ניתוח להשתלת הארה: איך נתעורר ממנו?
זיו ארדמן בוחן את האפשרות הלא לגמרי מופרכת, לפיה ידעו הרופאים לייצר מצב פיזיולוגי דמוי הארה. השאלה הגדולה היא אם מי שיתעורר מהניתוח יתעורר באמת או יהיה סתם באבא מסטול
"בהתחלה הייתי המומה למצוא את עצמי בתוך מיינד שקט, אך מייד הוקסמתי מההוד והדר של האנרגיה מסביבי", היא סיפרה. "הייתי אחת עם כל האנרגיה שהיתה, וזה היה יפהפה. הרגשתי מפושטת וענקית, כמו שֵד שזה עתה שוחרר מהבקבוק בו היה כלוא, ורוחי המריאה לחופשי כמו לווייתן ענק, הגולש לו בים של אופוריה שקטה. נירוונה. מצאתי נירוונה. ואם אני מצאתי נירוונה ואני עדיין חיה, אז כל מי שחי יכול למצוא נירוונה. וראיתי בעיני רוחי עולם מלא באנשים יפהפיים, שלווים, חומלים ואוהבים, היודעים שהם יכולים לשהות בתוך המרחב השליו הזה בכל עת".
בתום תהליך שיקום ארוך החלימה טיילור, ויכולתה לחשוב באופן מילולי ולדבר שבה אליה, אך האמת שראתה בעקבות השבץ לא היטשטשה. היא הפכה לאדם אחר, המדבר את התבונה והמסר העמוק שבבסיס כל הדתות, אם כי במונחים נוירולוגיים.
המקרה של ד"ר טיילור מעלה את השאלה, אם אפשרית הארה של אדם בעזרת שינוי במוחו. האם ההארה יכולה להיות, בעצם, עניין של חומר בלבד? או במילים אחרות: האם אפשרי "ניתוח הארה" שבו ישבית הרופא הכירורג את החלק המילולי של מוחנו, ניתוח שממנו יוכל כל אחד מאיתנו לקום כבודהא מואר?
הארה היא משהו שיכול לקרות רק למיינד אנושי, מפותח ובעל יכולת מילולית. רק בו יש את הפוטנציאל לידיעה עצמית שכזו. כל מי שאין לו מיינד כזה הוא אמנם "העצמי האמיתי" בטהרתו, אך אינו מואר. והוא אינו מואר משום שאינו יודע שהוא אותו עצמי אמיתי. הוא חי בטבעיות, באחדות עם כל הקיים, אך אין לו חופש לברוא "אגו" – קיום נפרד עבור עצמו, וכך להיווכח לבסוף בהיותו הבורא. אין בו את התבונה והשמחה של מי שחי בתוך האשליה, ידע אותה, ואז ידע גם את אשלייתיותה.
חיפושית, כלב, חסידה בלהקתה, נמר וגם תינוק בשנת חייו הראשונה - כל אלה אינם חושבים מילולית כלל. הם חיים
בולטי טיילור היתה מיינד מפותח מאד שלפתע איבד את השפה - את המנגנון האוטומטי ליצירת סיפור ה"אני" - ולכן עבר באופן מהיר מאד למצב הדומה (כפי שהיא עצמה אומרת בראיון לאופרה ווינפרי) ל"תינוקת בגופה של אישה". אם היתה נשארת טיילור במצב זה היא לא היתה מוארת, אלא תינוקת. ההארה של טיילור, אם כן, אינה מתרחשת באובדן היכולת המילולית, אלא באופן שבו חזרה לבסוף לתפקוד שכלי ומילולי. האופן שבו המיינד המפותח הזה, שקרה לעצמו "ד"ר טיילור" יכול היה להחליט (זו המילה בה היא משתמשת) שהוא נאמן ל"עצמי" שנתגלה לו, ולא ל"אני" שיוצרות המחשבות.
אנשים רבים חווים שקט מנטלי או חוסר נפרדות בעזרת סמים, מדיטציה או בעקבות פגיעות מוחיות, אך כאשר המיינד שלהם חוזר לתפקד הם עורכים הַמְשָׂגָה של החוויה שעברו. כלומר, הם אומרים ש"אני" (האני שנוצר על ידי המחשבות) חווה חוויה רוחנית בעבר. זה מה שקורה במקרה הטוב. במקרה הרע הם מתייחסים לאובדן האני הזמני שלהם כאל טראומה, ולחזרתו – כאל תחייה מחדש.
כפי הנראה היתה ד"ר ג'יל בולטי טיילור מיינד מפותח מאד לא רק מבחינה אינטלקטואלית ורגשית, אלא גם במידת הפתיחות שלו. אולי החקירה העמוקה שלה את המוח, כמדענית, דומה במידה מסוימת לחקירה שעורך המחפש הרוחני בעזרת המדיטציה, במיינד שלו עצמו. ייתכן שטיילור הבינה בהדרגה כי התפקוד המנטלי הוא מכני, שאין בו ממש. שהוא גמיש לחלוטין. אשליה.
ואולי הדמיון בין חוקרת המוח והמחפש הרוחני המודט דומה במובן נוסף. "כל אחת משתי ההמיספרות במוחנו מתפקדת בדרך שונה לגמרי, חושבת אחרת לגמרי, אכפת לה מדברים שונים, ואם יורשה לי לומר, יש לכל אחת מהן אישיות שונה לגמרי" אומרת טיילור. כלומר, בחייה כחוקרת המוח הבינה טיילור שהמוח הוא "מרובה אישיויות" או אולי לפחות עלתה בה ההבנה שהאישיות המוצהרת אותה אנו מחשיבים כ"אני" אינה בהכרח האישיות היחידה, או סוף פסוק. התגלית הזו, לפיה יציבותו ותקפותו של ה"אני" שאיתו מסתובבים רוב בני האדם הן בעצם שקר, היא למעשה התגלית של מי שחוקר את השאלה "מי אני?" לאורך זמן באמצעות מדיטציה.
האם היותה של ד"ר טיילור אינטליגנטית, פתוחה וחוקרת מוח סייע לה להפוך את השבץ המוחי שלה להתעוררות רוחנית? האם היא היתה פשוט בשלה מאד לאותה הכרה, בשלה יותר מאנשים אחרים? אין לדעת. אך דבר אחד ברור: לא כל אדם שחווה שבץ מוחי הדומה לזה של טיילור שב אל חיק האנושות עם אותה תבונה ובהירות בודהיסטית כמוה. נוכחותו של מרכיב נסתר נוסף כלשהו מורגשת כאן, מרכיב שקשור למיינד הספציפי של טיילור.
"ניתוח הארה" כירורגי במוח האדם שיבטיח הארה רוחנית אינו אפשרי, אם כן. אז מה כן אפשרי? רפואית אפשרי בוודאי "ניתוח השתקת המיינד", שיידמה שבץ מוחי באזור השפה. אך הארה וקוץ בה: אם נשתיק את המיינד באופן בלתי הפיך, נקבל פשוט תינוק. ואם נשתיק אותו באופן זמני, נקבל ברוב המקרים מישהו שכאשר המיינד שלו יחזור לתפקוד, הוא יתחיל לדמיין שהוא מישהו מיוחד עם ידע עליון. בקיצור, נקבל גורו מזויף.
אפשר אף ללכת צעד אחד נוסף, ולתהות מה יקרה אם נבצע "ניתוח השתקת מיינד" במוחם של כל בני האדם בעולם. אם יהיה זה ניתוח בלתי הפיך, הרי שהאנושות כולה תהפוך לתינוקית. בני האדם כולם יהפכו לחלק מבעלי החיים. לא יהיו מלחמות, אבל גם לא מכוניות או חלליות. לא יהיו דרמות רומנטיות, פחדים, קנאה וזעם - אבל גם לא ספרים וסרטים שמספרים על כל אלה. והכי נורא, לא יהיה מי שימציא משחקים חדשים לפלייסטיישן. ומה יקרה אם ניתוח כזה ישתיק את מחשבותיהם של כל בני האדם רק באופן זמני?
בעבר, כשהתנסיתי לראשונה בסם ה-MDMA (בחו"ל, כמובן), חוויתי את אותה השתקה של המחשבות למשך כמה שעות. בניגוד למדיטציה, שבה משתתק המיינד בהדרגה ובאופן "רך" וטבעי, השקט המופיע תחת השפעת סם הוא מהיר וקיצוני יותר. כאשר כעבור זמן מה כן חלפה מחשבה במוחי, היא היתה: אם רק יחוו בני האדם את חוויית השקט הזו, אם רק יראו כמה אהבה אפשרית עבורם, כמה קטנות הן מחשבותיהם, כמה עדין הוא לבם וכמה רך הוא הטבע וכמה יפים הם החיים מעבר למלחמות השבטים, ההישרדות והזהות – יהפוך העולם לגן עדן.
זו היתה, כמובן, מחשבת שווא. חוויות זמניות של האמת, האהבה, החופש והקישוריות ההדדית בין כולנו – בין אם באמצעות סמים, מדיטציה או שבץ, הן חוויות נפלאות שאוכל לאחל לכל אדם לחוות, אך טרנספורמציה אמיתית של האדם דורשת יותר מחוויה בלבד. השתחררות מעול המחשבות והסבל, והפיכתו לביטוי של אותה אהבה, תבונה וחופש, לא יכולים להיגרם מחוויה חד פעמית, אלא תלויים בעיקר בבשלותו של אותו אדם. ובשלות רוחנית אי אפשר להשיג בעזרת ניתוח. גם לא בעזרת שבץ.
באדיבות אתר מהות החיים
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם