הלאמה השיכור: עלילות צ'וגְיַאם טְרוּנְגְפּה רינְפּוצֶ'ה, חלק I
הוא החליט להתמסר לתעתועי תרבות המערב כדי לפצח את הדרך להיגאל מהם. סיפורו של הלאמה שהסיר את הגלימה כדי להפוך לאלכוהוליסט רודף שמלות, ולאחד המורים מעוררי ההשראה ביותר שידע המערב. המורים הטיבטים הגדולים, פרק 3
אחת מהם היא קרולין גימיאן, שגם ערכה רבים מספריו (הספר "עיקרי תורתו של צ'וגיאם טרונגפה" בעריכתה יצא לאור בעברית), התחילה ללמוד אצלו בראשית שנות ה-70. "אף על פי שהתנהגותו היתה שנויה במחלוקת, צ'וגיאם טרונגפה היווה דוגמה טובה לאנשים," היא טוענת בראיון ל-nrg מעריב. "דוגמה טובה לא על שום הצורך לחקות את התנהגותו, אלא משום שמדובר היה באדם שחי את החיים המערביים המודרניים באופן מלא, עם הצדדים ה'בעייתיים' שלהם, כמו התמכרות לאלכוהול. ההיבטים השנויים במחלוקת בהתנהגותו נבעו מכך שהוא רצה להכיר את האדם המערבי, ולדעת כיצד הוא חי. הוא ידע שהדרך היחידה להבין אותנו תהיה להיות כמונו."
אולם שתיית אלכוהול היתה רק היבט אחד בחיים הלא-קדושים בעליל שטרונגפה רינפוצ'ה בחר לנהל. כחלק מדרך החיים שלו, הוא החליט להחזיר את נדרי הנזירות, להיות מעורב באירועים חברתיים (חלקם פרועים ביותר) וגם בקשרים רומנטיים. "לאנשים יש שדים, ורינפוצ'ה למד להכיר את השדים האלה מתוך הניסיון," מוסיפה גימיאן, "היתה לו נכונות מלאה לעשות טעויות כמו אדם רגיל; הוא לא היה מורה ששומר דיסטנס. הודות לכך, הוא היה מסוגל ללמד מערביים דברים שמורים אחרים לא היו מסוגלים ללמד."
ההתנהגות ואורח החיים של צ'וגיאם טרונגפה איפשרו לו להבין מקרוב את האדם המערבי, וגם להעביר מסר בנוגע לרוחניות בכלל. לפי גימיאן, "הוא האמין שהרוחניות צריכה להגיע לכל מישורי החיים. הוא שם לב, למשל, ששתייה חברתית היא התנהגות מקובלת, וביקש להכניס את הרוחניות גם לשם, למסיבה, ולא להשאיר אותה רק במקדש או באולם המדיטציה. יש שתי דרכים שבהן אתה יכול להגיד לאדם כיצד לתרגל את הדרך הרוחנית ביחס לשתיית אלכוהול. דרך אחת היא לומר, 'אל תשתה בכלל'. זאת הגישה הנזירית המסורתית. הדרך השנייה, שאותה הציע רינפוצ'ה, היא להגיד: 'אם אתם שותים, אז תעבדו עם זה.' זה התאים לגישה שלו, שביקשה להימנע מאמירה כמו 'אני בודהיסט, אבל רק במצבים מסוימים'."
צ'וגיאם טרונגפה רינפוצ'ה נולד בשנת 1939 במזרח טיבט. עם לידתו הוכר כגלגול של שושלת מורים חשובה, והוכתר כצ'וגיאם טולקו ה-11, אב המנזר הראשי של מחוז סורמנג ושליט המחוז. בגיל שבע ניתנו לו נדרי הנזיר המתחיל ובשנת 1958, כאשר היה בן 19, הפך לנזיר מלא. כמו מנהיגים טיבטים אחרים, אף הוא נמלט להודו עם תחילת הכיבוש הסיני בטיבט.
בגיל 20, בהודו, החל להיחשף לתרבות המערב. תחילה למד אנגלית בבית הספר שניהלה פרידה בדי, בריטית שהיתה פעילה מאוד בעזרה לפליטים הטיבטים שהגיעו להודו בשנות ה-60. בין תפקידיה הרבים ניהלה את בית הספר לטולקואים (נזירים שזוהו כגלגולים של מורים גדולים), בו למדו כמה מהמורים הטיבטיים החשובים של המאה שעברה.
לימודי האנגלית בבית הספר של פרידה בדי פתחו בפני טרונגפה צוהר למגוון רחב של תחומי עניין. הוא נתקל באקראי בשירי הייקו יפניים בכתב עת שקרא כדי לשפר את האנגלית שלו, ובהדרגה התוודע גם ליצירותיהם של טי. אס. אליוט ומשוררים מערביים נוספים. כעבור שלוש שנים הוענקה לו מלגת לימודים, שבאמצעותה למד ספרות, פילוסופיה מערבית ודתות באוניברסיטת אוקספורד שבאנגליה.
המפגש עם העולם המערבי הותיר בטרונגפה חותם משמעותי. במהלך השנים שבהן חי באנגליה, ובהמשך באמריקה, הוא הקדיש את מירב הכוחות שלו למציאת דרך אמיתית וכנה להיפתח לאחרים ולהזמין אותם להיפתח אליו. אבל זה לא היה פשוט. הוא נזקק למאמצים רבים כדי להתגבר על נטיותיהם של אחרים להימנע מהמפגש, ובה בעת היה עליו להשקיע מאמצים כדי להתגבר על נטיות דומות שהיו בתוכו. הוא דיבר כמה פעמים
"לחיות בהודו ואז במערב היה תהליך של עזיבת כל הדברים הפיזיים שקשורים בבית," כתב טרונגפה באוטוביוגרפיה שלו. "בהודו עדיין היה לי הביטחון שנבע מקיומם של כמה דברים מוכרים ושל חום מצד חברים. [באנגליה] באתי במגע עם האנשים ועם עושר הפרטים של החיים באוקספורד. זה נראה כמו סקירה של קרקע חדשה. זו גם היתה הפעם הראשונה שבה הייתי אובייקט של ההיקסמות הזו, שאין בה תקשורת או התייחסות, כשרואים בך דוגמה של מין ביולוגי במקום אדם פרטי: 'בואו נלך לראות את הלאמות באוקספורד'."
והמאמצים לגשר על הפערים נשאו פרי. ב-1968, לאחר שנות משבר אחדות, טרונגפה מתאר פריצת דרך משמעותית שלה זכה בזמן שביקר במדינה בהוטן ושהה בריטריט עצמי (תקופת התבודדות לצורך מדיטציה). במהלך הריטריט, סיפר, התגלה בפניו כבחזיון נוסח של תרגול מיוחד, המיועד להתגברות על המטריאליזם הפיזי, הפסיכולוגי והרוחני שבו לוקה העולם המודרני. היה זה אחד המורים ההיסטוריים החשובים ביותר של טיבט, גורו רינפוצ'ה מן המאה השמינית, שהתגלה בפניו והעביר את ההנחיות הסודיות.
"המסר שקיבלתי בעקבות תפילותיי הוא שיש לנסות ולחשוף את המטריאליזם הרוחני ואת כל המלכודות שלו, שאם לא כן רוחניות אמיתית לא תוכל להתפתח. הבנתי שאצטרך לנקוט בחיי בצעדים נועזים" – כך תיאר זאת מאוחר יותר. בפועל, טרונגפה עמד על אחד מדפוסי החשיבה המרכזיים של תרבות המערב, בייחוד של צפון אמריקה, וראה את המכשולים שהחשיבה המטריאליסטית מציבה בפני הצועדים בדרך הרוחנית.
בקובץ ההרצאות המפורסם ביותר שלו, "לגדוע את המטריאליזם הרוחני" (Cutting Through Spiritual Materialism), טרונגפה רינפוצ'ה מפתח את הרעיון ומאבחן את האופן הבעייתי שבו אנשים בעולם המודרני מאמצים דרכים רוחניות, ובכלל זה את הבודהיזם, כאשר הם מתייחסים אליהן כאל מוצר צריכה לכל דבר. את הנטייה הזו, להעמיד את הרוחניות בשירות האגו ולהתגאות בה כאילו היתה רכב חדש, תכשיט או אפילו ילד או ילדה שמתהדרים בהם, הוא כינה בשם האוקסימורוני "מטריאליזם רוחני" – מונח שאין לו מקבילה מדויקת בכתבים הבודהיסטים המסורתיים.
"חשוב לראות שהנקודה העיקרית של כל תרגול רוחני היא לצאת אל מחוץ לביורוקרטיה של האגו," כותב טרונגפה בספר. "זאת אומרת, לצאת מהתשוקה המתמדת של האגו להשיג גרסה גבוהה יותר, רוחנית יותר, טרנסצנדנטית יותר של ידע, דת, מוסריות, שיפוט, נוחות - או כל מה שזה לא יהיה שהאגו המסוים מחפש. צריך לצאת אל מחוץ למטריאליזם הרוחני. אם לא נעשה כך, אם אנחנו למעשה נתרגל אותו - אז אנחנו עלולים בסופו של דבר למצוא את עצמנו מחזיקים באוסף עצום של דרכים רוחניות. אנחנו עשויים להרגיש שהאוסף הזה הוא מאוד יקר לנו... אבל בסך הכול יצרנו חנות, חנות עתיקות."
טרונגפה ביקש להזהיר אותנו מכך שתחת תרגול אותנטי של דרך רוחנית אחת, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו במסע קניות חסר ערך של דרכים שונות. "לפני שמילאנו את החנות שלנו בכל כך הרבה דברים, " הוא ממשיך, "החדר היה יפהפה: קירות לבנים למשעי ורצפה פשוטה מאוד, עם מנורה בהירה דולקת בתקרה. היתה יצירת אומנות אחת במרכז החדר והוא היה יפהפה. מי שנכנס לחדר העריך את יופיו, גם אנחנו. אבל אז חשבנו, 'מכיוון שהחפץ הזה עושה את החדר שלי כל כך יפה, אם אשיג עוד עתיקות, החדר שלי יהיה יפה אפילו יותר.' אז התחלנו לאסוף, והתוצאה הסופית היתה תוהו ובוהו."
כל זה, לפי טרונגפה רינפוצ'ה, אינו אלא תזכורת חשובה מאוד, בייחוד למי שצועד בדרך כבר זמן מה וזוכר במעומעם את המקום שממנו יצא אליה: "אני שם דגש גדול כל כך על הנקודה הזו," הוא מסכם, "מכיוון שאני יודע שכולנו כאן הגענו אל ההנחיות הרוחניות ואל תרגול המדיטציה לא כדי לעשות הרבה כסף, אלא משום שאנחנו באמת ובתמים רוצים ללמוד, לפתח את עצמנו." המסר הזה של צ'וגיאם טרונגפה ממשיך ומהדהד, ומשפיע על מתרגלים רבים במערב עד היום.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם