמר הקריאה באירוע את הברכה שכתבה, בו מגוללת את הטיול שהיה לסיוט, במהלכו היא מתיישבת כל כמה צעדים, ואמה הנחושה מתעקשת להמשיך. היא תיארה אז כיצד אמה מנסה לשכנעה להמשיך וללכת: "ממשיכים. 'את שומעת את רחש הציפורים'? 'כן, כן, אני שומעת.' 'עוד קצת, עוד קצת.' אחרי חמישה צעדים שוב מתיישבת: 'אני לא הולכת יותר.' 'נעמי, תקשיבי לטבע."'
"לא ידעתי שההשראה לשיר הזה מבוססת על הטיול, שהיה כישלון מבחינת אמא שלי, זה מאוד ריגש אותי," מספרת הבת. "לדעתי, השיר הזה הוא אחת הפסגות של היצירה שלה. על אף הסבל והמרי, הזיכרונות האלה ניטעו בנפשה והגיעו אל השיר שנכתב כעבור 29 שנים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם