תחושת בטן: תזונה איורוודית על קצה המזלג
דר' קדאר שנדה נחת השבוע בישראל והעביר הרצאה קולינרית על עקרונות התזונה האיורוודית. רוני פרדו היתה שם כדי לטעום, להתרשם ולסכם: הכל מתחיל ונגמר במודעות
טוב, האיורוודה היא לא סתם רעיון. מדובר בתורה שלמה (הוליסטית, כמו שאוהבים לקרוא לזה) שמקורה בהודו, המתייחסת לכל היבטי חיינו (בסנסקריט: איו= חיים, וודה= ידע/תורה). תורה זו מציעה דרכים לשמירה על ההרמוניה הפנימית בגופינו ועל ההרמוניה בינינו ובין הטבע.
במילים פשוטות, הגישה מציעה דרך חיים ששומרת על הבריאות ואף מאפשרת ריפוי ממחלות. האיורוודה היא גישה רחבה שחולשת על מכלול המרכיבים של האדם (הגוף, הנפש, הסביבה, הרוח). ההרצאה, לעומת זאת, התמקדה בפן אחד מרכזי בחיינו - התזונה.
האווירה השאנטית אליה הוכנסנו בעזרת העיצוב של המסעדה מתחזקת למשמע מבטאו ההודי האותנטי של דר' קדאר שנדה, רופא איורוודי שהגיע לארץ כאורח של מגמת האיורוודה של מכללת רידמן. כיאה להרצאה שמתרחשת במסעדה הודית, את הסבריו הוא מלווה במנות צבעוניות מהמטבח ההודי, שמוגשות לנו הישר אל השולחן.
בפתח דבריו מקדים דר' קדאר ואומר כי כל דבר בעולם (כולל הגוף והמזון שלנו) מורכב מחמישה יסודות בסיסיים: אדמה, אוויר, מים, אש וחלל. מבחינת התורה האיורוודית, המזון שלנו הוא מי שאנחנו היות וכל איבר ורקמה בגופינו מורכבים אך ורק מהמזון שאנו אוכלים. התהליך החשוב, שצריך להתרחש כראוי, הוא עיכול המזון והפיכתו למקור לבניין הגוף.
יסוד האש אחראי לתהליך הטרנספורמציה, לכן אחד המוקדים המרכזיים בתורה האיורוודית הוא שימור אש העיכול בגוף. מחלות נוצרות כשהאש בגוף נמוכה ואינה מספיקה לצורך תהליכי העיכול והשינוי הנחוצים.
הדרך להגברת אש העיכול מתבססת גם היא על המזון שאוכלים. אבל איך יודעים אילו מרכיבים הם הדומיננטיים בכל מאכל? ובכן – את זה מלמד אותנו,
לפי האיורוודה, קיימים שישה טעמים: מתוק, מר, מלוח, חמוץ, חריף ו'מכווץ' (מה זה מכווץ? טעם של 'עפיצות'. ומה זה אומר? מעין יובש או חספוס שמרגישים בפה, בדומה לתחושה שיש בפה כששותים יין אדום).
בכל טעם קיימים כל היסודות, אולם שניים מהם דומיננטיים יותר מהאחרים. בטעם המתוק למשל היסודות אדמה ומים הם הדומיננטיים; בטעם המלוח בולטים היסודות אש ומים. כדי לחזק יסוד מסוים בגוף, יש להתאים את המזון, ומכאן שכדי לשמור על אש העיכול, צריך להקפיד לאכול מזונות שיש בהם בולטות של מרכיב האש (טעמים כמו מלוח, חריף, מר). גם תבלינים מהווים מקור טוב להגברת האש, ולכן האוכל ההודי לרוב מתובל מאד (זה גם מוסיף צבעוניות ססגונית מושכת את העין שבטח עושה טוב לבריאות..).
דר' קאדר מציין במיוחד את הכורכום, הכמון והפלפל השחור כמסייעים לעיכול. כטיפ קטן, הוא מציע להוסיף פלפל שחור למאכלים שנחשבים "כבדים", כמו פסטה ברוטב שמנת. לדבריו, ההוספה של הפלפל תסייע לנו אחר כך, כשיגיע הרגע לקום מהכיסא ולהזיז את עצמנו.
דוגמה אחרת היא בהקשר להוספת משקל לעומת שמירה או הורדת משקל. מאכלים שדומיננטיים בהם מרכיב האוויר והחלל (הקשורים יותר לטעם המר) יסייעו בהורדה במשקל. לעומת זאת, בכדי לבנות את הגוף ולהגדיל את המסה שלו, צריך להגביר את מרכיבי האדמה והמים במזונות, ובמילים אחרות – לאכול מאכלים מתוקים.
אבל, שימו לב לקאצ': מתוק באיורוודית זה לא מתוק בעברית. לצערם של חלקינו, דר' קאדר אינו ממליץ על תזונה של שוקולד וגלידה, והוא מבדיל בין טעם של מתיקות לבין ה'אפקט של מתוק', כמו למשל זה שמתקבל בגוף בעקבות אכילת חיטה ודגנים אחרים.
בניסיון להבין מה הכוונה ב'אפקט של מתוק', הבנתי משהו אחר - קשה מאוד לתאר טעמים במילים. בהמשך, בשיחה אישית, תסביר לי יעל פרל-בקר ממגמת האיורוודה במכללת רידמן שההודים פחות זקוקים להסברים הללו, כי אצלם הידע הזה "נמצא בדם", זהו ידע שעובר במסורת הדורות. כמו שאצלנו פעם 'תרופות סבתא' היו התרופות, פעם (ובהודו עד היום) המזון הוא הוא הטיפול הקונבנציונלי. הדבר האמיתי.
מעבר לשאלה מה אנחנו אוכלים, באיורוודה קיימים מספר עקרונות נוספים, שקשורים לאופן בו אנו בוחרים את האוכל ומכינים אותו:
1. התאמת המזון לאדם הספציפי- באיורוודה העקרונות שמומלצים לכולם הם בסיסיים ביותר, כשמה שחשוב זה להבין את איכות המאכלים השונים והתאמתם לאדם המסוים. לשם כך נלקחים בחשבון תכונות האדם, מבנה גופו ומצבו הבריאותי, גילו, העונה בשנה, אזור המגורים והמזון שיש בו, גיל המזון, האקלים ממנו מגיע המזון. בקיצור יש הרבה שיקולים, וצורך ביחס אישי (ומי לא אוהב יחס אישי?..).
2. האוכל חם. רק חם. מבושל. כן, כן- "לאכול צהריים שלוש פעמים ביום..". פירות? אפויים. שתייה? חמה. מים? חמים. באמת. הכוונה היא לטמפרטורה מעט גבוהה מטמפרטורת הגוף. בהודו לא התבססו על מקררים מעולם. האמת, גם היום לא. כשחושבים על זה, גם לאבותינו לא היה איך לקרר את האוכל. מכאן, כל מה שניתן לאכול - מבשלים מיד.
הלוגיקה שמעבר מתמקדת שוב באש העיכול, אשר נכבית על ידי אוכל קר ויבש. ובלי אש, אין עיכול. תפיסה זו שונה ממספר תורות אחרות בתחום התזונה, שאומרות בדיוק את ההיפך ולפיהן חימום הורס את הוויטמינים שנמצאים במזון. "נכון", עונה דר' קדאר, "כמות הוויטמינים יורדת. אך עדיף פחות ויטמינים, שהתעכלו במלואם מאשר הרבה ויטמינים שכלל לא נוצלו על ידי הגוף...".
3. דרכים שונות להכנת האוכל הן בעלות השפעה שונה - בישול משפיע אחרת על הגוף בהשוואה לטיגון או אפייה. למשל, חיטה ניתן לאכול כדייסה (בה יש גם הרבה נוזל) מה שהופך אותה למזון כבד שמעלה את רקמות השומן. ניתן גם לאכול אותה בצורת צנים, שממתן את האפקט.
4. כמות המזון האידיאלית נקבעת על פי התחושה האישית. ומה אמורים להרגיש? השאיפה היא להרגיש שהבטן מלאה עד החצי במוצק, ועוד רבע בנוזל. הרבע האחרון צריך להישארהפנוי לתנועה ולאוויר. ובמילים אחרות: מומלץ לצאת מהארוחה בתחושה שיכולת לאכול עוד. בכדי למצוא את הנקודה הזו בזמן אמת צריך מודעות. בכלל, הכל כאן עניין של מודעות ותשומת לב לאפיונים האישיים של כל אחד מאתנו.
ואחרי שכבר בחרנו את האוכל, הכנו אותו והתיישבנו.. גם לגבי איך לאכול יש מספר המלצות:
קודם כל, חשוב להתמקד באוכל בזמן שאוכלים. לא לעשות עוד דברים במקביל (זה בדרך כלל מגדיל את כמות האוכל שנצרוך); להיות קשובים לגוף ולטעמים.
ועדיף, לא לדבר יותר מדי, לא לצחוק יותר מדי – לתת לתנועה להגיע מלמעלה למטה, בדומה לתנועת המזון, ולא ליצור התנגשות בין המזון שיורד לבין הצחוק והמילים שעולות.
תורת האיורוודה מדגישה את הקשר הישיר בין המזון שאנו אוכלים לבין החומר ממנו אנו עשויים. היות והגוף שלנו הוא הנכס הכי חשוב לנו, ראוי שהוא ייבנה מחומרי הגלם הראויים, לכן האוכל הוא עסק רציני. והכי הכי חשוב זה לא לשכוח ליהנות מהאוכל ולהתמסר לטעמים. הטיפ האחרון הוא שלי, אבל נראה לי שדר' קאדר יסכים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם