יצאת אתרוג: ארבעה מינים של מחפשים רוחניים
הוא מנווט בחוכמה בין הלולבים וההדסים, לא מאשר חברות עם הערבה בפייסבוק, וכנגד הזרם הוא חותר אל מטרתו - הלוא היא ההתעוררות. האתרוג ושלושת המאושפזין אצל עבדאללה בחושה
והנה ארבעה מינים לנו, הרוחניקים, ונלקטם מפרי הארץ אשר בחרה לנו הקארמה, ונאגדם באגודה אחת, למען נדע כי כולנו אחד הוא. ונשמח בפני אלוהינו, האקזיסטנס או העצמי האמיתי שלנו, מה שיבוא קודם, שבעה לילות ושבעה ימים.
אז הנה הם, בסוכתנו הדלה, ארבעת מיני הרוחניקים, אושפיזין שחלקם ראויים להיות גם מאושפזין.
יש לו טעם ואין לו ריח. משול הוא לאותו רוחניק המעמיק בתורת ההארה ואף יושב במדיטציה כדי לדעת את האמת לאשורה, אך ריח החופש, האהבה, השמחה וההומור, ריחה של אותה אמת, נעדרים מחייו לגמרי.
את הלולב נמצא על שפת הנחל בצפון, כאשר יושב הוא ומתרגל את מדיטציית הוויפאסנה הסיסטמטית מבית גוואנקה, או בחדר ברמת גן, שם התכנסו כמה מחבריו כדי ללמוד פרק בקבלה או בשיטתה של ימימה. על פרק יד שמאל של הלולב נמצא שעון יד פשוט אך מדויק, שכן עליו לסיים את התרגול מוקדם ולקום בזמן לעבודה במשרד, זו שעדיין לא העז לעזוב. בעיניו מבט נוגה ומיוסר של אדם שלא ידע סקס מאז צאת חג הפסח, אך מהול בהן גם זיק של תקווה לזמן טוב יותר, או לפחות להתפוגגותה של אשליית הזמן מתודעתו.
לא רק את העבודה במשרד לא העז הלולב לעזוב.
עם החברה התתרנית או בלעדיה ילך הלולב לארוחת חג בסוכה של הוריו הלולביים, בהם לא העז למרוד עד כה. ביחד הם יתנועעו קדימה ואחורה, הוא, אבא ואמא, כאשר ידקלמו את סיפורי הסבתא של המסורת היהודית. ריח היהירות והנפרדות החריף, הלא רוחני בעליל, העולה ממסורת זו, לא ייקלט כמובן בנחיריהם.
כך חי לו הלולב את חייו הארוכים והירוקים, ראשו מלא בטעם רוחני, לבו מלא בכמיהה אל הניחוח המשכר של החיים, אך השעה כבר חצות, והחברה מתחילה להראות סימני עצבנות. בצדק, מבחינתה. הם כבר בני שלושים והיא רוצה שהם יעשו ילד. לוליק, היא תקרא לו.
יש לו ריח, אך אין לו טעם. משול הוא לאותו רוחניק החוגג את חיי הרוח באופן הגשמי ביותר העולה על הדעת. חייו הם חגיגה רוחנית נוטפת ניחוחות משכרים. ריח הרחוב ההודי, עסיס הסילאן האורגני, המראה המלבב של אשרם מדברי מלא בחורות עירומות וענן העשן הקטן, הירוק והריחני שמעל ראשו - אלה הם רק חלק ממרכיביה של האקסטזה בה שרוי ההדס. הוא מריח כמו רוחני, והוא נושם כמו רוחני. הוא מחייך כמו שמחה, הוא מחבק כמו אהבה, הוא לבוש כמו חופש והוא מזיין כמו שפן. אבל מאחורי החיוך, החיבוק, השרוואל והזקפה מסתתר לו חוסר הטעם.
את ההדס תוכלו, כמובן, להריח מרחוק. ראשית, הוא התקלח. שנית, הוא שם דאודורנט, ושלישית, הוא הקפיד ללבוש סמרטוט שבו הוא נראה כמו מיליון דולר. מזיק משובת הנעורים שבעיניו תוכלו להסיק על ניסיונו הרוחני בעבר - שמונה פעמים סאטורי, חמש פעמים סמאדהי, שלושה קורסים של אושו ועשרים וארבע הכשרות שונות בטיפול, תמיכה, ריפוי ואימון של אנשים אחרים, שמחפשים בחייהם קצת טעם אבל יקבלו ממנו רק ריח.
בסוכות הוא לא ילך לארוחת החג, פשוט כי הוא כבר נרשם לסדנת Path Of Love שבה הוא מנסה להיזכר, פעם בשנה, בטעם החיפוש הרוחני. שם, קרוב להדסים ריחניים כמוהו, הוא הכי חופשי, שם הוא הכי אוהב, ושם הוא מרגיש הכי חזק את הכנות והאותנטיות של החיפוש שלו. באמת, זה באמת עובד. הרי זו כבר שנה שישית שהוא הולך.
חוסר הטעם הרגיל, המוכר והידוע, זה שאותו יודעים החילוניים ואותו מצליחים להדחיק באופן יצירתי הדתיים, הופך בידיו של ההדס לעוגת גזר שיצאה ממש כרגע מהתנור. היא מריחה למרחוק כמו הקינוח הכי שווה שהגישו אי פעם ב"24 רופי", אבל היא חסרת טעם לגמרי. למה דווקא גזר, אתם שואלים? נו, הרי כבר אמרנו שהוא שפן.
אין לה טעם ואין לה ריח. משולה היא לאותה רוחניקית חמודה, אותה פגשת לראשונה בפסטיבל זורבה הבודהא בסוכות של שנת 2003, ומאז אתה פוגש אותה באותו פסטיבל בכל שנה אם אתה לולב, וגם עושה אותה בכל שנה אם אתה הדס.
הערבה שייכת לקהילת המחפשים הרוחניים, אבל היא לא יודעת מה היא מחפשת, ואם היא בכלל מחפשת. בעצם, היא כן מחפשת. לא, זה לא בטוח, היא צריכה לחשוב על זה בהזדמנות. בכל אופן, היא מאד נהנית בפסטיבלים וגם הלכה לסדנת נשימות. היה אחלה והמדריך היה חתיך. חבל שהוא נשוי. בכל זאת היא הוסיפה אותו לפייסבוק ומאז היא עוקבת אחרי שינויים בסטטוס.
לערבה אין ממש מורה רוחני, אבל יש כמה שהיא חושבת שהם מעניינים והיא מרגישה חיבור לספרים שהם כתבו. באופן כללי היא חושבת שלא צריך, ואי אפשר, להתנתק מהחיים האמיתיים. אחרי הכול יש לנו גוף וצרכים, אחרי הכול צריך כסף, ואחרי הכול אנחנו יצורים חברתיים. הרוחניות זה דבר שצריך לשלב בחיים, והכי חשוב לשמור על איזון ולא להתנופף ברוח כמו סתם איזה ענף ירוק.
היא אוהבת מדיטציה, אבל רק בקבוצה ואם יש מדריך. גם מדריך המדיטציה אצלה בפייסבוק. הוא דווקא לא נשוי, אבל פחות חתיך. וגם מתחילה אצלו קצת כרס. היא יודעת. היא ראתה. אל תגלו לו, אבל כשכולם עושים מדיטציה בעיניים עצומות, היא מציצה.
יש לו טעם וגם יש לו ריח. משול הוא למחפש הרוחני מהזן המנצח, זה הלומד את תורת החופש והאהבה ואת טעמה, ושבחייו משתקפים אותם חופש ואהבה כניחוחה האמיתי.
האתרוג הוא לוחם החופש הנחוש, וכצלופח הוא נע בין נהרות הלולבים וההדסים, מנווט ביניהם בחוכמה ובזהירות, נמנע מלאשר חברות בפייסבוק עם הערבה, וכנגד הזרם הוא שוחה עד שיגיע אל מטרתו - הלוא היא ההתעוררות.
האתרוג הוא הרוחניק שכולנו היינו רוצים להיות, וגם היינו אמורים להיות. אך היכן הוא? האם אדם כזה, פרי מלא הדר שכזה, בכלל בנמצא? אם הוא קיים, נדיר הוא עד מאד, וספק אם קורא הוא טורים של רוחניקים באינטרנט עד תומם. לכן, אם תראו אותו איפשהו, תגידו לו שיבוא מהר, כי כולנו מתגעגעים לריחו ולטעמו עד מאד.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם