מי היה קודם, פרויד או הסופר אגו?

מי היה מאמין? פרויד גילה בעצמו תורה יוגית עתיקה. ד"ר שי פסטרנק משכשך באמבטיה ומגלה את כוחות הנפש של כל היצורים החיים: האיד, האגו והסופר-אגו, שפעם קראו להם שלוש הגוּנות

ד''ר שי פסטרנק | 22/4/2010 9:51

אנשים בימינו משקיעים עשרות שנים בלימודים פורמליים, ומכל המילים הרבות של המורים והמרצים, רק אחוז קטנטן נחרת בזיכרון. כשהייתי תלמיד השנה הראשונה בבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית, שמעתי משפט שמהדהד באוזניי כבר שני עשורים : "עכשיו נלמד על האנטומיה של הנפש". זה מה שאמר לנו הפסיכיאטר ד"ר הטב, במבטא צרפתי משהו.

אינני יודע אם ד"ר הטב באמת האמין שלנפש יש אנטומיה או שפשוט הכיר את תלמידיו, וידע שבלי המילה "אנטומיה" הם לא יקשיבו. מכל מקום, הוא המשיך ואמר משהו שהחזיר אותי לקורסים שעברתי בצבא: "הנפש בנויה משלושה חלקים" ("לא נורא," חשבתי, "שלושה חלקים יהיה קל לזכור"). ואז, הוא פירט את החלקים: איד, אגו וסופר אגו.

את המושגים האלה המציא, כידוע, זיגמונד פרויד, נוירולוג יהודי אוסטרי הנחשב לאבי הפסיכיאטריה והפסיכולוגיה. בעברית, יש המכנים אותם "סתמי" (איד), "אני" (אגו) ו"אני עליון" (סופר אגו). אצטט כאן את פרויד ישירות: "שלושת מוסדות הנפש הם: הסופר אגו – דיוקן ההורים אשר הופנם לתוכנו, והוא מקור המוסר והמצפון; האיד – מקור היצרים והדחפים הביולוגיים, והוא הרע השורשי היצרי באדם; האגו – הכוח השכלי המודע של האדם".

פרויד ושיווה. ''אם פעם ניפגש בשמיים, הרי שהם יקבלו את פניי כפלגיאטור'' עיבוד מחשב

האגו לא פראייר

בשיעורים שלאחר מכן פירטו ד"ר הטב ועמיתיו את תפקידי כל אחד משלושת "האיברים" הללו. האיד הוא המרכיב הראשון שמתפתח, וקיים בכל תינוק ובכל יצור חי. למעשה, בלעדיו אין לנו חיים משום שהוא אחראי על "כניעה" ליצרים הגופניים – אכילה, שתייה, שינה, יחסי מין וכולי. ובלי אלה החיים יסתיימו מהר מאד – במובן הפשוט והישיר ביותר של העניין. האגו מתפתח רק לאחר שאנו מבינים שיש לנו קיום עצמאי (בנפרד מאמנו), והוא כבר סוג של מותרות שמכוון לדחוף אותנו לכל הפעולות שמשפרות את תדמיתנו העצמית ("מנפחות את האגו") ואת מעמדנו החברתי: לנצח במשחקים, להשיג עוד צעצועים, עוד ליטופים וכולי.

הסופר אגו נמצא "מעל" ו"מחוץ" לאגו ומבטא התפתחות מוסרית, ערכית ורוחנית. זהו המצפון שלנו, והוא עוזר לנו לבחור בין טוב לרע, בעיקר במצבים בהם האיד והאגו קוראים לנו כל אחד לעשות את ההיפך. למשל, בזמן תחרות האגו יאמר לי להתאמץ והאיד יאמר לי לנוח. גם האגו יודע לפתור קונפליקטים, בעיקר כאלה המתעוררים בין האיד לבין הסופר אגו. הוא עוזר לנו לקדם את האינטרסים שלנו. בעוד שהאיד הוא פרימיטיבי, האגו מתוחכם יותר, ויודע שנוכל להשיג דברים רק אם נפעל בהתאם לחוקי החברה. אבל בניגוד לסופר אגו, האגו לא פראייר.

אבל, רגע, זה די דומה לשלוש ה"גונות" (תכונות) שאנחנו מכירים מפילוסופיית הסאנקיה (או סאמקיה) ההודית, שהשפיעה על היוגה ועל האיורוודה (הרפואה

ההודית המסורתית). הן נקראות טאמאס, ראג'אס וסאטווה. אמנם תכונות אלו נמצאות לא רק בנפש שלנו, אלא ביקום כולו, והן חלק מדבר מה בסיסי וגדול הרבה יותר מאתנו. אבל בהקשר של הנפש ושל שלושת טיפוסי הנפש עליהם מדברת היוגה, הן מתנהגות כמו איד, אגו וסופר אגו, בהתאמה. חוץ מזה, מי אמר שמרכיבי הנפש אותם גילה פרויד אינם חלק מדבר מה גדול יותר?

תורת הסאנקיה עוסקת בקוסמולוגיה – חקר היקום – מן ההיבט האנרגטי. באופן בסיסי קיימת ביקום תודעה קוסמית טהורה שאינה מתבטאת כחומר, והיא בעלת שני סוגי אנרגיה. לאנרגיה הזכרית קוראים פורושה (במינוח הינדואיסטי – שיווה). לאנרגיה הנקבית קוראים פרקרוטי (שאקטי). שתי צורות האנרגיה מתקיימות בתודעה זו לצד זו, באופן שאינו ניתן להפרדה. מכיוון שהתודעה של פורושה – פרקרוטי אינה מתבטאת ברמה החומרית, לא יכולות להיות לה תכונות כדוגמת שלוש הגונות.

הפוטנציאל לקיום הגונות קיים בתודעה, אך הן מתקיימות למעשה רק בעולם החומר, כתכונותיהם של היצורים החיים - למשל האדם, הצמחים ובעלי החיים (שמהווים את מזונותיו של האדם). לעולם החומר אין קיום עצמאי (כמו זה שיש לתודעה הטהורה), אלא הוא נובע מתוך התודעה. על מנת להתעלות מעל האשליה ("מאיה") של עולם החומר, על האדם להכיר בכך שהגונות נוצרות מתוך התודעה הטהורה. אך לשם כך עליו להכיר, קודם כל, מהן הגונות ומה תפקידן בגופו, בנפשו וברוחו.

הקיבעון הרה אסון

הגונה "טאמאס" פירושה קיבעון. היא מתגברת אצל האדם כאשר הבורות (חוסר רצון לקבל את הידע והמוסר) משתלטת עליו. בורות נחשבת בהינדואיזם ובבודהיזם לאם כל חטאת, והיא גרועה מכל שאר הטעויות הרוחניות. בורות אינה מאפשרת הצלחה אפילו בעולם החומר, לא כל שכן ברמה הרוחנית.

ברמה החומרית, וגם בגופנו ובמזוננו, הטאמאס גורמת לריקבון, לדעיכה ולמוות. "ראג'אס" פירושה פעילות. היא מתגברת אצל אדם שהשתלטו אצלו טעויות רוחניות השונות מן הבורות, כגון תשוקה, היצמדות, כעס וקינאה. התוצאה היא פעילות רבה בעולם החומר, שהשלכותיה הרוחניות עלולות להיות הרות אסון. ברמה הגופנית הביטוי של ראג'אס הוא צמיחה וגדילה, וכן הכוח לבצע עבודה פיזית.

"סאטווה" פירושה טוהר. היא יוצרת בגוף ובנפש בריאות, איזון ועידון, המאפשרים הנאה מלאה מהחיים. היעדרן (היחסי) של בורות, תשוקה, קינאה וכולי, מאפשר קיום של סאטווה, המובילה בתורה להתפתחות רוחנית. זוהי דרכו של היוגי ומשום כך יוגי ברמה הגבוהה ביותר יימנע מפעילויות "טאמאסיות" ו"ראג'אסיות" (למשל: אכילת בשר, קיום יחסי מין וצבירת רכוש).

כולנו בנויים מטאמאס, ראג'אס וסאטווה, אלא שהכוח היחסי של כל אחד מהם שונה מאדם לאדם. בלי טאמאס (איד?), לא נוכל להתקיים. זהו הגורם המקרקע, הדואג שנאכל, נישן ונתרבה. אצל מי שהטאמאס שלו דומיננטי ושולט יתר על המידה יגברו ה"בהמיות", קהות החושים והעצלנות. הראג'אס (אגו?), לעומתו, דוחף אותנו להישגיות, לפעמים תוך "דריכה על גופות חברינו" ועל חשבון התפתחותנו הרוחנית. אבל על כך כבר אמרו חכמינו שבלי קמח אין תורה. אדם ראג'אסי נחשב נעלה על אדם טאמאסי – אבל רק במעט. הראג'אס הוא התכונה הבולטת ביותר בחברה שלנו כיום, ורובנו (גם אלו מבינינו שנוהגים לחשוב על עצמם כ"רוחניים") סובלים מעודף ראג'אס.

הסאטווה נחשב לרצוי ולנעלה מבין שלושת ה"גונות". למעשה, הוא ביטוי לאיזון בין ראג'אס וטאמאס, ובלעדיהם אין לסאטווה קיום – לא ברמה של הנפש ולא ברמה של היקום. אדם סאטווי יהיה רגוע (אבל לא עצלן), מתקדם חברתית (אבל לא על חשבון אחרים), וישאף להישגים – אבל יותר בתחומי הידע והרוחניות מאשר בתחומי החומר. סופר אגו מפותח, כבר אמרנו?

אבל גם הסאטווה אינה יעד בפני עצמו, אלא רק שלב בדרך אל ההארה, שהיא האיחוד עם התודעה הקוסמית הטהורה. ההארה היא מטרתה העליונה של היוגה. כאשר זו מושגת, חדלות הגונות מלהתקיים במתכונת המוכרת לנו ונותרות כאנרגיה פוטנציאלית, שהיא הצורה שלובשות הגונות בתודעה הקוסמית.

אגב, לפי הפילוסופיה של היוגה, שלוש הגונות יחד הן ביטוי של ה"אהמקר", או ה"מודעות" שלנו. ה"אהמקר" הוא הקיום של האדם בנפרד מהתודעה הקוסמית. יש המתרגמים מושג זה כ"אגו", תרגום הגורם בלבול מצער, משום שהאהמקר אינו דומה בשום צורה למושג האגו של פרויד.

מלכת האמבטיה

מובן שיש גם הבדלים בין מרכיבי הנפש על פי פרויד לבין הגונות של תורת היוגה. פרויד לא נטל את התיאוריות שלו מן היוגה, לפחות לא במודע, למרות שהתעניין בחכמת המזרח. אבל פרויד גם העיד על עצמו פעם: "למען האמת, אני בור למדי בנוגע לקודמיי. אם פעם ניפגש בשמיים, הרי שהם יקבלו את פניי כפלגיאטור". יתכן גם שהדמיון בין שני המודלים נובע מכך שהם מתארים את אותה מציאות.

ואולי הדמיון קיים רק במוחי הקודח? גדולים וחכמים ממני יכולים לטעון, בצדק, שאינני מבין לעומקה את התיאוריה של פרויד, וגם לא את זו של היוגה. את האנלוגיה ביניהן לא עשיתי על סמך לימוד או קריאה, אלא מתוך תובנה שבאה לי בזמן רחיצה באמבטיה. בניגוד לארכימדס, שגילה כיצד לחשב משקל סגולי של עצמים בהיותו באמבט, אני לפחות לא רצתי עירום בחוצות העיר תוך צעקות "מצאתי!".

ד"ר שי פסטרנק (MD) הוא רופא מערבי ומטפל באמצעות איורוודה ופרחי באך.לאתר הבית