ראשי » תרבות » ספרות

הזרות של סייד קשוע: מה אמת ומה בדיה?

במרכז ספרו האחרון של סייד קשוע "עקוב אחר שינויים", התמודדות עם זהותו המפוצלת והמדומיינת של פלסטיני שעבר מישראל לארה"ב ומצא שם שכבת זהות חדשה של מהגר

להודעתו המפתיעה של קשוע בסוף השבוע האחרון, כי הוא מפסיק את כתיבת טוריו מארצות הברית, ניתן למצוא סימנים בספרו האחרון, "עקוב אחר שינויים". קריאה בספר מצביעה על אותו קושי בהתמודדות עם זהותו המפוצלת והמדומיינת של קשוע, המנסה להתבונן ולאבחן הן את עצמו והן אותנו.

משחקי זהויות, זרות, הגירה, אמת ובדיה תמיד העסיקו את קשוע, אבל אם עד עכשיו הכתיבה של קשוע עסקה בעיקר ביחסים בין ערבים ליהודים בישראל, כעת מתווספת לה שכבת זהות חדשה של מהגר בארצות הברית.
 
סעיד, גיבור ספרו החדש ובן דמותו של קשוע, הוא פלסטיני ישראלי יליד טירה, המתפרנס כסופר צללים של ביוגרפיות. בניסיון להימלט ממילכוד הזהויות בישראל הוא מהגר עם משפחתו לארצות הברית. במרכז הרומן ניצבים היחסים המורכבים בין סעיד לאביו. אחרי 14  שנים של נתק, חוזר סעיד לישראל לבקר את אביו הגוסס. הסוד והדרמה המשפחתית נחשפים בצורה איטית וזהירה, לא לפני שנשבה בדמותו מעוררת האהדה והחמלה של סעיד.

סעיד נע בין תודעות וזהויות, בין מרחבים גיאוגרפים ובין זמנים. פעם אנחנו בילדותו בטירה, פעם באילינוי, עוברים לטיפול באביו בבית חולים מאיר ומשם לתקופה הסטודנטיאלית בירושלים - עתיד, עבר והווה בערבוביה.

בהיותו סטודנט סעיד כתב סיפור קצר ומומצא על טירה. לאחר שהסיפור נקרא בכפר, ועל אף אזהרת המסע של אביו שלא ישוב, סעיד חזר לטירה לעימות אחרון שבסופו מצא את עצמו מגורש על ידי אביו מהכפר. סעיד נעקד למען כבוד המשפחה, ומכאן והלאה תחושת הפליטות תלווה אותו בכל מקום.

חולי האב מרפא את העבר ובורא אינטימיות נדירה בין השנים. סעיד מראיין את אביו כאילו היה עוד אחד מלקוחותיו. לאחר שכתוב ראשוני וגיבוי אובססיבי, הוא בוחר בפקודה "עקוב אחרי השינויים" ומכאן שם הספר.
כהמחשה לכך אחת לכמה עמודים קשוע משאיר בטקסט שינויי עריכה.

סעיד מנסה לשחזר את ריחות ילדותו, שמציפים בו געגועים וזיכרונות. הוא שותה קפה שחור כמו שפרוסט טועם מעוגיות מדלן. הוא גולש באתרי מפות של טירה ומנסה, כשם הספר, לעקוב אחרי השינוים. הזיכרון הוא גם מקור הפרנסה של סעיד - כל ראיון שלו נפתח בשאלה ”מה הזיכרון הראשון שלך?". הוא עורך את התשובות של לקוחותיו, ממציא להם זיכרונות, וכמו בניסוי של לופטוס על השתלת זיכרונות - לקוחותיו משוכנעים שהם חוו את הזיכרונות המומצאים.
 
סעיד נמצא כל הזמן בעמדת זרות. חוסר השייכות, הפליטות והזהות המדומיינת, כל אלה מאפשרים לו מצד אחד להתבונן ולאבחן את החברה האמריקאית ואת הטקסיות שבה ומצד שני מותירה אותו תלוש לעד. הוא מתבונן בילדיו הגדלים כמהגרים בארצות הברית - הם לא מזמינים ולא מוזמנים לחברים, הולכים ומאבדים את השליטה בשפת האם שלהם, מתביישים באנגלית של ההורים שלהם ומסתירים את מצבם הכלכלי. את תחושת הפליטות הוא גם מוריש לבתו, שמאמצת בבית הספר זהות יהודית ומספרת שהסבים שלה מתו בשואה. סעיד מסביר לה שהיא בעצם פלסטינית, אבל מאחר שפלסטין לא קיימת היא תצטרך לדמיין אותה.

כמו ברבים מכתביו של קשוע, לכתיבה עצמה מקום מרכזי בספר זה. מצד אחד היא מציפה אצל סעיד חרדות והיא זו שהביאה עליו חורבן, אך מצד השני הכתיבה גם מחייה, מפרנסת וגואלת, היא התנטוס והארוס גם יחד. קשה שלא לעמוד על הדמיון שבין גיבור הסיפור לקשוע, אך יחד עם זאת, ברור כי סעיד הוא פרסונה מומצאת, מבוססת מציאות, אבל היא כולה בדיה. כשם שסעיד לא מפסיק לשכתב ולבדות פרטים אודות לקוחותיו, כך גם הטקסט הזה יכול להיקרא כטקסט בדוי הנתון לשינוים ושכתובים אינסופיים.

אלו המכירים את ספריו של קשוע וטוריו, ימצאו בספר חומרים מוכרים, ויקשרו קצוות. אלו שזו הפגישה הראשונה שלהם עם קשוע יצטרכו להתאזר בסבלנות לדרמה המשפחתית שמתעכבת להופיע. יחד עם זאת היכולת של קשוע לקשור אותנו עם גיבורו באופן אינטימי, עד כי אנחנו נלפתים עם חוסר המוצא שבחייו, מרתקת ומצדיקה קריאה בספר גם ללא הקשרים רכילותיים.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg