טנטרה לכל פועל: מהן באמת הטנטרות?
בעידן שלאחר אושו הטנטרה היא ביטוי ניו-אייג'י גמיש שמחליף את מקומן של מילים אחרות, כמו 'שיטה' או 'סדנה' או 'שירותי מין בתשלום'. אבל במקורן לא היו הטנטרות טנטרה אחת והן בוודאי לא היו סדנאות. שנטידווה מתחקה אחר מקורותיהן וגלגוליהן המודרניים של הטנטרות. חלק ראשון
מהי טנטרה? מהי באמת טנטרה? ארצנו הקטנטונת מלאה כיום במרכזים ללימוד טנטרה ובמורים המתייחסים אל עצמם כמורים-טנטריים. לא רק ארצנו שלנו מלאה בהם, אלא גם המדינות המערביות בכלל, באירופה וביבשת אמריקה. האם רובם באמת מלמדים טנטרה, או שמא מתהדרים הם בנוצות לא להם? רשומה זו היא ניסיון לענות על שאלה זו, אולם קודם עלינו לבחון מהי טנטרה בהגדרתה המקורית ובהקשריה המקוריים.
כמו כן, בהקשר לנושאה העיקרי של רשומה זו שהיא הטנטרה, אדון גם בשאלות משנה כגון השאלה בדבר קיומה או אי-קיומה של אותנטיות, בתקפותה של אותנטיות כזו במידה והיא קיימת, ובשאלת משמעותן של מילים, השימוש בהן, והדרך בה הן נקטלות על-ידי הפוסט-מודרניזם, כלי-נשקו העיקרי של הניו-אייג' כנגד כל מה שברור, מובחן ומוגדר היטב, בניגוד לעמימות המושגית הרבה אותה מתעקשים לשמר אנשיו. ובכן, הבה נתחיל בשאלה:
על פי ד''ר (PhD) אלכס ברזין, מומחה לטנטרה בודהיסטית ומתרגל רב שנים שלה בעצמו, הגדרתה המושגית של המילה היא זו (הציטוט בתרגום שלי מעברית לאנגלית וההערות בסוגריים הן שלי): "פירוש המילה הסנסקריטית טנטרה הוא סליל של חוט המפותל על נול-אריגה, או חוטים במקלעת. כמו החוטים שבסליל, תרגולי הטנטרה מהווים את המבנה של שזירת נושאי הסוטרות (הבודהיסטיות) כדי לארוג את מטווה ההארה.
"זאת ועוד, הטנטרה
אם כן, יש לנו הגדרה אטימולוגית-מושגית של המילה טנטרה, אולם למה היא מתייחסת? כאן מתחיל קושי, שעל פניו דווקא עלול לשרת את העמימות הניו-אייג'ית, שכן מסורות רוחניות רבות בהודו רואות את עצמן כאסכולות טנטריות: השאיוויזם הקשמירי, הכתות שעיקרן הוא הדגשת האספקט הנקבי של האלוהות (שקטי) על פניה הרבות, אסכולות מסוימות של הואישנווה (חסידי האל וישנו), אסכולות יוגיות שונות, אסכולות בודהיסטיות מסוימות (מה שידוע כיום בשם ואג'רהיאנה, מרכבת היהלום) וכן הלאה.
יש מבין מסורות אלו שהן אורתודוכסיות, כלומר תואמות את הזרמים המקובלים של מה שאנחנו מכירים כ"הינדואיזם" וודי, ומסורות אחרות אשר מנוגדות לחלוטין לוודות. ואם נדבר על תורתו של הבודהה, האסכולות הטנטריות-בודהיסטיות תהיינה, במידה זו או אחרת, מנוגדות לאורתודוכסיה הבודהיסטית. בכל זאת, לכל הריבוי הזה של האסכולות, המסורות והזרמים השונים יש כמה מאפיינים משותפים, והם הדגשת האספקט האלוהי או הבּוּדהִי של האדם והחתירה למימוש עצמי ולהתעוררות, כל אחת מן האסכולות השונות על פי תפישתה.
מי שהפך את הטנטרה לתורה אחת כביכול ונתן לה דחיפה גדולה אל תוך תרבות המערב הוא כנראה אושו, שפירש את הטנטרה, או מוטב לומר את הטנטרות, על פי דרכו, תוך כדי הפשטתן מן ההקשרים המקוריים בהן הן התהוו, מן הפרקטיקות והתרגולים הרבים שמותווים בהן, ובד בבד הדגיש את היבטיהן המיניים ברוח הליברליות של סוף שנות הששים ותחילת שנות השבעים.
כיוון שהוראתו העיקרית של אושו השזורה לאורכן של רוב, אם לא כל דרשותיו, הינה הניסיון לשחרר את תלמידיו-חסידיו ממוסכמות תרבותיות-דתיות-מוסריות-חברתיות, הגם שאולי כוונו אלה לשחרור והארה (או יותר נכון, התעוררות) במובנם המקורי, כלומר טרנספורמציה יסודית ומהותית של התודעה האנושית על כל רבדיה, התוצאה הייתה רדוקציה שהפכה למעשה לרצון הצר והמצומצם של האגו לשחרר את עצמו ממוסרותיו התרבותיים-דתיים-מוסריים-חברתיים ולא שום דבר יותר מזה.
מה נשאר מן הטנטרות המקוריות אצל אושו ותלמידיו? הרבה סמליות, ובייחוד זו המינית, מדיטציות שעברו מודיפיקציות שונות, סוגים שונים של פסיכותרפיה ואולי גם פסיכודרמה, חלקן מבית מדרשה של הפסיכולוגיה המערבית וחלקן פיתוחים של אושו עצמו, ודגש רחב מאוד על מיניות, תקשורת בין-זוגית בפרט ובין-אישית באופן כללי. מי תלמידיו וממשיכי-דרכו שהפכו ברבות השנים למורים בפני עצמם אימצו את הטנטרה כפי שהורה להם אותה אושו עצמו, הפכו ל"מורי-טנטרה" או "מנחי-טנטרה", וכך הטנטרה, או (לפי דעתי ומיטב הבנתי) ה"טנטרה", היכתה את שורשיה בהמיספירה המערבית.
שתי גישות אל הטנטרה. הגישה הראשונה תהייה מן ההיבט של המוחלט, יהיה אשר יהיה המוחלט הזה, וכך הטנטרה בהיותה המארג או המטווה הקוסמי הגדול של היקום על כל תופעותיו יכולה באמת להיות כל דבר, וכמו כן אין לנו בעצם מה להלין על אושו, תלמידיו-חסידיו ומה שנלמד ומוכר כיום כטנטרה.
אפשר לקרוא לכל דבר טנטרה, ואם כל דבר הופך להיות לטנטרה, לא נוכל באמת להבדיל בין מה שהיה טנטרי במקורו לבין מה שאינו כזה, כי ממילא הכול הוא טנטרה. בכל זאת, בגישה כזו יש בעיה רצינית: אם הכול הוא טנטרה, הרי כל אחד יכול לקרוא למה שהוא עושה "טנטרה" וכך למשל גם אנשים שעוסקים במתן שירותי מין בתשלום יכולים לטעון שפעילויותיהם טנטריות, וכמדומני שיש מהם אלה שכבר עושים זאת.
בעיה רצינית נוספת שהיא תוצאתה של זו הראשונה, היא שאם כל אחד יכול לקרוא למה שהוא עושה טנטרה, הרי שההבדלים בין מנחים "טנטריים" לבין "סתם" פסיכותרפיסטים, מטפלים-זוגיים, מנחי סדנאות-תקשורת, זונות ממין נקבה או זכר וסרוגייטים מתבטלים להם. כך הצרכן הרוחניקי המצוי יוכל לשקול אופציות מקצועיות יותר (הגם שתהיינה אקזוטיות פחות) ואולי אף אופציות כלכליות זולות יותר מאשר ההשתתפות בסדנאות המתיימרות ללמד טנטרה, ולהחליט בעצמו מהו טנטרי ומהו לא.
זאת ועוד: ההיבט הזה של המוחלט, רובנו בפשטות לא חיים בו באמת, לכן ברובו הוא מדומיין. מכיוון שהוא מדומיין ברובו, מנחי-הטנטרה השונים לא באמת יכולים להשתמש בהיבט זה כדי לקרוא למה שהם עושים טנטרה בזמן שלאמתו של דבר רוב הפרקטיקות שלהם אינן חורגות מגבולן של הפסיכולוגיה, הפסיכותרפיה, הטיפול-הזוגי, ההאתה-יוגה הבסיסית וכן הלאה, שמנחיהם של אלה מסתפקים בתואר הצנוע של עיסוקיהם הספציפיים (כלומר, מי שעוסק בטיפול זוגי יהיה "סתם" מטפל-זוגי, מי שעוסק בפסיכותרפיה יהיה פסיכותרפיסט וכד' מבלי שיצמיד לעיסוקו את התואר "טנטרי").
הגישה השנייה שמנקודת מבטה נוכל להבין את הטנטרה היא זו המעשית הפשוטה, זו שמכירה בהגדרות, במושגים ובמילים שמשמעותן עדיין לא עוותה או אבדה, והרי הטנטרה שהפכה לעוד מוצר של צריכה חייבת בסופו של דבר להיות מוגדרת ומומשגת בכל אלה. בגישה זו, לא כל דבר יכול להיות או להיקרא טנטרה, ומי שטוען להיותו טנטרי חייב להיענות לסטנדרטים מסוימים, בדיוק כפי שכל בעל מקצוע אחר חייב לעמוד בסטנדרטים שמציב לו עיסוקו.
המנחים הטנטריים טוענים לזכותם על תיוג עיסוקם כטנטרה מטעמים שונים, ביניהם מן ההיבט המוחלט (או "המוחלט"), בו מילים והגדרות והטענה לאותנטיות מאבדים את משמעויותיהם (שכן "הכול" הוא טנטרה). טיעון אחר הוא בזכות השתנות הזמנים, שכן אם הכול משתנה ללא הרף, מדוע זה גם הטנטרה ומשמעויותיה לא תשתננה? טיעון אחר יהיה הטיעון הפוסט-מודרניסטי בזכות חופש מושגי מוחלט ושלילת האפשרות שייתכן שיש טנטרה, או טנטרות, שהן אותנטיות, בניגוד לאלה שרק מתיימרים להיות טנטרה ולמעשה אינם טנטריים כלל וכלל.
כיוון שמרבית המנחים-הטנטריים מסרבים להיענות לאמות המידה המעשיות הפשוטות, ומתעקשים על עמימותה המושגית של עיסוקם, הרי שכך הם פטרו את עצמם ממחויבותם לאיזשהו סטנדרט של מיומנות מינימלית שנדרשה אי-פעם מהתלמידים של הטנטרות ה"מסורתיות" יותר, וכך גם פטרו את עצמם מסטנדרטים מקצועיים, שכן לו דבקו בתואר הישיר של עיסוקם כפסיכולוגים, פסיכותרפיסטים וכן הלאה, היו מחויבים לאתיקה המקצועית של אותן מקצועות בהם הם עוסקים למעשה.
כאן אנחנו מגיעים אל הנקודה בה השאלה הכאובה (למי מאיתנו) בדבר האותנטיות נשאלת. אני חושב שבתחומים המכונים "מדעי-הרוח" שאלה זו נדונה רבות, הן בכלליות והן בהיבטים ספציפיים יותר, והתשובות לשאלה זו רבות ואולי גם סותרות. בכל אופן, כיוון שאנו עוסקים בטנטרה, אגביל את הדיון באותנטיות רק ביחס אליה. דעתי האישית היא כמובן, שיש טנטרות (או טנטרה) אותנטיות, בניגוד לשיטות או שיטה המתיימרת להיות טנטרית אבל באמת אינה כזו.
לבלוג של שנטידווה
נא להמתין לטעינת התגובות
