ביעור חמץ פנימי: פסח הוא זמן טוב לניקוי הגוף מרעלים
החיים מזמנים לנו רעלים שמקורם במזון, בסביבה, בנפש וברוח. על פי האיורוודה, בעונת החורף הם נוטים להצטבר, לשקוע ולקפוא ברקמות הגוף, ויש חשיבות רבה בהוצאתם ממנו עם תחילת האביב
המבורגר. אז כמה כאלה אכלתם בחורף? מיכל רביבו
"כל הבוקר עבד החולד קשה מאד, מנקה את ביתו הקטן לקראת האביב". זהו משפט הפתיחה של ספרו הנפלא של קנת גרהם, "הרוח בערבי הנחל" (תרגם אוריאל אופק). ואכן, בבריטניה, שבה נכתב הספר, ובאירופה בכלל, נהוג לנקות את הבית באביב, לאחר שבחורף הקר כולם היו מסוגרים בבתים. גם אצלנו מקובל הדבר, וזאת, כידוע, בשל מנהג ביעור החמץ.
אפשר לומר שפסח הוא לא רק ליל הסדר, אלא גם חג הסדר והניקיון. אם יורשה לי להתפייט עוד קצת, אומר שזריקת חפצים ישנים וחסרי שימוש היא גם יציאה מעבדות לחרות. האם האביב הוא גם זמן מתאים לניקוי הגוף מפסולת ורעלים?
לפי האיורוודה, שיטת הרפואה המסורתית של הודו, נהוג לנקות את הגוף מרעלים פעם בכל עונה, ורצוי בתחילת העונה. עם זאת, האביב הוא העונה החשובה ביותר מבחינת הצורך בניקוי פנימי. וכל כך למה? האיורוודה רואה את הגוף כמערכת של תעלות. ישנן תעלות להובלת מזון, אחרות מוליכות אויר, ועוד מערכת של תעלות מוליכה את הפרשות הגוף, וכן הלאה.
פסולת ורעלים המצטברים בדפנות התעלות עלולים לסתום אותן. דוגמה המוכרת לנו מן הרפואה המערבית דווקא, היא חסימת עורקים על ידי "פלאק" של כולסטרול המצטבר בדופנותיהם. באופן דומה, לפי האיורוודה, כל סוגי התעלות נסתמים על ידי מגוון חומרי פסולת. בחורף, הפסולת ממשיכה להיערם, אולם איננו מרגישים בכך בדרך כלל, משום שהקור גורם לפסולת "לקפוא".
עם בוא האביב, הפסולת "מפשירה" והופכת לאלסטית יותר, וגם לניידת יותר. זו יכולה להיות הזדמנות להוציא אותה אל מחוץ לגוף, אולם אם לא ננצל את ההזדמנות, נגלה שהפסולת המופשרת גורמת לסימפטומים קשים יותר מאשר הפסולת הקפואה. זו הסיבה שבחילופי עונות , ובעיקר באביב, יש עליה בתופעות כמו דלקות מפרקים, אלרגיות, תפרחות עוריות, אסתמה, נזלת וגירוי בעיניים.
ישנוניות לאחר האוכל וחוסר ריכוז
הבה נלך צעד אחד אחורה, ונברר מהיכן מגיעה הפסולת לגוף. המקור העיקרי לפסולת הנו המזון שאנו אוכלים. על אדם בריא ו"מאוזן" מבחינה "אנרגטית" נאמר שהוא יכול גם לאכול אבנים מבלי שהדבר יגרום לו נזק. אך רובנו איננו מאוזנים לגמרי, או לפחות איננו מאוזנים כל הזמן.
למשל, בזמן מחלת השפעת, או כל מחלה ויראלית אחרת, גופנו מתקשה יותר בתהליכי העיכול וחילוף החומרים, וגם המזון הנקי, הטהור וה"בריא" ביותר עלול להיהפך בגוף לפסולת, במקום לשמש כאבני הבניין של גוף תקין. זו הסיבה שבעת מחלה פוחת התיאבון: הגוף מאותת לנו להיזהר מפני העמסת חומרי פסולת פוטנציאליים על המערכת.
ככל שהמזון יהיה קל יותר לעיכול, כך קטן הסיכוי שיהפוך לפסולת. בישול המזון טרם אכילתו, כמוהו כ"חצי עיכול", ולכן מזון מבושל הוא, בדרך כלל, המתאים ביותר לאנשים
חולים. מובן שמזון רקוב, מקולקל, מזוהם בחיידקים, וכן מזון המכיל חומרי הדברה, תוספים מלאכותיים וכיוצא באלה רעלים, הינו הקרקע הפורייה ביותר להיווצרות פסולת בגוף.
המקור השני לפסולת הינו חומרים הנמצאים בסביבה, שאינם מזון. למשל: תרופות, סמים, סיגריות, זיהום אויר או חומרי ניקוי וקוסמטיקה.
את כמות הפסולת בגוף ניתן למדוד בבדיקה מיוחדת של הדופק שעורך מטפל איורוודי. בכל מקרה, ישנם סימנים רבים שעלולים להעיד על הצטברות פסולת בגוף: תחושת כבדות בגוף, ובמיוחד במפרקים, חיפוי לבן או צהבהב על הלשון, במיוחד בבוקר, ריח גוף לא נעים, ישנוניות לאחר אוכל, חוסר תיאבון בבוקר, חוסר ריכוז במחשבות, יציאות לא סדירות, ירידה בתפקוד מערכת החיסון וליחה מרובה. עם זאת, לסימנים הללו יתכנו גם סיבות אחרות, מלבד הצטברות פסולת.
ג'ינג'ר, כמון וחוקן
שי פסטרנק
בכל מקרה, על מנת לצמצם את הצטברות הפסולת, מומלץ לאכול לאט ובנחת, באווירה רגועה, ללעוס היטב את המזון, לאכול בשעות קבועות ולהימנע מארוחות ביניים. חשוב להקפיד על כך שארוחת הצהריים תהיה הארוחה העיקרית ביום, וכי היא תיאכל לא יאוחר משעה שתיים אחר הצהריים, משום שלאחר שעה זו מתחיל כושר העיכול לרדת. רצוי לא לערבב מוצרי חלב עם בשר או עם דגים (אני קורא לכך "כשרות פלוס"). חשיבות מיוחסת גם לפעילות גופנית יומיומית, לשינה מוקדמת ולקימה מוקדמת.
הצעד הראשון שעלינו לעשות, אם גילינו שגופנו צבר פסולת, הוא לעבור לתזונה קלה לעיכול. תזונה זו מבוססת על ירקות מבושלים (במיוחד ירקות בעלי עלים ירוקים), דגנים מבושלים (רצוי מלאים), קטניות מבושלות בעלות גרעינים קטנים (כגון עדשים), פירות בשלים מתוקים ועסיסיים, ויוגורט ביו מהול בהרבה מים. על מנת לסלק פסולת, חשוב לגרום ליציאות סדירות. זהו פרק בפני עצמו, שלא נרחיב עליו כאן.
פטנט נהדר לסילוק פסולת, קל לביצוע ויעיל, הוא להרתיח כל בוקר משך דקות אחדות שני ליטר מים בסיר, לשים בתרמוס, ולשתות מדי חצי שעה לגימה במהלך היום. אפשר גם לשתות חליטה של ג'ינג'ר (זנגוויל), או חליטה של זרעים שלמים של שומר, כמון וכוסברה. מהזרעים הטחונים של שומר, כמון וכוסברה, בתוספת כורכום, אפשר להכין תערובת תבלינים לסילוק פסולת מהגוף, ולהוסיפה לתבשילים.
אינני ממליץ על צום. עבור מרבית טיפוסי הגוף, הצום עלול להחליש ולהוציא מאיזון עוד יותר. מלבד זאת, אפילו אם הצום יגרום לסילוק פסולת, היא תסולק במהירות רבה מדי, וכאשר כמות פסולת רבה תסתובב בדם בדרכה אל מחוץ לגוף, חלק ממנה עלול לשקוע מחדש ולגרום נזק.
ככלל, תכנית ניקוי גוף איורוודית מקצועית תכלול שלושה שלבים: הראשון: הפחתת עומס הרעלים על ידי תזונה מתאימה; השני: חיזוק הכבד, איבר הנושא נטל גדול בתהליך סילוק הפסולת. הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא שימוש בצמחי מרפא מתאימים; ואילו השלב השלישי הוא זה של ניקוי המעיים, שהם התחנה הסופית בדרכה של הפסולת החוצה, וגם התחנה הראשונה בדרכה של פסולת חדשה פנימה.
ניקוי המעיים מתבצע באופן מיטבי על ידי תכנית בת שלושה עד שבעה ימים הקרויה פאנצ'ה קארמה ("חמש הפעולות"). תכנית זו כוללת, בין השאר, שימוש בחומרים משלשלים ובחוקנים. התחושה הגופנית והנפשית לאחר ביצוע פאנצ'ה קארמה היא נהדרת, ומחקרים מצביעים על ירידה משמעותית לאחר ביצועה בכמות הרעלים הניתנים למדידה בגוף, כגון די.די.טי וכולסטרול עודף.
ומה לגבי פסולת נפשית ורוחנית? מתח, מחשבות שליליות, דימוי עצמי נמוך, כעס וקינאה, הם כולם סוגים של "פסולת". בדיקה איורוודית של הדופק יכולה לזהות גם פסולת כזו. מלבד העובדה שפסולת נפשית ורוחנית פוגעת בתפקוד הגוף, וגורמת לו לצבור רעלים, הרי שיש בפסולת הנפשית והרוחנית נזק עצום בזכות עצמה. על מנת לבער את החמץ שהצטבר בנפש, מומלץ לתרגל טכניקות של התפתחות רוחנית ושל הרפיה, כגון מדיטציה ויוגה.
שי פסטרנק, רופא העוסק בשיטת מהרישי איורוודה. לשליחת מייל
נא להמתין לטעינת התגובות
