ראשי » סגנון » ניו אייג' » בין גוף לנפש

לדוג את בתולת הים: הפנטזיה ושלוות הנפש האנושית

בנות ים, ביג-פוטים, המפלצת מלוך-נס, חייזרים ומפות אסטרולוגיות: מאיפה באמת הם מגיעים? אנשי מקצוע יורדים למצולות הנפש האנושית כדי לנסות ולספק מענה

עשרות דיווחים הגיעו למוקד העירוני של קריית ים, על בת ים בהירת שיער וחיוורת שנצפתה בחוף. השמועות והדיווחים התקשורתיים על היצור המופלא משכו ישראלים וזרים אל החוף, מצוידים במצלמות ואמצעים שונים ומשונים כדי לקרוא לה לצאת מהמים. רשתות טלוויזיה זרות הגיעו כדי לסקר את החיפושים ו"הארגון להגנת בנות הים" אסר לצוד אותה. ראש העיר, שהבין את הפוטנציאל התיירותי, הבטיח מיליון דולר למי שיוכיח את קיומה של האישה עם הסנפיר. שנה חלפה מאז. ההוכחה לא הגיעה, אבל פסל בדמותה כבר הוצב בחוף.

החיפושים אחר דמויות מהאגדות אינם תופעה ישראלית. אם זה בים, ביבשה או באוויר, ברור שרובנו נאחזים בפנטזיות, גם אם זה דורש מאיתנו להאמין בקיומם של נשים עם סנפירים או יצורי ענק חביבים שמתחבאים ביערות. במשך עשרות שנים מחפשים בעולם, בעיקר בצפון אמריקה, את ביג פוט, יצור ענק דמוי קוף שכביכול חי במרחבים הפתוחים וביערות. מדענים מקבלים מדי פעם דגימות שיער או עצם בטענה שהן של ביג פוט, אבל למרות כל המאמצים, איש מעולם לא הוכיח את קיומו. עשרות קבוצות ברחבי העולם מאמינות בחייזרים, לא מעט אנשים מסרו עדות וטענו שביקרו בחלליות.

גם המפלצת מלוך נס היא מקור להתעניינות בלתי פוסקת ומוקד תיירותי בסקוטלנד. "הפנטזיה היא רכיב של נפשנו כבני אנוש, לכל אורך החיים, ולא הייתי יכולה לראות אדם מלא ושלם ללא רכיב של פנטזיה בנפשו," אומרת ד"ר יוכי בן-נון, פסיכולוגית התפתחותית בכירה במרכז הרפואי מאיר מקבוצת הכללית. "ההתרפקות על הפנטזיה קיימת לכל אורך חיינו, אם זאת בריחה לסרט, ספר, או הצגה. עם השנים משתנות המטרות של הפנטזיה והמשקל שלהן בחיינו, אבל זה תמיד שם."

האם בנות ים וביג פוטים באמת קיימים? לא בטוח. מומחים מסבירים שלא יכול להיות שבמשך עשרות אלפי שנים התקיימו אך יצורים בודדים מהזנים האלה. כדי שהיצורים ישרדו, חייבת להיות אוכלוסייה גדולה. ואם יש אוכלוסייה גדולה ממשהו, כבר היינו רואים אותה, בעיקר בעידן של מצלמות סלולריות בכל כיס ותוכנות חיפוש לווייניות שמאפשרות לראות את העולם ממסך המחשב הביתי.

ולמרות היעדר העדויות, אנשים ממשיכים לחפש. "אנחנו חיים בעולם מאוד משעמם,“ מסביר מאיר נדב, הפסיכולוג הראשי במרכז הרפואי סורוקה. "רוב האנשים קמים בבוקר, הולכים לעבודה, חוזרים, עושים סידורים ובזה מסתיים היום. אנחנו זקוקים לפנטזיה כדי ליצור עולם שהוא קצת יותר עשיר, שבו אנחנו נהיה גיבורים או שגיבורים יהיו חלק ממנו. העולם של המסתורין, של האלמנטים הלא ברורים, גורם לנו להתרגשות". הרי כמעט כולנו מאמינים במשהו שמעבר למציאות הרציונלית: באלוהים, בעולם הבא, בהורוסקופ.

"בזמנו זה היה הרבה יותר ממוסד," מפרשת ד“ר חמוטל שבתאי, פסיכיאטרית בכירה במרכז לבריאות הנפש שלוותה מקבוצת הכללית. "כשהדת הייתה יותר מרכזית בחיי אנשים הייתה אפשרות למשהו יותר אגדי, ועצם האמונה שדברים יכולים לקרות בצורה שאנו לא מבינים התקבלה על הדעת. מאז שהדת נסוגה, הרבה אנשים עדיין מחפשים ערוץ כזה."

"אנשים הולכים לחפש יצורים, בין אם אלה בנות ים, ביג פוט או חייזרים, כי אנחנו לא יכולים להאמין

שהעולם הוא מקשה אחת לכל אורכו ורוחבו. אנחנו צריכים את הקסם של הלא-נודע,“ מסביר נדב מילר-אלמוג, המתמחה בחקר אגדות, פולקלור וספרות ילדים. "אפשרות קיומו של המופלא הזה פותחת בפנינו את האפשרות להיאחז בקיומם של הרבה דברים נוספים, וברגע שנוותר על האפשרות הזאת, זה יהיה מאוד עצוב."
 
"גבולות המציאות, דברים כמו מוות, אנשים שאיבדנו, זה לא משהו שאפשר לשנות," מוסיפה ד"ר שבתאי. "הפנטזיה מאפשרת לנפש לסבול את המציאות. בת הים מייצגת רעיון, שלפיו יש דברים שהם מעבר למציאות המוכרת. ואם אפשר להוכיח שהמציאות היא לא האמת היחידה, אולי אפשר יהיה לקיים אמיתות אחרות, שהן משאלות לב."
 
"כפי שהסביר טרי פראצ‘ט, סופר הפנטזיה המפורסם: אנחנו צריכים להתאמן על אותם שקרים קטנים, להאמין במיתוסים כמו פיות, כדי שנוכל להאמין במיתוסים הגדולים כמו צדק, חמלה ואחריות," אומר מילר-אלמוג. "כשאנחנו מסוגלים להאמין בקסם, אנחנו יכולים להאמין בצדק חברתי ושסוף טוב אפשרי, אפילו לנו. זה מחזק ונותן תקווה."

כיוון שלא הכל יכול להיות טוב, קיימות גם מפלצות. "אנחנו צריכים את דמות הדרקון, דמות האתגר, המשבר. ללוות את הגיבור במאבקו מול סיכויים בלתי אפשריים עד הניצחון. התקווה תשמש אותנו בחיי היוםיום   ונאמין שבעזרת חוכמה, כישרון וטיפת מזל נוכל לגבור על המכשולים. צריך להאמין שגם אנו יכולים להיות הגיבורים או הגיבורות של חיינו."

המשיכה לדברים שמעבר למציאות מתחילה בילדות. "ברגע שהחיים מתחילים להיות מסעירים ובעייתיים או קשים להבנה, הפנטזיות מגיעות,“ מסבירה ד“ר שבתאי. "זה בדרך כלל מתחיל בסביבות גיל שלוש ארבע, אז נתקלים בקונפליקטים אמיתיים או מתחילים לראות עוולות של המציאות, כמו השוני הפיזי בין בנים לבנות. ברגע שמגלים את הדברים האלה אנחנו מנסים למצוא פתרונות ומגייסים כל מיני מנגנוני הגנה, ביניהם הפנטזיה. חלק מהפנטזיה זה הכנה לחיים - איך ייראו החיים כשנהיה גדולים, למשל עם מי נתחתן. זה סוג של כמיהה לחיים עצמם, לחיים של המבוגרים. הפנטזיה שומרת על הילדות, אך גם מאפשרת נגיעה לחיים, בצורה שלא מסכנת אותך.“

פנטזיות מפחידות עלולות להופיע בשלבים מוקדמים יותר. "כשפנטזיות רעות כמו מכשפה או מפלצת מופיעות   בגיל מוקדם, הן מהוות ייצוגים של כל מיני דחפים פנימיים, בעיקר הדחף התוקפני, שמעורר הרבה חרדה,“ אומרת ד“ר שבתאי. "הדחף התוקפני מושלך לדמויות מפחידות שהילד יוצר במוחו, כי התוקפנות, ההרגשה של ’להיות רע‘ או רצון לעשות דברים רעים, גרועים מהחשש שמישהו אחר יעשה לך משהו רע, ולכן מעבירים את הרגשות למפלצת.“

"הפנטזיה היא ממד מרכזי בהתפתחות השכלית של הילד ובתפיסת עולמו,“ אומרת ד“ר בן-נון. "בשנות החיים הראשונות יש הרבה דמיון, וילדים לא מציבים גבול ברור בין דמיון למציאות. הפנטזיה מאפשרת לילד לראות דברים שאינם מוגבלים על ידי עקרונות מציאותיים, ממד הזמן או המרחב. זה הרבה יותר מעשיר, ומאפשר חשיבה, וחלימה.“ אבל מעבר לתחושה של אושר וחוויה, לפנטזיה יש גם פונקציות פסיכולוגיות. "זה מנחם, משכיח צער ואפילו פחד,“ אומרת ד“ר בן-נון. "ברגע שהפחדים הופכים למוחשיים, כשהם לובשים דמות של מכשפות או מפלצות, זה מאפשר מיקוד של הפחד והוא פחות מאיים.“
 
מנגנונים פסיכולוגיים נוספים מאפשרים לילד ללמוד על העולם ועל קודים התנהגותיים. שכר ועונש, למשל, הרבה יותר ברורים בעולם הפנטזיה. המכשפה תאכל אותך אם תהיה ילד רע, אבל אם תהיה טוב - תבוא הפיה. "בנוסף, כשהילד משחק דמויות זה מאפשר לו ללמוד את המציאות - סופרמן יכול לעוף, אבל כשהילד לובש גלימה, אומרים לו שלא יעיז - כך הוא לומד מה גבולות היכולת שלו,“ אומרת ד“ר בן-נון.

מתי אנו לומדים להפריד בין המציאות לעולם הפנטזיה?

"סביב גיל שלוש-ארבע הגבול הזה בהחלט מטושטש. ילד בגיל זה ילבש גלימה של ספיידרמן וירצה לקפוץ ממעקה. ילד בסביבות גיל חמש כבר אמור להבין מהי סכנת גובה.“ "צריך לקחת בחשבון שזה עוד לא נבדק על ילדים שחיים בעולם של טלוויזיה ומחשב, שאלה מטבעם עולמות של טשטוש בין מציאות לדמיון,“ מוסיפה ד“ר שבתאי.  "ייתכן שגדל עכשיו דור שיתקשה יותר להבחין, או יבחין רק בשלב מאוחר יותר, בין מציאות לדמיון.“

במהלך השנים עברו הדמויות הפנטסטיות שינויים רבים. המפלצות הפכו מורכבות יותר, וגם המפחידות ביותר קיבלו אפיל של נחמדות. "ניקח את הדרקון, הדמות הכי אימתנית של המיתולוגיה, ונעמיד אותו מול   מכונת ירייה או מטוס סילון. ניקח את הפיה הכי מפחידה - נדליק את האור וגמרנו. איזה יער יכול לאיים אם אנחנו יכולים להגיע עם בולדוזר ולהוריד אותו,“? שואל מילראלמוג. "הטכנולוגיה, באיזשהו מקום, נטרלה את העוקץ מהיצורים האלה.“

הנבלים של פעם הפכו ליצורים שיש להגן עליהם מפני המפלצות החדשות - בני האדם, כמו ב“שרק“ או "היפה והחיה.“ "היום קיים החשש שאולי הלכנו רחוק מדי,   שאנחנו חזקים מדי וגורמים יותר מדי נזק," אומר מילר-אלמוג, ומוסיף שיש מי שמאמין שדווקא תוכניות הריאליטי עונות היום על הצורך בפנטזיה.

"אנחנו נמשכים לאגדות כי אנחנו מזדהים עם הדמויות. אנחנו רואים מה קורה להן ומרגישים שזה קורה לנו. פנטזיית סינדרלה, למשל, היא אחד המוטיבים שחוזרים במעשיות השונות. יש מישהו רגיל, כמוני או כמוך, ובצורה אקטיבית או פסיבית הוא מתגבר על מכשולים, ובסופו של דבר מרוויח את כל הקופה - יוצא נסיך, מוצא אהבת אמת. מוטיב הסינדרלה הזה מופיע היום בתוכניות ריאליטי, כמו ’כוכב נולד,‘ שבהן אדם מן השורה מתגלה ובהינף שרביט או ס.מ.ס הופך לכל מה שאנחנו רוצים להיות."  

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...