מי אוהב אותך יותר ממך?: זה מה שזה, פרק 12
כל מה שאתה רואה, כל מה שאתה חוֹוֶה, כל מה שאתה מתנסה בו – זה אני, כלומר אתה. וכל זה אוהב אותך מאוד. מאסטר יו מצהיר על אהבתו של גיל אלון לעצמו
גיל: מָהֵן החיוֹת?
יוֹ: הו, החיוֹת הן המורים הגדולים.
גיל: מורים לְמָה?
יוֹ: מורים לְזה שאתם לא יודעים. החיות פה כדי להזכיר לכם השקם והערב שאתם לא יודעים.
גיל: לא נראה לי שזה עובד. לא נראה לי שאנשים מבינים את זה.
יוֹ: עכשיו אני הולך להגיד משהו שאתה כבר חושב הרבה זמן, ויש לנו אותה דעה בעניין הזה. אז אל תתפלא שזה זהה למה שאתה כבר חשבת.
גיל: או-קיי.
החיות הן המורים הגדולים יחצ
יוֹ: אחד הרעיונות החולניים של המין האנושי, שנתמך בהרבה על-ידי הדתות הוא הרעיון ש"מוֹתר האדם מן הבהמה". הצבתם את עצמכם בארוגנטיות, בהתנשאות ולפיכך בטיפשות ובטמטום. כך גם תמונת העולם שלכם. זאת הסיבה, למשל, שאתם משתמשים בשמות של חיות כדי לקלל. ואת יתר הזוועות שאתם מעוללים לחיות לא צריך לפרט.
גיל: נכון. כל זה באמת חשבתי ואני מרגיש כבר הרבה זמן. אבל מה שאמרת בקשר לְזה שהחיות הם מורים גדולים לְזה שאנחנו לא יודעים – זה חדש לי.
יוֹ: כן, אבל לצערי אני לא חושב שהאנושות תפקח את עיניה בקרוב בקשר לנושא הזה. ומצד שני לַזמן אין כל משמעות. כך שאם פקיחת העיניים תִּקרֶה בקרוב או לא – זה ממש לא רלוונטי.
גיל: אני נזכר במה שאמר ג'וֹרְג' בֶּרְנַרְד שׁוֹ: "החיות הן החברים שלי, ואני לא נוהג לאכול את החברים שלי".
יוֹ: יופי של משפט.
גיל: אז מה החיות חושבות? האם יש להן רגשות? האם הן מחליטות? האם הן רק יצורים אינסטינקטיביים ולא יותר?
יוֹ: אם הייתי שואל אותך את השאלות האלה, מה היית עונה?
גיל: הייתי עונה שאני לא יודע.
יוֹ: אז זהו. תהיה בשקט, תקבל את זה שאתה לא יודע ותרכין את ראשך.
*
גיל: אני בכל זאת רוצה לחזור לעניין המוות. הרי זה נראֶה לנו, שהדבר שחי, בין אם זה אדם או חיה, הדבר הזה שחי, שנע ומתפקד בדרך מסוימת אליה אנחנו רגילים – לפתע מפסיק לתפקד, ולפתע מתחיל לתפקד באופן אחר – הריקבון, ההתפוררות או מה שזה לא יהיה. אז מה זה הדבר הזה שלפתע מִשתנֶה?
יוֹ: הו! זה קשה להסביר. אני אנסה. אותה יחידת חיים היא קודם כל איננה יחידת חיים. אתם רואים אותה כיחידת חיים. ובכל זאת, אותה יחידת חיים, שמתפקדת ונעה כמו שהיא מתפקדת ונעה, עושה זאת בשל איזשהו חיבור שמחבר את כל המרכיבים.
נשמה זה משהו שהמצאתם כדי להסביר את מה שאתם לא מבינים צילום: SXC
החיבור הזה יכול להשתנות, ולכן כל המרכיבים מתחילים להשתנות. החיבור הזה יכול להשתנות באחת, והוא יכול להשתנות בהדרגה. אבל חשוב להבין שהוא לא משתנה מחיבור אחד לחיבור אחר, או מחיבור לאי-חיבור. אלא החיבור עצמו משתנה. האם אני מצליח להיות ברור?
גיל: כן. האם החיבור הזה הוא הנשמה?
יוֹ: לא, לא, לא! נשמה זה משהו שהמצאתם כדי להסביר את מה שאתם לא מבינים. החיבור הזה שעליו אני מדבר, שכביכול מחזיק ביחד את כל המרכיבים של יחידת החיים המסוימת, הוא לא חיבורים רבים. זה לא שלכל יחידת חיים יש חיבור אחר. לכולם יש אותו חיבור.
גיל: אוי, זה עושה את זה יותר קשה לתפיסה.
יוֹ: כן, אני יודע. בוא נגיד שהחיבור הוא חיבור אחד ולא חיבורים רבים.
גיל:
כן, אבל זה נראה שיש חיבורים רבים.
יוֹ: כן, אני חוזר למה שאמרתי, שיחידת חיים שמתפקדת ונעה היא המצאה שלכם. לכן זה נראה שיש הרבה חיבורים. גם המילה 'חיבור' היא לא ממש מדויקת, כי הכול כבר מחובר ממילא. אבל זה מתקרב למה שאני מתכוון.
גיל: אז בוא נעשה סדר. האם אפשר להגיד שבמוות, החיבור שעד עכשיו החזיק את כל המרכיבים יחד השתנה, ובגלל זה הוא מתחיל להחזיק יחד מרכיבים אחרים?
יוֹ: נו, זה, אני חושב, הכי קרוב שאפשר להסביר במושגים המוגבלים שלכם.
גיל: אתה יודע, כל כך הרבה תורות ומורים אמרו ואומרים שאנחנו מוגבלים וזה די מדכא.
יוֹ: כן, הרבה מורים אומרים לכם את זה כדי שתסתמו את הפה. אני אומר לכם את זה כדי להחזיר אתכם לפרופורציות.
*
גיל: תגיד לי משהו, אני רוצה וצריך שתגיד לי משהו.
יוֹ: מה?
גיל: בבקשה תגיד לי משהו.
יוֹ: אני אוהב אותך. בכל מאודי אני אוהב אותך. את האהבה הזאת ביני ובינך אי אפשר לתאר במילים ואי אפשר לנתק. אני באמת אוהב אותך, אחרת לא הייתי פה. וחשוב לזכור שאני אוהב אותך – משמע אתה אוהב אותך.
לָמה אתה חושב שהכל מסביבך בתיקונים, בשיפוצים, בדפיקות, בהריסות? כי אתה מתחיל משהו חדש מקס ילינסון
גיל: תודה, תודה רבה. קל לי יותר להבין שאתה אוהב אותי מאשר שאני אוהב אותי.
יוֹ: כן, כי אתה רק בתחילת הדרך אז אתה עוד לא מבין ולא רואה שאני זה אתה.
גיל: תגיד לי עוד משהו.
יוֹ: כל מה שאתה רואה, כל מה שאתה חוֹוֶה, כל מה שאתה מתנסה בו – הכל, כל זה, זה אני, כלומר אתה. וכל זה, כל זה אוהב אותך מאוד.
גיל: זה נשמע כל כך יפה שבא לי לבכות, אבל אני לא בטוח שאני מבין את זה.
יוֹ: יקירי, אהובי, אמרתי לך – זה לא בַּהבָנָה.
(כעבור כמה זמן)
גיל: מאז שהדיאלוג הזה התחיל אני מרגיש במערבולת רגשות גדולה. מצבי הרוח משתנים, לפעמים במשך יום אחד.
יוֹ: היית במערבולת רגשות עוד לפני שהדיאלוג התחיל. אבל זאת גם הסיבה שהדיאלוג התחיל. לָמה אתה חושב שהכל מסביבך בתיקונים, בשיפוצים, בדפיקות, בהריסות? כי אתה מתחיל משהו חדש. בעצם כמה מהדיאלוגים בינינו נכתבו כשקולות קידוחים, פטישים וניסורים נשמעים ברקע.
גיל: אבל זה מרגיש מאוד כבד, מעֵין מועקה.
יוֹ: אני יכול להגיד לך רק דבר אחד, בעצם לבקש ממך רק דבר אחד. תחכה! בבקשה תחכה!
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם