פרופסורים למדעי הפיות: ההומיאופתיה משיבה למלעיזים
רחל שבי ראש בראש מול מיני טוקבקיסטים, דוקטורים למשהו ופרופסורים למשהו אחר, שטוענים כי ההומיאופתיה יפה לבריאות בערך כמו אבקת פיות, שזו אמונה נטו ואפילו אחיזת עיניים
לפני כשבועיים נערכה בתל אביב הרצאה לקידום ספרם של סינג, כותב ספרות המדע הפופולרי ושל מי שמכונה "מומחה לרפואה משלימה", פרופ' אדזרד ארנסט. כותרת הספר תורגמה בזמנו לעברית באופן מוזיל-משהו, "ריפוי או פיתוי" (השם המקורי, Trick or Treatment קשור לשאלתם של הילדים האמריקאים שבימים האחרונים התחפשו לכבוד "ליל כל הקדושים", ונקשו על דלתות שכניהם בציפייה לממתק). סינג וארנסט דיקלמו בהרצאה תכנים מתוך הספר (לדעתם "רפואה משלימה זה אחלה כסף לעוסקים בה, אבל התוצאות מפוקפקות"), אבל גם הודו שקשה לקבץ תחת קורת גג אחת שלל גישות ומתודולוגיות כה שונות זו מזו, או לגזור על כולן גזירה שווה.
הספר קיבל התייחסות הולמת ומקיפה, כאן בערוץ, סמוך לצאתו ואני תומכת במיחזור - אך לא של התכנים שכתבו עמיתיי המצוינים. מה שאני רוצה להדגיש בטור שלי הפעם נוגע בהרצאת קידום המכירות של הספר (שבה רוססה ההומיאופתיה באש חיה, מבחינתם, ובהבל פה – מבחינת ההומיאופתיה). משם נפליג למחוזות מעט יותר קסומים, הכול כמובן בהשוואה לאודיטוריום האפלולי ב"בית אריאלה".
פרופ' ארנסט מוצג כמומחה לרפואה משלימה, אבל בראיון שנערך עמו בגרמניה (ממנה היגר לפני מספר שנים), הודה שאין לו מומחיות של ממש בתחום, קל וחומר בהומיאופתיה. הראיון תורגם לאנגלית, אך משום מה לא פורסם באנגליה ובישראל. שני המחברים טענו, כל אחד בתורו, שאין להם התנגדות אידיאולוגית לרפואה המשלימה, אלא שהם מצדדים ברפואה מבוססת עובדות.
הדמגוגיה האופיינית לכתיבתם התבטאה באקט שנעשה חביב על מתנגדי ההומיאופתיה לאחרונה. ד"ר סינג הוציא חפיסה של מה שכינה "כדורי שינה הומיאופתיים", בלע כמה מהם ואמר לקהל: "נראה מי יירדם קודם, אתם או אני". רשמתי צחוק קטן ומאולץ, כי בסופו של דבר דווקא התרשמתי שד"ר סינג וגם עמיתו לא יתקשו להירדם: שניהם נראים עייפים ושחוקים, קצת כמו לולייני קרקס משועממים שבמסגרת תפקידם צריכים לשעשע את הקהל בעיר השדה החדשה אליה הגיעו. מזל שברוב נימוס בריטי לא פיהקו או לעסו מסטיק תוך שהם משליכים סכינים לעבר עוזרת הקוסם המצודדת.
אז במטותא, שתי הערות לטובת העתיד (יש לי עוד הרבה, אך גם יש לי מגבלת מילים בטור): הומיאופתים שעוסקים בתחום עשור אחד, שניים או שלושה, יעידו שבכלל לא ברור מה יש ב"פורמולות" הללו של כדורי השינה. באופן אישי, מעולם לא השתמשתי בהן או המלצתי עליהן למטופלי, אני לא מכירה איש מעמיתיי שעשה זאת, וגם לא מחקר הומיאופתי שבדק את יעילותן. זו המצאה שיווקית של חברות תרופות.
אגב, אם אותו ד"ר סינג רוצה לחוות את נחת זרועה של תרופה הומיאופתית שתפיל אותו לקרשים, יש לנו כמה המלצות, בדרגת דילול שהוא מצהיר שאינה יכולה להיות אפקטיבית מפאת דילולה הרב. אני ממליצה על תרופה המופקת במקור מחומצה המכילה חנקן: דילול לא חומרי שכזה יכול לגרום למה שהולדן קולפילד מ"התפסן בשדה השיפון" כינה בהקשר מעט שונה, "כאב ראש מלכותי". אם ד"ר סינג יסכים לניסוי, אני מבטיחה להיות שם כשיגשש אל חפיסת משככי הכאבים, ולהגיש לו את כוס המים (בלי שום דבר הומיאופתי בפנים, אני מבטיחה). אם לא בא לו על הכאב-ראש הזה, יש לי הצעה קסומה נוספת, בהמשך.
אבל הנקודה השנייה מתוך הרצאתם היא הדליקטס האמיתי, ואני מתכוונת כאן למחקרים, חברים שלי, למחקרים. פרופ' ארנסט וד"ר סינג חגגו על סקר סטטיסטי שפרסם בשנת 2005 כתב עת רפואי ידוע ששמו "דה לנסט", שקבע שאין בהומיאופתיה ממש. מפרסמי הסקר הצהירו בכותרת שבדקו 110 מחקרים בהומיאופתיה, וזו הכותרת הסנסציונית שגם מוחזרה ונלעסה, אבל בבקשה שיקומו מי שקראו את הסקר (ברשותכם, אני אעמוד. ד"ר סינג ופרופ' ארנסט נשארים לשבת).
בגוף המאמר הודו המחברים שבפועל התייחסו רק ל-8 מסך המחקרים (כלומר, בתרגום לעברית, פחות מעשירית). ויותר מכך: החוקרים גם לא ציינו בדיוק על אילו מחקרים הם כן נסמכו, ומי ערך אותם. למי שלא מצוי בכללים של כתיבה מדעית, זה לא קביל ולא ראוי מבחינה אקדמית. אם מחברי "ריפוי או פיתוי" מתייחסים לסקר ולאותם מאה ויותר מחקרים שבהם לא נעשה שימוש, אפשר לזרוק את הספר שלהם לאלתר (לפח המיחזור, כמובן).
זוהי אינה בדיקת עובדות. באותה נשימה גם אציין כאן שממש אותו כתב עת פרסם סקירה סטטיסטית אמיתית של אותו מספר מוצהר של מחקרים. שם, שמונה שנים לפני הסקר המדובר, נקבע שהומיאופתיה יעילה פי 2 ויותר מפלצבו, כלומר מתרופת אינבו. מניפולציות על מידע יכולות לעבוד בכל מיני כיוונים, ולכן כדאי להכיר את העובדות.
אם תחפשו ברשת בעברית מחקרים על הומיאופתיה, תתקבלנה תוצאות חד-משמעיות לטובת השיטה, אשר נסמכות על שלל מחקרים שפורסמו בעשורים האחרונים. תקבלו הרבה יותר מידע אם תבצעו את החיפוש באנגלית. ישנם מאות מחקרים המצדדים ביתרונות ההומיאופתיה, שנערכו לפי מתודולוגיה מדעית מקובלת. כל מי שטוען בזכות אותו סקר סטטיסטי מ"דה לנסט", או שמתריס כי אין מחקרים בהומיאופתיה, פשוט טועה ברמת העובדות הבסיסיות.
טוענים כלפי ההומיאופתיה שזו משאלת לב בלבד, שזו אמונה נטו שמעוררת בקרב חסידיה תהליכי ריפוי עצמוניים. לפעמים מזכירים את הקוסם הקנדי ג'יימס ראנדי, שהציע מיליון דולר למי שיוכיח שההומיאופתיה עובדת. ובכן, ראנדי קיבל הצעות למחקרים מכמה הומיאופתים, וסירב בנימוקים לא ענייניים. ממש תרגיל העלמות.
אז היה קוסם, ויש טענה לאחיזת עיניים, וקראתי שיש האומרים שהומיאופתיה יפה לבריאות בערך כמו אבקת פיות. אני חייבת לומר שזהו תיאור שמעורר בי חרדה עמוקה. האם אבקת פיות מופקת בתנאי סחר הוגן? האם מקורותיה מתחדשים? והאם, רחמנא ליצלן, לא פוגעים בפיות? אחרי הכול, גם שמן תינוקות ושמן דקלים מעוררים בי אסוציאציות בעייתיות.
לכבוד הקסם, (וגם לכבוד המופע המתחדש שמעלים ישראל גוריון ואמדורסקי הבן, שני פרפורמרים שלהם כן נעים להקשיב), אני רוצה לספר לכם בכמה מילים על צמח הדודאים בהומיאופתיה, ששמו הלטיני הוא Mandragora officinalis. הצמח משתייך למשפחת הסולניים, משפחה ענפה ביותר שעמה נמנים, בין השאר, העגבנייה, החציל, תפוח האדמה והטבק.
המאפיינים המשותפים לתרופות הומיאופתיות רבות המופקות מצמחים במשפחה הזו קשורים בתחושות של סכנה ואלימות גדולה (מבחוץ או מבפנים), ולפיכך בדחף להימלט או להילחם. האנשים הזקוקים לתרופה הומיאופתית ממשפחת הסולניים חווים את הפן האינסטינקטואלי, את הדחפים הראשוניים, הנמוכים. הם יכולים להתנהג בפראות (לדוגמא, ילדים שנושכים, קורעים ומקללים), החושים שלהם חדים וחייתים והם סובלים מהזיות מפחידות (על חרקים, זוחלים וחיות טרף - סמל לחוויית הג'ונגל הפנימית). בשורה התחתונה, הם מוצפים בפרץ של תחושות לא מווסתות שמקורן ברבדים הלא-מודעים, שאינן עוברות סינון ועיבוד מתאימים.
צמח הדודאים, הקרוי גם דודא רפואי, הוא צמח מרפא קדום המופיע במקורות שונים ומגוונים. למעשה, כבר רחל אמנו נהתה אחריו בחיפוש אחר מרפא לעקרותה, וביכרה אותו על פני יעקב אהובה. הצמח נודע גם ביכולתו לעורר תאווה ולחזק את כוח הגברא. במהלך הדורות ובין תרבויות נעשה בשורש, שצורתו מזכירה גוף אנושי, גם שימוש בטקסים של כשפים.
אנשים הזקוקים לתרופה ההומיאופתית הזו מתקשים בהטמעת האינסטינקטים בחייהם, ולכן חווים כעסים בלתי נשלטים ויכולים להגיע למצבים של התנהגות פוגענית, מרושעת ואף פסיכופתית. הגוון של התרופה ההומיאופתית הספציפית הזו, להבדיל משאר התרופות במשפחת הסולניים ובהתאם להקשרים שבהם היא מתוארת, יכול להתבטא באופן מיני. לדוגמא, אנשים הכופים על זולתם התנהגות מינית חריגה, מתוך כוונה לפגוע בהם.
בנוסף, הזקוקים לתרופה ההומיאופתית הזו עלולים לחוש שמבקשים את רעתם ושלכן עליהם לעמוד על המשמר ולבטא את האלימות הטמונה בהם, להדוף מתנגדים ולנקום. כשהם משליכים על העולם את הדחפים הללו, אלה שבים כהד: הפחדים האפלים מתבטאים בתחושות של שדים, מפלצות וישויות עוינות. במצבים כאלה התפרצויות אלימות הן אופציית התגובה היחידה, בעולם שבו מי שלא איתך במופגן, הוא אויב מוצהר.
לידיעת הקורא ד"ר סינג, כבר הרמב"ם ראה בדודאים מרכיב בגלולות שינה. בפעם הבאה שתרצה להרשים את קהלך, קח מינון הומיאופתי של עשרה כדורי mandragora בריכוז שאין בו כלל מולקולות, כלומר חומר פעיל. ושיהיה לך לבריאות.
לאתר של רחל שבי
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם