רנסאנס גסטרונומי: מסעדת פרידה קאלו
"פרידה קאלו" מגישים מנות ראשונות ואחרונות בלבד, המקום נראה יותר כמו בר מאשר מסעדה. שולחנות עץ עם כיסאות גבוהים והקירות צבועים שחור-אדום אפלולי. והאוכל, חלק מלהיב, חלק נעים ויש גם מנות ששכחו שהן טאפאס
נכנסנו ל"פרידה קאלו" לקראת השקיעה. המקום נראה יותר כמו בר מאשר מסעדה. שולחנות עץ עם כיסאות גבוהים, מהתקרה יורדים קרשי עץ מלבניים אנכיים שמובילים את העין לכיוון הבר, והקירות צבועים שחור-אדום אפלולי. המקום קרוי על שם הציירת המקסיקנית הנודעת, והמוזיקה הזכירה כל הזמן שהמקצב במסעדה הוא לטיני.
התפריט נבנה ממנות ראשונות שמחולקות לשלוש קטגוריות: צומח, ים וחיות שעושות בעיקר "מו". המלצר הצעיר התעקש שמקטגוריית הצומח נטעם קרפצ'יו פרובנסיאל (31 שקל). המנה נשמעה על הנייר כעגבניות עם גבינה, ונוסחה כקונפי עגבנייה בסגנון קרפצ'יו בליווי קרוטונים, לבנה וזעתר.
לא התלהבנו, אבל זרמנו. התברר שהמלצר צדק: בצלחת לבנה הופשטו כמה עגבניות מקליפותיהן לאחר ששרו בתבלינים ושהו בתנור בחום נמוך לכמה שעות, עליהן נערמו שלוש גבעות קטנות של לבנה כבשים משובחת, והכול תובל בשמן זית ובעלי זעתר טריים. תענוג.
המנה השנייה שנחתה על שולחננו הייתה מנה מתפריט הספיישל: שייטל כבוש (39 שקל). ציפינו לפיסת שייטל כבושה בסגנון קרפצ'יו, אך המנה נבנתה כשלוש ערמות של פלפל
המנה לוס טרס (33 שקל ) מסמלת את שלישיית ההמבורגרים הקטנים שהונחו במגש מלבני. כל בורגר הושאר פתוח ועוטר בתוספת מיוחדת: עם גבינה כחולה חריפה מעט, עם רוטב איולי פיקנטי שנתן טעם "שומי" ועם בצל מעושן. המנה נדיבה וטעימה, ויכולה לשמש מנה עיקרית במסעדה סטנדרטית, אבל נראה שהיא לא מתאימה לתפריט העדין, והוכנסה כדי לתת אפשרות לשבוע ממנה ראשונה אחת. טאפאס, בכל אופן, זה לא.
ריזוטו הפטריות (12 שקל ) כבש את לבנו ואת קיבתנו, וחמימות התערובת הסמיכה הוכתרה כמנה הטעימה ביותר שאכלנו בערב. טעם פטריות דומיננטי מקבל את החך ראשון, ולאחר מכן מגיע העושר הגדול של הגבינה המומסת והחמאה בתערובת דייסתית טעימה וממכרת. העושר הזה הופך מהר לאושר ולעוד טעימה. גם גרגירי האור) הוכנו כראוי ונשארו אל דנטה במרכזם. מנה כזו בכל ערב, והחיים נראים יפים יותר.
מנת טרטר ברווז (39 שקל) לא הצליחה להתרומם ואכזבה מעט. פיסות ברווז יבש מעט (כמו כל ברווז אחר) נחו על מצע של סלט קשיו ובלסמי עם ג' ינג'ר מתקתק שלא ממש בא לידי ביטוי. את הברווז ליוותה כוס קטנה עם מרק אפרסקים קר, אבל גם אחרי ארבעה שלוקים לא הצלחנו להבין אם הוא מאוד מוצלח או מאוד לא.
את האוכל ליוו יין יבש "פרוסקינו" מבעבע, שהוגש בבקבוקון אישי (28 שקל ), וקוקטייל סניוריטה (36 שקל) שהורכב מטקילה, מידורי, פסוואה, סאוור, לימון, נענע וספרייט.
לקינוח כבר לא נשאר מקום, אבל החובה המוסרית לדווח על קינוח אחד לפחות גרמה לנו להישבר ולהזמין בכל זאת את הדבר הכי לטיני שנמצא בתפריט. שלישיית צ'ורוס (29 שקל ) לוהטת ומריחה כמו ממתק טרי הגיעה בליווי שני מטבלים מתוקים: האחד קרם אנגל) טעים ופשוט שהיה הניגוד המושלם לחמימות הצ'ורוס, והאחר שוקולד מומס עם צ'ילי, שהוא מסתורי יותר ומעקצץ מעט ברגע הראשון. אל תיתנו לצ'ילי להפחיד - במסדר זיהוי לא היינו מזהים אותו.
בסוף הארוחה הגיח מהמטבח השף הצעיר והמוכשר להתמנגל עם הלקוחות. קיבלנו אותו בסבר פנים יפות, בעיקר מפני שהוא כיבד אותנו בכישוריו. המשימה להוציא מאכלים מוצלחים מהמטבח בלי יותר מדי מוצרים יוקרתיים ובלי עיטורי פסים ארוכים בצלחות של מחית מנגו וסילאן אינה פשוטה כלל.
עוד כמה סיבות ששמחנו לראות היו הניצוץ בעיניו כשסיפר על שלושה חברים שפתחו מסעדה (והחזירו את אחד מהחברים מארצות הברית לכבוד זה), על האומץ לפתוח מסעדה שמגישה רק מנות ראשונות וקינוחים ועל כך שכל הסיפור הנפלא הזה היה סתם בערב של יום שלישי רגיל וחם בתוך הצנטרום של הפיילה של תל אביב.
"פרידה קאלו", לילינבלום 43, טלפון 03-5660481
נא להמתין לטעינת התגובות
