ראשי » סגנון » ניו אייג' » בין גוף לנפש

אין צורך בפסיקים: היכרות עם כתיבה אינטואיטיבית

מהי כתיבה אינטואיטיבית ומהי תרפיה בכתיבה? חגית אלמקייס מציגה אוסף אנטי-כללים המהווים דרך נפלאה לשחרור רגשות, פריצת מחסומים ועכבות, ביטוי עצמי והיכרות עם החלקים היותר נסתרים שלנו

כמה פעמים בחייכם הרשיתם לעצמכם לקחת כמה ניירות ועט ופשוט לכתוב לעצמכם? רק לעצמכם. לא לכתוב שיר. לא סיפור. לא רומן גדול. לא מסה אקדמאית ולא מאמר פוליטי נוקב. פשוט לכתוב,  רק כדי להוציא החוצה את מה שעולה מתוככם. כדי לשחרר את רגשות כמו כעס, פחד, קנאה, אהבה.

כתיבה אינטואיטיבית וכתיבה בכלל היא כלי מדהים, שמחבר אותנו לעצמנו, לאמת הפנימית שבתוכנו, באמצעים הכי פשוטים שיש ברשותנו. לא צריך לנסוע לשום מקום. לא צריך הרבה מאמץ, לא הרבה זמן וגם לא מרחב גדול. צריך רק לרצות. ולהתחייב לכתוב.

בשנים האחרונות אני מנחה סדנאות כתיבה אינטואיטיבית ותרפויטית ומלווה אנשים בתהליכי כתיבה ועריכה. במהלך הזמן ועם הניסיון הצלחתי להבין גורמים רבים שחוסמים כל כך הרבה אנשים מלהביע את עצמם בכתיבה. חלק מאתנו סוחבים טראומות ילדות של אדם קרוב שחיטט בחפצינו וקרא את היומן האישי שלנו. בדיוק מאותה נקודה, גם אם אנחנו לא ממש זוכרים, התנתקנו מהכתיבה וגזרנו על עצמנו דום שתיקה בכל הקשור לביטוי בכתב.

חלק ביטאו את עצמם בכתיבה וזכו לביקורת נוקשה מאוד ומאז הניחו לעיפרון או לעט וגזרו על עצמם דום שתיקה. חלק כתבו או פרסמו משהו כל כך נפלא, שרק הפחד מפני אי שחזור אותה הצלחה גזר עליהם בדיוק את אותה שתיקה.

רבים מאתנו שבויים בקסמיה של הכתיבה, כאילו היה זה דבר קדוש שבקדושים. רבים מאתנו אינם מוכנים לקחת לידיהם את העט, אם אין להם את ההשראה, המוזה, או התשוקה שתביא אותם לכתוב בין לילה את הרומן שיהפוך אותם לסופרים מפורסמים או את השיר שייכנס לקובץ שירי משוררים.

רבים מאתנו רגילים לחיות בתוך מגבלות מאוד ברורות של כללי כתיבה נוקשים ולא נותנים

לעצמנו את המרחב ואת האפשרות לכתוב פשוט את מה שעולה מתוכנו, מתוך הבטן, באופן ספונטני, אסוציאטיבי, גולמי, מבולבל, כמו שאנחנו באותו רגע. כמו שאנחנו מרגישים.

כשאנחנו כותבים, אנחנו בדרך כלל מפנים את הכתיבה שלנו באופן אוטומטי עבור גורם אחר, קורא פוטנציאלי, מבקר חיצוני. שנים רבות בתוך מערכת חינוך נוקשה ובתוך כללי כתיבה ברורים, הרגילו אותנו לכתוב הרבה מאוד עבור אנשים אחרים ומעט מידי עבור עצמנו. לפיכך אנחנו אפילו לא מעיזים.

כתיבה אינטואיטיבית היא הדרך לפרוץ את כל הגבולות. לשבור את כל הכללים. לבטל את כל החוקים. למחות על כל האיסורים. ללכת עם המחשבות הראשוניות שלנו, הבתוליות, אלה שטרם עברו את הצנזורה הפנימית שלנו, המגיעה מהראש. אותן מחשבות שלא מוצאות חן בעיני האגו, שמנהל אותנו רוב חיינו ומעדיף אותנו בשליטה גמורה.

כתיבה אינטואיטיבית היא הדרך שלנו ללכת עם הבטן, עם האמת הפנימית שלנו, עם הזרימה הטבעית רק לנו, ולהכיר את עצמנו בצורה עמוקה. זהו כלי נוסף ועמוק למודעות עצמית. דרך אמיתית לנהל עם עצמנו דיאלוג כן ומתמשך. בכלים כל כך פשוטים ונוחים, אנחנו מתחברים למהות של מי שאנחנו, ולא למי שאנחנו מספרים לעצמנו שאנחנו רוצים להיות.

התאווה לכתיבה, שהיא חלק מהתאווה שלנו לביטוי וליצירה, טבועה בנו כל כך עמוק, אבל במשך השנים פיתחנו סביבה עכבות, מחסומים ותירוצים. אם רק נסכים לעצמנו להתחבר שוב למקורות שלנו, לבטן, לאינטואיציה, אם נסכים לפנות לכתיבה מקום אמיתי בחיינו, מתוך אמונה במי שאנחנו ומתוך צורך פנימי עמוק לביטוי אישי הקיים בנו - נוכל לגלות את עצמנו מחדש מבין האותיות, המילים, המשפטים והשורות.

אבל כל זה מילים. אם כך, מה בתכלס? הרבה אנשים מבינים את העיקרון הבסיסי בהיגיון, אך שואלים "איך מתחילים?". בעיקר כאלה שלא לקחו לידם עט במשך שנים ארוכות, למרות התשוקה החבויה בתוכם. הבשורה הטובה היא שהתשוקה לכתיבה היא כמו הר געש שמבעבע מבפנים וברגע שתיקחו לידיכם את העט והדפים, הכתיבה תזרום בצורה שתפתיע אפילו אתכם.

אני רוצה לספק כאן כמה כללים ראשוניים לכתיבה אינטואיטיבית, גם עבור מי שהכתיבה היא חלק מחייהם וגם עבור מי שמעולם לא חשבו שהם מסוגלים לכתוב. כן, אני יודעת ש"כללים" ו"חוקים" הם משהו שלכאורה נוגד את הכתיבה האינטואיטיבית, שבמהותה היא ביטול של כל הכללים והחוקים עליהם גדלנו והתחנכנו. אבל כאן בדיוק טמון הסוד. אנחנו זקוקים מטבענו לכללים ולחוקים, על מנת להרגיש סוג של ביטחון בתוך מסגרת שתאפשר לנו את פריצת הגבולות.

מסגרת חדשה זו נועדה בסך הכל לאפשר בדיוק את ההיפך: את פריצת המסגרת המוכרת והישנה. אם אתם מרגישים יותר נוח, תוכלו לקרוא לכללים האלה "אנטי כללים" של הכתיבה, שנועדו לשחרר אותנו מכל מה שאנחנו מכירים עד היום לגבי  "כיצד עלינו לכתוב?". כל שעליכם לעשות הוא לסמוך על התהליך ולהיצמד לאנטי-כללים החדשים. התוצאות כבר ידברו מהבטן שלכם, אל הדפים.

הערה חשובה: הכללים הללו הם בגדר המלצה בלבד, הנובעת מתוך ניסיון אישי וניסיון בעבודה עם אנשים. לא מדובר בנוסחת קסם או בנוסחה המחייבת אתכם, אלא אם בחרתם בכך וזה מתאים לכם ולתפיסה שלכם. כל האחריות על כל התנסות בתהליך, מן הסתם, מוטלת עליכם בלבד.

מחויבות  - על מנת לאפשר תהליך אמיתי ועמוק של כתיבה, עלינו להתחייב. הרבה אנשים פוחדים מהמילה מחויבות (אני, למשל, רועדת מפחד), אבל המחויבות לתהליך כתיבה לא מצריכה מאיתנו הרבה מבחינת זמן. אפילו חמש דקות ביום הם מחויבות. המחויבות היא לאו דווקא לזמן מסוים אלא לתהליך. עלינו לרצות את התהליך הזה עבור עצמנו ולהחליט שאנחנו מתחייבים לכתוב מידי יום בפרק זמן של חמישה שבועות.

המחויבות חשובה גם בגלל הסיבה הפשוטה: הרבה אנשים נוטים להתייאש מהר אם הם לא מוצאים בתוך התהליך פתרון מיידי ומעשי לכל מכאוביהם ובעיותיהם. אם הם לא רואים את המטרה לנגד עיניהם. המחויבות כאן היא דבר משמעותי, היות וכמו בכל תהליך ריפוי, נוכל לחוות את קסמה וכוחה של הכתיבה לאורך זמן ובתהליך מתמשך, שיוביל אותנו לשינויים שאנחנו מבקשים לעצמנו בחיינו וייתן לנו את הכוח ליצור בחיינו כל מה שאנחנו חולמים.

גבולות - זמן ומקום קבועים. יצירת גבולות הוא משהו שמתבקש מתוך המחויבות שלנו לתהליך. חשוב מאוד ליצור גבולות בהם נרגיש נוח, שיהוו עבורנו את מסגרת הזמן הנוחה וחשוב מאוד לשמור על הגבולות הללו. כך, למשל, אם אנחנו מתחייבים לחמש או עשר דקות כתיבה אינטואיטיבית ביום, חשוב מאוד לתחום את הזמן הזה ולא לחרוג ממסגרת הזמן שהקצבנו לעצמנו, על פי היכולת שלנו והזמן העומד לרשותנו.

חריגה ממסגרת הזמן עלולה להיתפס בעינינו כחיובית, אולם לאורך זמן היא עשויה לפגום בתהליך. כך, למשל, אם יום אחד נחרוג ממסגרת הזמן ונחליט שאנחנו כותבים חצי שעה במקום עשר דקות, ייתכן מאוד כי למחרת נתקשה להושיב את עצמנו לכתוב.

המוח שלנו יתרגם את הכתיבה למעמסה גדולה, במקום למשהו קליל וזורם. ולכן אני ממליצה כי במידה ואנחנו מעוניינים לכתוב מעבר למסגרת הזמן, נעשה זאת בנפרד, במקום אחר ובזמן אחר, שהם מחוץ לתחום המחויבות היומית שלנו.

הרבה פעמים הכתיבה האינטואיטיבית מגרה את כשרון הכתיבה שלנו ואם אנחנו מחויבים לתהליך, לא מן הנמנע שנמצא את עצמנו כותבים הרבה מעבר למשוער. חשוב מאוד להפריד בין מסגרת הכתיבה האינטואיטיבית למסגרת הכתיבה הנוספת שתנבע במהלך היום, כחלק מהתהליך.

טכניקה - לוקחים מחברת ספירלה פשוטה או ערימת דפי מחשב חלקים וריקים. אני ממליצה על דפים חלקים, בלי שורות, שמאפשרים חופש מלא על הנייר. קונים עט נובע פשוט וכיפי, כזה שנובע בקלילות וממש "מדמם" על הדף. אני אישית משתמשת בכמה עטי פיילוט V-7 בצבעים שונים, בהתאם למצב הרוח או בהתאם למה שאני מבקשת לשחרר מעצמי.

הרבה פעמים כשמדובר בכאב או בכעס, אני משתמשת בפיילוט האדום ומאפשרת לו לדמם על הנייר. בהמשך לגבולות, אני ממליצה גם לבצע את הכתיבה במקום קבוע, בו אנחנו מרגישים מוגנים ויש לנו את הנוחות והפרטיות לכתוב במסגרת הזמן שהקצבנו לעצמנו, בלי שאף אחד יפריע לנו.
אני ממליצה לבצע את הכתיבה מידי בוקר, רצוי כמה שיותר קרוב להתעוררות. במידה ויש אפשרות להתחייב לכתיבה פעמיים ביום, אני ממליצה כתיבה גם לפני השינה.

השוליים הם לא הגבול - התחילו לכתוב. פשוט התחילו לזרום עם כל מה שעולה בכם ולשחרר אל הנייר, בלי צנזורה. תנו לעצמכם את המרחב ואת החופש לכתוב את כל שעולה בכם, בלי חשבון. הקפידו שהיד תהיה בתנועה בכל הזמן שהקצבתם לכך מראש. אפשר להתחיל בחמש דקות ומשם לעלות בהדרגה לפי התחושה. 

במהלך הזמן שהקצבתם לכם, אל תעצרו אפילו לרגע. גם לא כדי לחשוב. גם לא כדי לקרוא את מה שכתבתם. בטח לא כדי לערוך את עצמכם ולסגנן את מה שיוצא מכם. המטרה היא לאפשר ביטוי למחשבות הראשוניות, הבתוליות והטהורות ביותר העולות בכם ולכתוב אותן כפי שהן. און ליין. בלי חרוזים. בלי גינונים. בלי מילים יפות.

אם אין לכם מה לכתוב, תבטאו את העובדה שאין לכם מה לכתוב על הנייר: "אין לי מה לכתוב אין לי מה לכתוב...", עד אשר יהיה לכם מה לכתוב. אל תנסו לשלוט בתהליך. אל תנסו אפילו להבין מה אתם כותבים. פשוט תכתבו. אל תמחקו. אל תכתבו בצורה מובנית ומסודרת כאילו שיש לכם שוליים אלא תגלשו לאן שבא לכם!

אל תהיו עקביים. אל תסיימו משפטים שהתחלתם אם כבר עולים בכם משפטים חדשים. טקסט קטוע זה נפלא, זה מושלם. לעיתים המחשבה שלנו מהירה מהיד, אז אל תנסו להדביק מחשבה "ישנה" עם העט אלא קיפצו למחשבה החדשה שנכנסה למודעות שלכם. תרגישו חופשי לכתוב בכל רגע ורגע בדיוק מה שעולה בכם, באותו רגע, מבלי להיות נאמנים לסיים משפט כתקנו. באותה מידה, אל תהיו מחויבים ובטח אל תתעקשו למצות נושא מסוים. תרגישו חופשי לגלוש מנושא לנושא, בדיוק באופן בו המיינד שלנו קופץ לו מנושא לנושא.

אל תפסיקו - אין צורך בפסיקים, נקודות, סימני קריאה ומבנה דקדוקי נכון של משפט. תרשו לעצמכם לכתוב בכתב חרטומים, בגדלים שונים, לעשות שגיאות וגם ליהנות.
אל תחשבו מידי, אל תהיו הגיוניים. אין היגיון באינטואיציה. יש רק אמת. תהיו מחויבים לאמת שלכם בכל רגע מחדש. אל תנסו אפילו להבין מה אתם כותבים, הרשו ליד לכתוב אתכם. ככל שתשמרו על פתיחות וככל שתתאמנו בכך יותר, תופתעו לגלות כמה היא עצמאית.

שחרור - כשאני מנחה את סדנאות הכתיבה שלי אני מבקשת מהמשתתפים לחשוב על הכתיבה כעל שיטה לניקיון פנימי. פשוט לאפשר לכל הג'יפה לעלות החוצה, בלי ניסיון לשלוט ולייפות, מה שאנחנו נוטים לעשות פעמים רבות במהלך חיינו. אם תחשבו על כתיבה כניקיון, תוכלו אחר כך פשוט להשליך את מה שכתבתם לפח. או לשרוף את זה. אני ממליצה לא לשמור ולאגור את דפי הכתיבה שלכם. מידי יום יש לשחרר ולהיפרד מהחומרים שכתבתם.

אל תתפתו לשמור, תתחייבו להיפרד! אין טעם לצבור כמויות של דפים או מחברות. עצם הידיעה שכל מה שתכתבו על הנייר ייעלם מיד אחרי שתסיימו תשחרר אתכם מהרבה מחסומים ועכבות מיותרים ותשרת אתכם ואת התהליך המשמעותי.

זכרו, מה שחשוב כאן הוא התהליך ולא התוצאה על הנייר. אם תאמינו בתהליך ותתייחסו אל כתיבה כאל תרגול יומיומי או שבועי, כאל תהליך של ריפוי עמוק ופנימי, תוכלו משם לצמוח בקלות ובזרימה גדולה יותר למקומות של כתיבה יצירתית אותנטית, כתיבה אמיתית, חזקה ונוגעת יותר. בהצלחה.

חגית אלמקייס עוסקת בתרפיה באמצעות תהליכי כתיבה ויצירה. hagilgulim@gmail.com
לפרטים על הסדנה הקרובה

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...