מדעי החלום
דני ססלר לוקח נגן רחוב לארוחת צהרייים במסעדת סנדר, שומע ממנו על עברו כעורך תכניות ברדיו ומתנחם באוכל אשכנזי. יש גם ביקור מאכזב בבית הקפה "My coffee shop" ויין מוצלח במסעדת אורקה
מאוחר יותר, כשאשאל אותו איך היה המעבר בין עריכת תוכניות בקול ישראל לבין נגינה בקרן רחוב לשם הפרנסה, הוא יתרגז מעט אבל ישמור על אופטימיות חייכנית ויודיע לי שהוא לא מנגן בקרן רחוב, אלא במרכז העיר. חייך אלי כשחלק משיניו חסרות.
דוד ויזר, עורך לשעבר תוכניות אקטואליה בקול ישראל, הוציא לאחרונה את ספרו, "המדריך החדש לנגן הרחוב". שילוב של ביוגרפיה לא קלה לעיכול והיסטוריה ישראלית של העת החדשה מנקודת מבט "אחרת". בקרוב הסרט. הזמנתי אותו ל"סנדר" בתקווה שהאוכל הביתי - אשכנזי יציף זכרונות. לא היה צריך להתאמץ.
התחלנו בהרבה ראשונות. גפילטע פיש שזה עתה יצא מהסיר. חמים ועם ריח של עיירה מזרח אירופאית בחורף. לא שהייתי שם, אבל נדמה לי שכך ראוי שיהיו הדברים. וגם סלט ביצים רעננות, מתובלות טוב עם בצל מטוגן ושמן דיו כדי להעלות חיוך קטן על שפתיי, שהתכווצו לשמע סיפוריו החד משמעיים של ויזר. האיש סימפטי, אינטליגנטי ומתנסח ברהיטות צברית.
תוך כדי שאני מנסה לבלוע את הכבד הקצוץ והשמנמן אני מחסיר פעימה לשמע "ההתדרדרות המהירה" ומוצא את עצמי מת מפחד (במה, אני שואל את עצמי, אני שונה ממנו?). טעמתי גם מרק אפונה משובח בטעם של אפונה ללא אבקה, בתוספת עישון קל ומעודן.
ויזר בחר במרק עוף עם קרעפלך חמים ומנחמים, אותי לפחות - הוא נשאר מחייך כל הארוחה גם כשדיבר על חלומות שהתרסקו - לא צחוק העסק הזה עם חלומות מרוסקים. "אם לסכם את החיים שלי במשפט אחד", הוא אמר לי בלי להניד עפעף, "לא הייתי נוכח!". שמעתי את הסדקים נפערים בשפתיו המחייכות של השטן.
"רציתי להיות רמטכ"ל ולא הייתי", הוא חייך, "רציתי להיות מתופף גדול ולא הייתי", כאן הוא כבר צחק. "מה עוד לא הייתי?" הוא חשב בקול והשתתק... ואז חייך, אבל לחש, "לא הייתי סופר גדול. הגעתי לנקודה בחיים שלי שהבנתי שכל החלומות שלי נשברו וגם החלום הזה. מישהו שברח מהכל רק כדי לכתוב ומבין שהכתיבה שלו לא שווה כלום. זה גורם לך לא לרצות לחיות".
בשלב זה של השיחה בינינו, הבנתי שאני רוצה לאכול. רציתי הרבה אוכל (למישהו יש הסבר למה?). הזמנתי כבד עוף מטוגן עם בצל, מעיים ממולאים, טחול ממולא וגם לשון ברוטב. המנות היו משובחות. משובחות במובנן הויטאלי - בסיסי, כל כך הייתי זקוק לזה. כבד רך, לא עשוי מדי, מדמם מעט, כשהבצל מעניק לו מתיקות קלילה וטובה. המעיים היו עשויים "כמו שצריך", בצורה מסורתית: קמח, שומן ותבלינים, זה הכל - והכל מטוגן – אוכל טוב של עניים.
והטחול,
כשחלפתי על פניו של ויזר, בזמן שהוא ניגן בקרן הרחובות (במרכז העיר), קצת היססתי. מעולם לא ניגשתי ל"נגן רחוב" ודיברתי איתו. באמצע מעבר החציה, בין בנק לאומי לקסטרו, עצרתי באמצע הכביש, חזרתי לאחור וגיליתי את נחשול האנשים שעכשיו "הולכים נגדי" ואני מולם. ניגשתי אליו והוא חייך. "מר ססלר", הוא קרא לי. הוא הדיף ניחוח קל של "חוסר רחצה זמנית" והתפלאתי עד כמה לא נרתעתי מהריח.
ארוחה ממוצעת ב"אבא סנדר" תעלה כ- 70 שקל. שווה מאוד, בפרט כשקשה. או סתם ככה כשבא לכם לאכול משהו חמים "מהבית", לא חשוב של מי.
מסעדת סנדר, רח' לוינסקי 54, תל אביב. טל': 5371872 - 03
יום שישי לפנה"צ הלכנו לשתות קפה ב"קפה ביאליק" (ברח' ביאליק שבת"א). התיישבנו והתפעלנו מהעובדה שהקפה לא עמוס. מהר מאד גילינו את הטעות. ישבנו בקפה הסמוך, ב- "My coffee shop". הכל היה רע. פרט, כמובן, לעובדה שהוא לא היה מלא.
המלצרית שמה קצוץ על האורחים. הקפה היה מחפיר, השולחן התנדנד, הקפה נשפך, לא הביאו מפיות. השרותים היו מזוהמים, לא היה נייר טואלט. מה שכן היה זה גליל ענק של מגבות נייר, רטוב, על יד הכיור. בדלת לא היתה ידית והחור נסתם בעזרת נייר טואלט, כך גם חור המנעול. היה כל כך רע שהיה מצחיק. מצחיק עצוב - מרגיז כזה.
My coffee shop, אלנבי 39, תל אביב. טל': 5284071 - 03
היין של "אורקה", קברנה שיראז 2003 של יקב גינתון, משובח ביותר מהסיבה הפשוטה, שהוא עשוי טוב ובהרבה תשומת לב. הוא מורכב ברובו מענבי קברנה סוביניון, 75 אחוז, וענבי שיראז 25 אחוז. היין יושן בחביות עץ במשך 18 חודשים, כל זן בנפרד, ואז עוד 6 חודשים יחד בחבית. כל זה חשוב רק בשביל להבין את הטעם "המעט מעושן, טעם קל של עץ אלון" שהיין מפיק.
בטעימה מוקפדת אפשר גם לזהות את גופו המלא של היין (כאילו סמיך מעט, עבה. לא "קליל"), את טעמו המעט - מעט חמצמץ וטעם חזק של שזיפים. ואם ממש מקשיבים ליין, אפשר לגלות טאץ' נחמד של טעם חמאה. בקיצור, יין מצוין לשתיה עם בשר אדום. מחירו במסעדה 170 שקל. "לקחת" 120 שקל.
נא להמתין לטעינת התגובות
