דיני שכל ישר: אודטה מגישה מדריך חילוני לענייני אבלות

איך מתנהגים עם חבר שאיבד מישהו קרוב? האם מגיעים רק להלוויה? או גם לשבעה? ואז, האם מגיעים רק פעם אחת, או כל יום, או כל כמה ימים? וכשמגיעים - מביאים משהו לאכול?

אודטה | 20/3/2010 8:00 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
 
שלא תדעו עוד צער
שלא תדעו עוד צער איור: רחלי שלו

אהלן חברים, "היי, יקירה‭,"‬ כתבה לי א”ק. "מה שלומך? אצלי לא משהו. אבא שלי נפטר לפני שבוע וחצי. היו לי הרבה שיחות עם אנשים שהגיעו לשבעה ועברו כבר חוויית אובדן, ומתוכן עלה שחייבים מדריך מנהגי אבלות לחילונים. כי מי שזה קרה לו - יודע פחות או יותר איך מתנהגים, אבל מי שזה לא קרה לו, והוא לא מסורתי שמגיע עם ספר חוקים מוכן - יכול ממש לפשל. אם הוא לא חבר ממש קרוב, הוא לא מגיע ללוויה, ולא "יוצא לו" לקפוץ לשבעה כי זה לא נורא בעיניו, וקשרים ממש מתערערים מזה, וחבל. מי יודע איך מתנהגים ומה בדיוק עושים? ברור שזה הולך לפי רמת הקרבה, אבל האם מגיעים רק להלוויה? או גם לשבעה? ואז, האם מגיעים רק פעם אחת, או כל יום, או כל כמה ימים? וכשמגיעים - מביאים משהו לאכול? או שזה בסדר רק להתקשר או לשלוח מסרון? חשבתי שזה יכול להיות רעיון לאחד הטורים שלך‭."‬

יקירה, הנה אני מרימה את הכפפה. ראשית, אני שולחת לך מפה חיבוק ענק. ולא אגיד לך את המשפט הנבוב "שלא תדעי עוד צער" - כי רק כשהבנאדם סוגר עיניים לתמיד יש לו פטור מרכיב הצער, ששתול במפרט של החיים. וגם אין גיל תפוגה לצער על יתמות - ואני יודעת את זה, כי עברתי את זה עם שני הוריי לא מאוד מזמן. ובאשר למורה נבוכים בענייני אבלות לחילונים - אין כזו חיה, לדעתי. כי המנטליות של כל אדם היא כל כך שונה, אז מי יקבע מה נכון? אולי מה שנכון לקבוצת חברים שאוחזים בערכים משותפים, זה הנכון עבורם? אבל גם ביניהם ייתכנו מוטציות התנהגותיות בלתי צפויות, אז מה עושים?
מה אומרים?

אנשים שלא עברו חוויית אובדן, לא יודעים מה לעשות ואיך להתנהג עם מכרים. ובכוונה אני אומרת “מכרים‭,”‬ כי אם זה “חברים” או “בוס/ית” - כולם מיד יודעים איך להתנהג. “עבר עליו כזה דבר גדול‭,”‬ הם חושבים על הבנאדם האבל, “מה כבר יעזרו לו המילים שלי‭.”?‬ ומרוב מבוכה, ומרוב שהם לא לוקחים אחריות על מה שהם מהווים עבור הזולת, הם מתעלמים. וזו גסות רוח תמימה, המייצרת מבוכה גדולה פי אלף מהמבוכה הראשונית של “מה להגיד‭.”?‬ אז

ישנו כלל פשוט והגיוני שמתאים לכל אדם, מכל מגזר ודת, והוא: להתייחס. תמיד להתייחס. לא באופן פולשני או מעיק, אבל להתייחס. מסרון בסלולרי או דואר אלקטרוני הם בקטגוריה הטובה. שיחת טלפון כבר גוזלת יותר אנרגיות מהנמען. אז כותבים (או אומרים, בהתאם לקרבה) את האמת בלי לזייף: “אין לי מילים שיכולות לנחם על האובדן. אני כותב/ מצלצל כדי להשתתף בצערך‭.”‬ זה הכל. לא צריך שיחה בת מאה שעות. ואם זה קשה, כותבים את זה תחילה על הנייר, כדי שזה ייצא רהוט מהפה.

לבוא לשבעה או לא?

כל אדם צריך לפעול איך שהוא מבין, ובלבד שישתמש בשכל הישר שלו ובכנות בסיסית. וזה אומר לא לזייף קרבה לא קיימת כדי להסתופף בקהלו של האבל. אבל אם ישנה התלבטות אם להגיע - זוכרים שלזולת קרה משהו רע מאוד. אי הנעימות האישית מתגמדת מול הדבר הגדול הזה שקרה לו. הטרדה הזו, של לפנות זמן עבור משהו לא כייפי כמו שבעה, עד רמה מסוימת - פשוט לא אמורה להיות פקטור. אפשר לבוא, להביא עוגה קנויה או לא, לשהות רבע שעה וללכת. לא צריך להתנחל שם. ובהרבה בתים, הפתעה הפתעה, זמן השבעה הוא זמן מדהים, והלוואי והוא לא היה כזה מהסיבה הזו. כי ליד פרצי הבכי, זה גם זמן של צחוקים גדולים בחברותא, אנטי־דוט למוות, כנראה.

ואם האבל לא רוצה אורחים?

כולנו יהודים, מצוות ניחום אבלים היא מצווה גדולה, ויש היגיון פסיכולוגי רב בשבעה. אבל יש מי שחושב אחרת, וגם אותו צריך לכבד. אני מספרת את זה פה לראשונה, אבל ממש לא רציתי שיגיעו אליי אנשים אחרי הלוויות של הוריי. שניהם נפטרו בערבי חג, כך שאפילו מבחינת הלכתית לא הייתה עם זה בעיה - כי השבעה מתקצרת מאוד בימי חג. ולא רציתי אנשים סביבי, כי זה היה מאמץ לא אנושי עבורי שבנוסף לצער הפרטי העצום שלי, אצטרך עכשיו גם להתייחס לזרים על בסיס יומיומי.

ישנם אנשים הזקוקים לדיבור בזמן צער כדי לאסוף אנרגיות - אני זקוקה לשתיקה. הייתי בקשר עם החברים שלי, לא שנותרתי בלי תמיכה. ובאשר לאחרים, זה היה: “באמ’שלכם, פשוט תעזבו אותי‭.”‬ ויודעים מי בעניין של השבעה ומי לא - לפי מודעת האבל. בדרך כלל הפרט הזה יהיה כתוב.

ואפרופו מודעות אבל: בתוך כל הלוגיסטיקות, צריך לדאוג לאנשים שישמרו על הבית בזמן הלוויה. כן, אוי לנו, אבל הגנבים קוראים מודעות אבל, וככה הם יודעים מתי לבוא לחגיגות בבית מסוים.

שווי חברתי

אנשים נוטים למדוד את מפלס השווי החברתי שלהם לפי כמות האנשים המגיעים אליהם לשבעה. כמו במין “פייסבוק” סוטה, שאיבד את המשמעות של הכותרת הראשונית - וזה מה זה דפוק. כי מחשבנים רק את הממש קרובים. כל היתר - אם הם לא משנים בזמנים רגילים, למה שישנו בזמן אבל? ולמרות צערו "המקנה לו זכויות" של האבל, די עם ההיעלבויות האלה מהנעדרים. שיעביר אותם דירה בתוך לבו לחדר פחות מרכזי.

פקיעת חוזה גדול

 סמוך לאירוע עדיין לא יודעים את זה, אבל לאט, עם הזמן, נוכחים במשהו מדהים:  שעם מות כל הורה, פוקע חוזה אחד ענק מגביל שאפילו לא ידענו על קיומו.  ורק לפי היעלמותו של החוזה הסמוי הזה,  יודעים שהוא בכלל  היה קיים בתוך הסיסטם שלנו. בדוק.

ולסיום, גביית מזונות לנשים בחינם

גם בימים כתיקונם נוהגת עו"ד רויטל יוריסט להעניק שירותי פרו-בונו (ללא תשלום) לנשים נזקקות הנתקלות בקשיים לקבלת דמי המזונות שנפסקו להן, ופונה בשמן להוצאה לפועל. אבל במשך החודשים אפריל ומאי תעניק עו"ד יוריסט שירותי גביית מזונות בחינם לכל אישה שתגיע למשרדה, בלי יוצא מהכלל. וגם מי שלא נזקק לשירותי משפט, שווה שיציץ לאתר הכל כך ידידותי למשתמש שלה, כדי להשכיל בכל מיני תחומי נדל"ן ורכוש: ‭.revital.modooloo.net ‬


הצעות, רעיונות, בקשות, פטנטים, טיפים? שלחו מייל עבור אודטה: ‭odetta@maariv.co.il‬ אנא ציינו את מספר הטלפון שלכם

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

אודטה

עצות קטנות לחיים גדולים וטיפים שכדאי לזכור

לכל הכתבות של אודטה

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים