נכנסה לפרדס: ראיון עם יוכי ברנדס
היא טוענת שאין לה דמיון, אבל ספריה הופכים לרבי מכר. היא גדלה כבתו של אדמו"ר, אבל חיזרה אחר אהוב לבה החילוני. היא נכוותה בטלוויזיה, אבל כך היא מצאה את ייעודה. ההשגחה העליונה נוסח יוכי ברנדס
שלושה חודשים מאז צאתו לאור, והמכירות כבר קרובות ל-40 אלף כותרים. ברנדס, 54, מאחלת לעצמה שעקיבא, הרועה שנשלף בגיל 40 מהמערה והפך לאבי התורה שבעל פה, ינצח את "מלכים ג'" שלה, שמכר יותר מ-100 אלף עותקים.
מה סוד הקסם של ספרייך, את יודעת?
"אני יודעת במה אני טובה. אני יודעת לקחת דברים מסובכים ומורכבים ולהפוך אותם לסיפור עלילה פשוט. כולנו, גם החילונים בינינו, בוגרי התנ"ך, אבל מה אנחנו יודעים על המקורות העשירים שמהם אני טווה את סיפור המסגרת של הגיבורים שלי? לכל ספר שלי מוקדשות שנים של נבירה, כמעט דוקטורט".
ומה החולשה של הסופרת יוכי ברנדס?
"אני דיסלקטית. יש לי שגיאות כתיב. את הבעיה הזאת פותר הקורא מספר אחת שלי, עופר, בעלי. בגלל הדיסלקטיות והחינוך בבית יעקב, האנגלית שלי דלה, וקשה לי ללמוד שפה זרה. כסופרת, מה החולשה האמיתית שלי? אין לי דמיון".
סופר חסר דמיון?
"בני אייל, סטודנט למחשבים ופילוסופיה, שחלומו לפתח משחקי דרקונים ונסיכים בנוסח שר הטבעות, קצת הופתע מארבעה עמודים ב'עקיבא', שבהם מתואר הנידוי של חבר הסנהדרין הגדולה, רבי אליעזר. הוא שאל אותי ישירות: 'אמא, הרי אין לך פנטזיה. איך הגעת לעולם של אותות ומופתים'?. הבהרתי לו שהדמיון שלי נשאר חלש, ואת הפנטזיות לא המצאתי. הכל ממקורות, שברי הלכות וסיפורים סותרים".
את "הפרדס של עקיבא" הקדישה ברנדס לאביה המנוח, שממנו ירשה, לדבריה, את הכישרון לספר סיפורים. מי שילדותה ונעוריה עד גמר התיכון עברו במסגרת חרדית, מגדירה עצמה היום כחילונית. את פרידתה מהדת ביצעה בהדרגה: "עוד בתיכון ידעתי שאני מיוחסת ויפה אבל לא אתחתן בשידוכין עם בן אדמו"ר. בגמר התיכון הפרידה מהחרדיות הפכה לרשמית. אני עוף אחר. לי לא יגידו איך לחיות, באיזה גיל להתחתן ועם מי".
כשעזבת את הדת, אביך נידה אותך?
"בחתונתי אמא באה לכמה דקות והלכה. אבא לא יכול היה להרשות לעצמו לבוא לחתונה שלי, אבל לא נידה אותי. כל השנים היה לי תסכול עמוק שהוא לא קורא אף אחד מספרי. שבע שנים לפני מותו אושפז בתל השומר בגלל אירוע מוחי. ישבתי ליד מיטתו, כשלחדר נכנסו אנשים שזיהו אותי ואמרו לי: 'שמענו הרצאה שלך, ובזכותך אנחנו קרובים ליהדות'. אבא הסתכל עלי ואמר: 'יוכבד, את בעצם ממשיכה את דרכם של אבותייך האדמו"רים'.
הייתי נדהמת: 'אני, שסטיתי מהדרך'?, ואבא השיב: 'מה זו החסידות? היא לוקחת את היהדות המורכבת והעמוקה והופכת אותה לסיפורים פשוטים שכולם מבינים ואוהבים, ואת זה את עושה'. הסתכלתי על אבא שלי וידעתי שהוא מבין ויודע את דרכי גם בלי לקרוא את ספרי, שהוא מעריך אותי גם בלי פיאה על ראשי. אני מגדירה את עצמי כיום אשה לא הלכתית. נוסעת בשבת, צמה בכיפור ובוחרת את המצוות שאותן אני רוצה לקיים".
הנתק מאחייך ואחיותייך מעיק עלייך?
"עם אחי הבכור, המתגורר בארצות הברית, היחסים נמשכים, כי הוא דומה אישיותית לאבא שלי. עם אחות אחת, ציונית דתית, יש יחסים. עם אחי הצעיר ממני בשנה, האדמו"ר מביאלה, ועם השאר - אין יחסים. הם קנאים נורא. הם חינכו את ילדיהם להאמין שאני וילדי אנשי השטן".
ברנדס, 54, מתגוררת עם הבעל עופר, איש מחשבים יפה תואר, בכפר סבא, בבית חמים וציורי. הוא ירושלמי בן גילה, בנם של אדריכל ומדענית. השניים נפגשו כשלימדה בתיכון דתי בלוד תנ"ך ומחשבת ישראל. "חבר של עופר שיכנע אותו, לפני שיילך להייטק, להתנדב ללמד באותו תיכון מתמטיקה ומחשבים. אני חיזרתי אחרי ילד השמנת מירושלים. המגוחך הוא שעופר נשאר ללמד שלוש שנים באותו תיכון, ואני התבקשתי לעזוב לאחר שנתיים. אמרו לי שלא יאה שמחנכת רווקה תתגורר עם החבר שלה".
את חיזרת אחריו?
"הייתי בת 24, עצמאית. מאחורי כבר היו מערכות רומנטיות. בגיל 19 כבר היה לי חבר. התחתנו בני 27. גרנו בירושלים, ו-13 שנים הייתי מורה עד שמיציתי. אני מגיל 20 מתפרנסת. לא יודעת איך עשיתי את זה עם ארבעה ילדים קטנים".
בנה הבכור, אייל, בן 25; אחריו נדב, 23, המתואר על ידי אמו כגאון במתמטיקה, מטייל בניו זילנד; ענת חיילת בחיל חינוך, ורחל תלמידת י"ב במגמה למוזיקה: "קראתי לבתי הקטנה רחל, לא על שם אשת רבי עקיבא, שהיא גיבורת ספרי, אלא משלוש סיבות אחרות: בגלל הקשר לרחל אמנו, בגלל רחל המשוררת, וגם כי יובל, אחיו הצעיר של בעלי, נהרג בתאונה בדרכו למבדקי קצונה, והנערה שאהב שמה רחל.
"דווקא עם רחל, אשתו של רבי עקיבא ובתו של האיש העשיר כלבא שבוע, שגדלה כנסיכה, היו לי יחסים מסובכים. לא אהבתי את ההקרבה שלה. כדי לממן את לימודי בעלה בישיבה, היא מכרה את שערותיה, חיה כעגונה, ופירנסה את בתה ובנה ככובסת. כמרדנית מגיל צעיר התקשיתי לראות ברחל רול מודל המפרנסת בעל בחור ישיבה. כבר בבית יעקב, כשלימדו אותנו להעריץ את הסבל של רחל למען לימוד התורה של בעלה, לי היה ברור שלא אקח לי בעל שאפרנס אותו. שלא אקח דוגמה מרחל".
מתי ואיך התפייסת עם רחל?
"לימדו אותנו שרחל נזנחה על ידי רבי עקיבא 12 שנים, ובמקורות מצאתי שיש אומרים שהם לא נפגשו 24 שנים בגלל מרחק הישיבות שבהן למד. כשצללתי למקורות בתחקיר לספרי 'שבע אמהות', הבנתי שהסיפור של רחל ועקיבא הוא בעוצמה של טיטאניק. כשהתחלתי, לא ידעתי שרבי עקיבא היה נשוי ואב לבן כשפגש את רחל, הצעירה ממנו ב-20 שנים. בגללו, רחל ביטלה את אירוסיה לרבי ישמעאל, שהיה הגבר הכי יפה בישיבות ישראל. יפיוף".
את רבי ישמעאל המצאת?
"95 אחוזים מהאירועים שעוברים על גיבורי שאובים מהמקורות. רבי ישמעאל, מעשרת הרוגי מלכות, היה היריב של רבי עקיבא. הרומאים, שהמציאו לכל אחד מעשרת הרוגי המלכות מיתה משלו, קרקפו אותו בגלל יופיו. רק את האירוסין שנקבעו בין רחל וישמעאל המצאתי. אגב, אין לי ספק שעקיבא היה דיסלקטי. במדרשים נאמר כי עוד בהיותו עם אשתו הראשונה התלווה לבנו כדי ללמוד לקרוא, ולא צלח".
רחל מפתה את עקיבא. כשבעלה לא מגיע לברית של בנו, במו ידיה היא מלה את עורלתו. עושה מה שבראש שלה. היא פמיניסטית?
"היו לי שאלות ותהיות רבות. למה עקיבא נטש את רחל, וחזר רק אחרי שנים והוא כבר רבי מלווה במעריציו? מוקד הסיפור, לדעתי, לא במשיכה האירוטית ביניהם. לאחר תחקיר ידעתי שכל מה שלימדו אותנו הוא בולשיט.
"בדקתי מפות ודרכים שסללו הרומאים בארץ ישראל, וידעתי שעקיבא היה יכול לבקר את משפחתו בחגים ובשבתות, מהלך חצי יום. עקיבא לא הגיע כל השנים, כי הוא לא היה יכול להישאר איתה. גם כענייה מרודה, מנודה על ידי אביה, היא נשארה נסיכה, ועקיבא בן האשפתות הנחות לא היה יכול להישאר איתה. היא האפילה עליו, והוא יכול היה לגדול רק כשנפטר מצילה".
כשאת פוגעת בדמותם של ענקי האומה, את לא מסתכנת בעימותים עם חוגים דתיים?
"במקורות יש מאות סיפורים סותרים. יש רמז שלרבי עקיבא הייתה אשה שלישית, רומאית, רפינה אשת הנציב. זו הסיבה לכך שהנציב השאיר לעקיבא את האיומה שבמיתות, מסרקות ברזל. ממקומו הנחות, רבי עקיבא הגיע למקומות הכי גבוהים גם בענייני נשים. מדהים, לא?
"הייתי בטוחה שדתיים יכעסו על הפרשנות שלי עם הספר החדש. דווקא אצל רינו צרור, מרואיינת חילונית שכתבה ספר על התנ"ך טענה שאין ביסוס היסטורי לדמויות שלי. אבל אני אנטישמית גבלסית, וכתבתי כמו הפרוטוקולים של זקני ציון. אולי לפני עשרים שנה היו הורגים אותי. היום הציבור הדתי לא חש מאוים, ולומד שיש גוונים חדשים. רבנים, ביניהם הרב בני לאו, התקשרו אלי ובירכו. ובכלל, אני לא נבהלת מקריאות חתרניות".
ל"הפרדס של עקיבא" הקדישה ברנדס ארבע וחצי שנים. ברומן הבא שלה היא רוצה לחקור את דמותו של הבעל שם טוב. "למזלי, מפני שאני שואבת את גיבורי מהמקורות, אני לא פוחדת שייגמרו לי נושאי הכתיבה". כשהיא נכנסת לתהליך הכתיבה, היא כופה על עצמה בידוד.
"אני נסגרת עם המחשב בחדר, כמו החדר האטום. מתחילה בוקר בטיול עם הכלב שלנו, ויושבת יום ולילה מול המחשב. יוצאת מהחדר רק לבשל ולהסיע את הילדים. בתקופה של כתיבה אני לא קוראת ספר ולא יוצאת בערבים, מלבד לחתונות משפחתיות ולהרצאות שאני נותנת כדי להתפרנס. עכשיו, שהספר יצא, זה כזה אושר. אני שיכורה מהחיים".
כמו סופרות מוערכות אחרות כסביון ליברכט, למשל, גם ברנדס הבינה שתמלוגים ממחזה מצליח מנצחים תמלוגים מספרים. ספרה "הגר" עובד להצגת יחיד לפני חמש שנים, ולפני שנה וחצי עלה מחזה פרי עטה, "כי בנו בחרת", על בימת התיאטרון הלאומי "הבימה". או-טו-טו הוא יועלה בפעם ה-300. כעת היא עובדת על תחקיר למחזה שלישי, גם הוא לתיאטרון הבימה, על יוספוס פלביוס.
ההצגה משתלמת למחזאית?
"תיאטרון הבימה חייב לי הרבה כסף. חשוב לי לפרנס לצד בעלי, אבל אני לא חולמת להיות עשירה".
אז למה? לשבת בתיאטרון ולהתבשם מקסם המילים שלך שפורחות באולם?
"חודשיים אחרי הבכורה, באמצע ינואר 2011, הייתי מגיעה לכל הצגה שלי, שומעת אנשים מקנחים את האף ובוכים, וכמו אלכוהוליסטית התמכרתי לחוויה".
וצריך לזכור שמי שמכרה מאות אלפי כותרים מאז שיצא ספרה הראשון הביוגרפי, "גמר טוב", לפני 15 שנים, הגיעה לספרות לאחר ש"העיפו אותי מהטלוויזיה". ברנדס פתחה את עידן הדתיות בטלוויזיה, מסיון רהב מאיר ועד ציפי חוטובלי ושהרה בלאו: "ישבתי בשורה הראשונה באוניברסיטת בר אילן באיזה קורס, והיה שם חיים הויזמן, המפיק המיתולוגי של 'צירופים', תוכנית דת ורוח ששודרה במוצאי שבת בערוץ הראשון.
"הוא התרשם מהדיאלוג שניהלתי עם המרצה, ואחרי חודשים, כשהחליטו לרענן את התוכנית, הוא נזכר בי. אפילו לא ידע את שם משפחתי, רק זכר שאני מלמדת בתיכון בלוד. הויזמן לא התעצל, צלצל אישית לבתי ספר בלוד עד שאיתר אותי. הגעתי לאודישן ולתוכנית כאילו משום מקום, עם רגשי נחיתות. תלושה מתרבויות אחרות, מילים לועזיות אני לא יודעת. הייתי צריכה לבסס את עצמי מההתחלה. וביום אחד בערוץ 1 עם 100 אחוז רייטינג לא יכולתי לעבור ברחוב".
אז את בכל זאת סלבריטאית?
"ונורא שנאתי את זה. שלוש דקות בטלוויזיה במוצאי שבת, ואת לא יכולה לעמוד בתחנה המרכזית ברמלה, נראית כמו חזיר עם פיתה וטחינה שנוזלת לך בין האצבעות. עם כל זה שהוחמאתי, ביקשתי אחרי שנה ללכת, כי אני טוטאלית ורציתי להשקיע ברומן עם עופר. אחרי כמה שנים התגעגעתי לטלוויזיה, רציתי להשמיע קולי, להשפיע על תלמידי.
"חזרתי והגשתי שתי תוכניות, כשהצטרפתי לעופר להפגנה נגד כפייה דתית. צלם ידיעות אחרונות צילם בהפגנה. למחרת הופיע בעמוד הראשון תצלום שלי, וכיתוב שמסביר שמגישה בתוכנית דתית מפגינה נגד כפייה דתית. באותו יום העיפו אותי.
"מאז, כל הניסיונות שלי להיכנס לטלוויזיה נכשלו. חיכיתי שהעולם ירצה, ולא לקחו אותי. מו"מ עם טלעד לא הבשיל. טור במעריב לא נחל הצלחה. בניגוד לטלוויזיה, לרדיו ולעיתונות, ההצלחה הספרותית שלי התגלגלה במהירות. כתבתי סיפור, חברה שלחה אותו לסופר חיים באר, שמיהר להתקשר והודיע שיפרסם את הסיפור.
"כשהייתי כבר אם לארבעה ומורה בתיכון ליד האוניברסיטה, שלחתי את 'גמר טוב', ספרי הראשון, למנחם פרי, שהודיע לי שתוך חודשיים הוא מוציא את הספר. הספר הפך לרב מכר. אין לי הסבר לזה, חוץ מההשגחה העליונה, שהפכה כישלון שלי בטלוויזיה להצלחה בספרות. מכיוון שאני טוטאלית וכל פרויקט לגופו, רק בגיל 36, כשגמרתי עם ארבעה הריונות קשים, יכולתי להתמסר לכתיבה. יש סופרים מוכשרים ממני שלא מצליחים כמוני. זאת לא השגחה"?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם