ראשי » סגנון » ניו אייג' » מדיטציה ובודהיזם

עלילות צ'וגְיַאם טְרוּנְגְפּה רינְפּוצֶ'ה, חלק 2

בעקבות תאונת דרכים תמוהה פושט טְרוּנְגְפּה את גלימת הנזיר. הוא מתחיל לשתות, מתחתן עם תלמידה בת 16, מייסד את מה שניתן לכנות "הבודהיזם המערבי" ומת משחמת הכבד. המורים הטיבטים הגדולים, פרק 4

אורן הנר | 12/12/2010 9:34

לחלק הראשון של המאמר

מאז שהיגר לאנגליה באמצע שנות ה-60, צ'וגְיַאם טְרוּנְגְפּה רינְפּוצֶ'ה החל אט אט להשתלב בסביבה החדשה שלו ולהשפיע עליה. הוא נהיה לאזרח הטיבטי הראשון של בריטניה, הקים מרכז מדיטציות בסקוטלנד והחל ללמד מערביים. אולם המהפך המשמעותי של טרונגפה, ששינה את צורת החשיבה שלו ובמובן מסוים את מי שהיה, התרחש בחודש מאי של שנת 1969. בשעה שנהג במכוניתו הוא איבד את ההכרה לכמה רגעים קריטיים והתנגש חזיתית בבניין. למעשה, הוא התנגש בחנות קסמים. ברצינות.

טרונגפה רינפוצ'ה יצא מהתאונה עם שיתוק בפלג גופו השמאלי, אשר ליווה אותו לשארית חייו. לצד הפגיעה, נולדו גם כמה תובנות אישיות משמעותיות. "למרות הכאב, התודעה שלי היתה בהירה מאוד," כתב באוטוביוגרפיה שלו. "היתה תחושה חזקה של תקשורת – כאילו סופסוף המסר האמיתי הגיע ליעדו – והרגשתי הקלה ואפילו הומור...

"הכרתי בכך שאינני יכול עוד לשמור לעצמי על פרטיות כלשהי," הוא ממשיך, "זהות מיוחדת או לגיטימיות כלשהי. עליי לחדול מלהסתתר מאחורי גלימות הנזיר, שבהן אני יוצר רושם מסתורי, אשר עבורי הפך להיות אך ורק מכשול. עם מודעות לצורך להיות מעורב יותר בסנגהה (קהילת המתרגלים הבודהיסטיים, א.ה.), גמרתי אומר לוותר על נדרי הנזירות שלי. יותר מאי פעם, חשתי את עצמי מסור לשירות התכליות של הבודהיזם."

לאחר שהחזיר את נדרי הנזירות (אף כי יש הטוענים שלמעשה עשה זאת עוד קודם לכן), טרונגפה החל לשתות אלכוהול, לעשן ולשכב עם תלמידות. בהמשך הוא נשא לאישה את דיאנה פּיבּוּס, אז נערה בת 16, למורת רוחם של בני משפחתה, והשניים העתיקו את מגוריהם לארה"ב. דיאנה הכירה את טרונגפה לפני התאונה, וסיפרה בעצמה על השינוי שחל בו. לדבריה, מנזיר צעיר, "מתוק בצורה בלתי רגילה", שנראה כ"דמות טהורה", הפך לאדם כבד ומוצק בהרבה שעורר מין תחושה של כלב מזדקן. הוא נראה מבוגר בהרבה והיתה בו איכות בלתי ניתנת לפענוח, שאותה לא חוותה קודם לכן. בכל מקרה, חל בו שינוי.

טרונגפה. התנגש בחנות קסמים באדיבות: ארכיון שמבהלה

עבודה עם פחד

במקביל לשינויים באישיותו ובאורח חייו של טרונגפה, חלו התפתחויות בדגשים ששם בלימוד הדהרמה (התורה הבודהיסטית). "בנוסף לכך שרינפוצ'ה זיהה את המכשולים שנבעו מהמטריאליזם הרוחני," מספרת קרולין גימיאן, תלמידה ותיקה של טרונגפה, "היו שני קווים חשובים נוספים שייחדו את השיעורים שנתן: דבר ראשון, רינפוצ'ה ראה בבירור שאת הבודהיזם מחוץ לאסיה יתרגלו אנשים שאינם נזירים.

"זאת, להבדיל מהמקובל באסיה עצמה, שבה מתרגלים את הדהרמה בעיקר הנזירים. הוא לימד אותנו כיצד ליישם את תורת הבודהה ביומיום, ובייחוד במערכות היחסים שלנו. דבר שני, רינפוצ'ה הבין את הבעיות העיקריות שבפניהן ניצבו בני תקופתו, וראה את הסוגיות שעתידות להעסיק אותנו בעתיד. כבר בשנות ה-70 וה-80 הוא נתן הוראות לתרגול שיהיו רלוונטיות לימינו, והיום הן מתחילות להתגלות מחדש."

אחת הסוגיות שלהן טרונגפה הקדיש את השיעורים שלו בשלב זה היתה התמודדות עם פחדים. "בימיו המאוחרים, רינפוצ'ה הדגיש את לימודי ה'שמבאלה' – עבודה עם פחד." מספרת גימיאן. "הוא האיץ באנשים להיות בטוחים בעצמם, והעמיד אותם במצבים שמהם פחדו כדי שיעברו דרך הפחד. כל זאת, מתוך אמונה שאדם זקוק לביטחון עצמי ואז יוכל להיות אמיץ בדרך הרוחנית. הוא נטע באנשים ביטחון גם באופן שבו התבונן בהם והתייחס אליהם: במקביל לכך שהעמיד אותם במצבים מפחידים, הוא תמיד ראה בהם את הטוב ביותר שהם יכולים להיות והאמין בהם."

בספר הרצאות שיצא לאור בשנה שעברה ונושא את הכותרת "חייכו אל מול הפחד" (Smile at Fear), מלמד טרונגפה: "ספק הוא המכשול הראשון להיעדר פחד, שעליו יש להתגבר. אנחנו לא מדברים כאן על הדחקת הספקות שלנו בנוגע

לדבר כלשהו שמתרחש. אנחנו גם לא מדברים על ספק בנוגע להצטרפות לארגון או משהו כזה. אנחנו מתייחסים כאן להתגברות על ספק הרבה יותר בסיסי, שהוא ביסודו של דבר להטיל ספק בעצמך ולהרגיש שיש לך חסרונות כאדם.

"כאשר גדלתם, בשלב מוקדם מאוד – אולי בסביבות גיל שנתיים – בוודאי שמעתם את אבא או את אמא שלכם אומרים לכם 'לא.' הם היו אומרים, 'לא, אל תיכנס לזה,' או 'לא, אל תחקור את זה יותר מדי,' או 'לא, תהיה בשקט. שב בשקט.' כששמעתם את המילה 'לא', יכול להיות שהשבתם בכך שניסיתם למלא את ה'לא' הזה בכך שהייתם טובים. או שאולי הגבתם באופן שלילי, בכך שהמרתם את פיהם של הוריכם ואת ה'לא' שלהם, בכך שהמשכתם לחקור והייתם 'רעים.' התערובת הזו, של הפיתוי להיות ילד שובב ושל התשוקה להיות ממושמע מופיעה מוקדם מאוד בחיים. כאשר ההורים שלנו אומרים לנו 'לא,' זה גורם לנו להרגיש מוזר ביחס לעצמנו, מה שהופך לביטוי של פחד.

"מצד שני, יש סוג אחר של 'לא', שהוא חיובי מאוד. מעולם לא שמענו את ה'לא' הבסיסי הזה כמו שצריך: 'לא' שהוא נקי מפחד ונקי מספק. במקום זה, אפילו אם אנחנו חושבים שאנחנו עושים כמיטב יכולתנו בחיים, אנחנו עדיין מרגישים שלא מימשנו את מה שאנחנו אמורים להיות. אנחנו מרגישים שאנחנו לא ממש עושים את הדברים כמו שצריך. אנחנו מרגישים שההורים שלנו או אחרים אינם מאשרים את מי שאנחנו. ישנו הספק הבסיסי הזה, או הפחד הבסיסי הזה, ביחס לשאלה אם אכן השגנו משהו או לא."

שלווה נפשית יוצאת דופן

במהלך השנים שבהן חי טרונגפה במערב, הוא הקים מרכזי מדיטציה רבים ואת אוניברסיטת נארופה (Naropa University) הבודהיסטית בקולורדו שבארה"ב. מעבר לחותם שהותיר בדרך זו ובאמצעות השיעורים הייחודיים שנתן, טרונגפה רינפוצ'ה התבלט בכמה אופנים נוספים, המעידים על תרומתו לבודהיזם במערב.

בספר "מודרה" (Mudra), שהופיע בשנת 1972, החל טרונגפה להשתמש במושג חדש, "היעדר-אגו" (egolessness). מושג זה שטבע אוזכר מאוחר יותר במהדורה השנייה של מילון אוקספורד, תחת הערך "אגו". טרונגפה היה בוודאי שמח לגלות שזכה לציטוט במילון הנודע, שאותו מאוד העריך. אולם מעבר לכך, האזכור הזה הוא אינדיקציה להשפעה האדירה והחדשנית שהיתה לטרונגפה על הטרמינולוגיה שאימץ הבודהיזם במערב במאה ה-20.

טרונגפה יצר בודהיזם מערבי פשוטו כמשמעו, ועל כך מעידה העובדה שהיה הלאמה הראשון שנתן הנחיות לתרגול בשפה האנגלית, שאותן תרגמו אחר כך לטיבטית. "דרך המַהַא אַטי" (The Way of the Maha Ati) הוא תיאור מפורט של כמה מההוראות למדיטציית הדזוג-צ'ן, שלב מתקדם בתרגולים של הבודהיזם הטיבטי. טרונגפה הכתיב את ההוראות לאחד מתלמידיו באנגלית על סמך תובנות שלהן זכה.

זמן מה לאחר מכן, הטקסט תורגם לטיבטית כדי שדילגו קיינטסה רינפוצ'ה, אחד המורים הבכירים של הבודהיזם הטיבטי, יוכל להבין את הנאמר ולאשר את הפרסום. כך קרה שבפעם הראשונה אי פעם, נעשתה עבודת תרגום של טקסט בודהיסטי, אשר באופן יוצא דופן נכתב במקור באנגלית. עד כדי כך הדבר נשמע לרבים בלתי סביר, שלימים נכתב בטעות במקומות שונים כי הטקסט תורגם מטיבטית על ידי טרונגפה ותלמידו.

צ'וגיאם טרונגפה מת בשנת 1987 בגיל 57. הוא לקה בדום לב בשל בריאות לקויה שנבעה מתאונת הדרכים שבה היה מעורב ומשנים של שתיית אלכוהול. טרונגפה אושפז בבית חולים והתאושש, אך לבסוף נפטר משחמת הכבד. אחת האחיות שטיפלו בו סיפרה כי בחודשים האחרונים לחייו סבל מסימפטומים קלאסיים של אלכוהוליזם ושחמת הכבד, ואף על פי כן המשיך לשתות הרבה. "ועם זאת, באותו הזמן," היא מוסיפה, "היה בו מין כוח מיוחד ובנוכחותו היתה שלווה נפשית יוצאת דופן, שאותם אני לא מסוגלת להסביר."