לכשכש בזֵן: סנדי ארדמן עושה רוח
זיו ארדמן משוחח עם המורה הרוחנית שלו על המיינד האנושי, אהבה, חסד, הרגע הזה, אשליית הזמן, טוב ורע, סבל קיומי, הורות, מוות וחתולים
שלום, סנדי.
- שלום, יקירי.
אנחנו חיים כבר חמש שנים ביחד, ורציתי לדבר איתך על כמה דברים.
- אני מקשיבה
טוב, אז יש דבר שמאד מסקרן אותי. אני מתבונן בך כבר זמן רב, ונראה לי שהמצב הטבעי שלך, זה שאת נמצאת בו כל הזמן, הוא של שמחה, שלווה ואהבה. איך את עושה את זה?
- אין לי מושג.
אוקיי, אז אני אשאל באופן מפורט. קודם כל, השמחה. יש קטע כזה שפורסם באינטרנט שנקרא "יומן הכלב", והוא הולך ככה: "עשר בבוקר, אכלתי ארוחת בוקר – הדבר שאני הכי אוהב! אחת עשרה בבוקר, יצאתי לטיול – הדבר שאני הכי אוהב!", וכו'. את מכירה את זה?
- לא קראתי, אבל זה נשמע כמו חוויה מוכרת. כשעושים מזה יומן עם לוח זמנים על פני יום שלם, זה נראה אולי קצת פתטי, שאני אוהבת כל דבר שאני עושה ושקורה מסביבי, אבל בשבילי אין דבר כזה "יום". נראה לי שבשבילכם, בני האדם, יש ימים ושבועות ושנים ושבתוכם אתם סופרים את כל הפעילויות שלכם, אבל בשבילי אין זמן, יש רק רגע אחד, והוא עכשיו. אין לי מחשבה על העבר ואין לי מחשבה על העתיד, ולכן אני לא יוצרת את האשליה הזו שקוראים לה זמן. ככה אני חיה במציאות היחידה שבאמת קיימת, שהיא הרגע הזה, עכשיו. עכשיו אנחנו מדברים – הדבר שאני הכי אוהבת!
הבנתי. אבל אפילו בשבילך, לא כל רגע הוא נעים. למשל, פעם נשך אותך כלב ובכית. פעם כעסתי עליך והענשתי אותך בגלל שהתפלשת (שוב) בקקי. זה לא היה רגע טוב במיוחד בשבילי, ואני מניח שגם לא בשבילך. גם אז שמחת?
- אני לא יודעת מה זה רגע טוב ורגע לא טוב. החלוקה שאתה עושה לטוב ורע היא סוג של מחשבה שלך. אתה פשוט קורא לחלק מהאירועים טובים ולחלק רעים. ולפי מה שאתה אומר אני מבינה שכשיש כאב או פחד בגוף, אתה חושב: "זה רע". ברגעים שאתה מדבר עליהם, שקרו מזמן ואני לא זוכרת אותם, אני מניחה שהרגשתי כאב או פחד, אבל מכיוון שלא חשבתי עליהם כמשהו "רע", הם היו תחושות רגעיות שחלפו בי, ושאחריהן מיד הרגשתי משהו אחר.
את השמחה שהיא "ברירת המחדל" שלך?
- בדיוק.
אני פשוט
- אתה זוכר מה עשית אחרי שהכלב נשך אותי? חיבקת אותי וניקית לי את הפצע, ואז הלכנו לווטרינרית, והיא תפרה אותי בחוט ומחט בלי הרדמה. הרגשתי טונות של אהבה ודאגה באותו יום. זה היה נפלא.
אז את שמחה גם כשאת נפצעת ומדממת?
- אני שמחה על הכול. זה לא משהו שאני עושה, זה פשוט הטבע שלי. אני חושבת שאתה מתפלא, משום שכשאתה אומר "שמחה" אתה מתכוון לתחושה מסוימת שהיא ההיפך מעצב או מדיכאון או משהו כזה. אבל השמחה שלי היא לא היפך של שום דבר. היא הדבר היחידי שקיים, והיא כוללת את כל החוויות.
את מזכירה לי את הסטיקר הזה, "אין בעולם ייאוש כלל".
- זה מדויק! מי אמר את זה?
עזבי, את לא מכירה.
תגידי, מה לגבי העניין של אימהות? כשהיית גורה אני ואמא שלך החלטנו לעשות לך ניתוח עיקור, ומאז את לא יכולה להיות אמא ולהמליט גורים.
- לא ידעתי שעברתי עיקור. אני זוכרת רק שקמתי קצת מטושטשת, ואז לקחתם אותי הביתה והכול המשיך כרגיל.
כרגיל, כלומר "הרגע הזה" הנצחי שלך?
- ברור.
אני ממש מצטער שעשינו לך את העיקור, כי הייתי רוצה לראות אותך עוברת את החוויה של אימהות, וגם שיהיו גורים קטנים שבוודאי היו יכולים להיות מהממים ומושלמים כמוך.
- אני מבינה. בעזרתך אני מבינה, שמחשבה על משהו שלא קרה יכולה לגרום צער. אני לא מדמיינת מציאות אחרת של חיי, אז אני לא מצטערת.
אבל לי כן יש מחשבה, אני בנדם.
- המחשבה שאתה מצטער על העיקור שלי, אתה חושב אותה כל הזמן?
לא, רק לפעמים.
- מה, כל יום?
לא. כל חודשיים, נגיד.
- ולכמה זמן אתה חושב אותה?
דקה, שתיים.
- אז זה לא נכון שאתה מצטער על העיקור. מדויק יותר לומר שאתה מצטער על זה לשתי דקות פעם בחודשיים. ושבשאר הזמן אתה לא מצטער.
אל תתחכמי.
- אני לא מתחכמת. אני אומרת את האמת הפשוטה. אתה זה שמתחכם.
תגידי, ומה לגבי פחדי הישרדות?
- ברוך השם, אני נושם.
שוב את באה לי עם הסטיקרים?
- פשוט גם הסטיקר הזה ממש נכון.
וברצינות. אני מרגיש שאני צריך לעבוד ולהרוויח כסף, בין השאר כדי לקנות לך אוכל סופר-פרימיום תוצרת חוץ. ואת רק שוכבת לך חסרת דאגות.
- אין לי פחדים לגבי העתיד. עד עכשיו תמיד היה לי כל מה שהייתי צריכה: בית ואוכל ומים, למה שאדאג?
כי אולי בעתיד זה לא יהיה. אולי אני אמות, ולא יהיה מי שידאג לך.
- אין דבר כזה, מוות.
סליחה?
- לא ידוע לי על דבר כזה שנקרא מוות. זה שוב רק דמיונות שלך לגבי העתיד.
תסלחי לי, עד כאן. יש דבר כזה מוות. אנשים וגם כלבים מתים כל הזמן.
- טוב, אז יש.
את לא ממש עקבית, הה?
- אני לא מחויבת לעקביות, אני מחויבת לאמת.
טוב, אז לגבי האהבה.
- מה איתה?
שמתי לב שאת אוהבת אותי, את כל החברים שלי, את כל השכנים, ובנוסף גם כל אדם שעובר ברחוב.
- נכון, בני אדם הם מקסימים, לא? גם הם תמיד אוהבים אותי, מלטפים אותי ומשחקים איתי.
אותי הם לא מלטפים.
- תאהב את כולם, כמוני, וגם אותך ילטפו.
יש דברים שאת לא רואה.
- יש דברים שאתה לא רואה.
טוב, אי אפשר להביס אותך. אז תגידי לי רק דבר אחד, מה הקטע שלך עם החתולים? למה את רודפת אחריהם ומפחידה אותם ככה? גם הם מקסימים. אותם את לא אוהבת?
- ברור שאני אוהבת אותם. לרדוף אחרי חתול - זה הדבר שאני הכי אוהבת!
לפי הקולות שהם עושים, נראה לי שהם אוהבים את זה קצת פחות.
- לא יודעת, בשביל לדעת את זה תצטרך לראיין חתול.
את יודעת שאת בעצם המורה הרוחנית שלי? ממך אני לומד שרק הרגע הזה קיים, שבמקום לאהוב אפשר להיות אהבה, וגם שאפשר לתת אמון מוחלט בחיים.
- כשאני רעבה אני אוכלת, כשאני צמאה אני שותה.
התחלת לדבר באמת כמו מורה זן.
- כשאני מדברת כמו מורה זן, אני מדברת כמו מורה זן.
תודה, קידה.
- כלב ים.
לדף המעריצים של סנדי בפייסבוק
NRG ניו-אייג' מזמין גם אתכם לכתוב על הגורו הראשון שלכם. אנא שלחו במייל טקסט בן 800 מילה (בערך). אם יש לכם תמונה של הגורו, שילחו גם אותה. אם בא לכם תוכלו לצרף גם תמונה של עצמכם. ויש גם פרטים נוספים
נא להמתין לטעינת התגובות
