משחק החיים: זה מה שזה, פרק 10
אתם לא יודעים מהי חירות. עובדה: כשהחירות מושגת האנשים בשׁוֹק. הם לא יודעים מה לעשות איתה. מאסטר יו מלמד את גיל אלון על חירות עילאית ושמחה פנימית
להקדמה
*
גיל: האם אפשר להיות שמח כל הזמן?
יוֹ: אני מזכיר לך את המשפט שציטט רבי נחמן מברסלב "והייתָ אך שמח". זה לא משפט כל כך פשוט. זה לא משפט כל כך פשטני. זה מאוד עמוק. אפשר להיות רק שמח.
גיל: ומה עם כל העליות והמורדות בחיים?
יוֹ: גם את זה אפשר לחווֹת בשִׂמחה.
גיל: אז מה עושים?
יוֹ: שמחים.
גיל: כן, אבל אי אפשר פתאום כך להיות שמח. זה יהיה מלאכותי.
יוֹ: אפשר.
גיל: איך?
יוֹ: על ידי הבַנַת השִׂמחה.
גיל: מה יש להבין?
יוֹ: אתה זוכר שאמרתי שהשִׂמחה היא הסימן
אז בגלל שאתה מחובר בכל מקרה, אתה גם יכול להיות שמח בכל מקרה. רק בגלל שאתה לא רואה שאתה מחובר בכל מקרה אתה לא שמח. אם תסתכל טוב-טוב, עמוק-עמוק, תראה שאתה מחובר בכל מקרה. והחיבור הזה הוא השִׂמחה. הוא האחדוּת, הוא ההשתתפוּת, ולכן הוא השִׂמחה.
גיל: תודה רבה.
*
גיל: מהי החֵירוּת?
יוֹ: חירות לא קיימת.
גיל: כן, אבל אנשים נלחמים בשבילה, מתים בשבילה, נפצעים בשבילה, ומקריבים בשבילה.
יוֹ: זה כי אתם לא יודעים מהי חירות. עובדה: כשהחירות מושגת האנשים בשׁוֹק. הם לא יודעים מה לעשות איתה.
גיל: למה?
יוֹ: כי זאת חירות מבחוץ. לא חירות מבפנים.
גיל: מהי חירות מבפנים?
יוֹ: חירות מבפנים היא דבר והיפוכו, חירות מבפנים היא אחדוּת כל הניגודים.
גיל: זה נשמע יפה, אבל מה זה אומר?
יוֹ: חירות מבפנים היא חירות מבפנים. מן התוֹך של התוֹך, מן העומק של העומק, מן ההבנה של ההבנה.
גיל: האמת, זה נשמע לי גיבוב מילים.
יוֹ: נכון. כל ניסיון להגדיר חירות הוא גיבוב מילים. שים לב שוב לַעברית. להגדיר חירות! אתה לוקח חירות ומנסה לגדר אותה, להגדיר אותה. זה בלתי אפשרי.
גיל: זה באמת יפה, אבל איך שמים את זה בַּפרקטיקה?
יוֹ: לא צריך לשים. חירות היא הפרקטיקה עצמה. חירות מתפקדת כשהיא מסוּבבת בחירות. בשביל שחירות תתפקד היא צריכה להרגיש חופשיה. גם אם אתה מרגיש חופשי, אבל מסביבך אנשים אינם מרגישים חופשיים, החירות שלך נותרת חירות חיצונית. חירות מתאפשרת רק כשכולם חופשיים. לא כשחלק כן חופשיים וחלק לא.
גיל: זה נשמע אוטופי.
יוֹ: כאלה הם בני האדם. קודם הם יוצרים בעיה. אחר כך הם מִתְּרַגלים לבעיה, כתוצאה מזה הבעיה משתמרת, ואז אנשים אומרים שהיא המציאות; על כל זה נוספת הדעה ש'מציאות אי-אפשר לשנות', ולכן חושבים האנשים שהרעיון של שינוי המציאות הוא אוטופי. תזכור את החיים הקודמים שלך שגיליתָ במפגש עם יוֹנִי לָהָב. החֶבְרה שבה חייתָ והיית בה מורֶה, הייתה שוויונית וחופייה במובן האמיתי שלה. כל אחד הגשים את עצמו בהתאם ליכולתו וכישרונו וכך כולם השלימו זה את זה. אז זה אפשרי. אם אתם רוצים. אבל אתם לא רוצים.
גיל: למה אנחנו לא רוצים?
יו: על זה נדון בפעם אחרת, מספיק להיום.
*
גיל: לכתוב עכשיו?
יוֹ: כן, קח את העט לַיד וכתוב.
גיל: מה?
יוֹ: אתה בדיוק עכשיו מהרהר בעניין הדוּאָלִיוּת.
גיל: נכון. זה ברור שההבנה שלנו מתבססת על דוּאָליות. אנחנו מבינים מה זה קטן בהשוואה לגדול, שחור כהשוואה ללבן וכו' – אבל לָמה זה ככה?
יוֹ: זה המִשחק.
גיל: איזה משחק?
יוֹ: משחק החיים. המשחק שאתם משחקים.
גיל: הוא יכול להיות מסוכן, המשחק הזה.
יוֹ: זה תלוי בכם.
גיל: כן. אני שואל את עצמי הרבה על הדוּאָליות. המוח שלנו הוא דוּאָלי. אנחנו לא יכולים להפסיק להשווֹת.
יוֹ: נכון.
גיל: אבל למה זה ככה? למה כל צורת החיים היא כזאת? אי אפשר ליצור משהו אחר?
יוֹ: אפשר, אבל לא רציתם.
גיל: התחלת להגיד משהו ואיבדתי את זה.
יוֹ: גם אני. גם אני לפעמים מאבד את חוט המחשבה.
גיל: באמת?
יוֹ: כן, זה קורה לי.
גיל: טוב, בוא ננסה לחזור לעניין. אם המוח שלנו דוּאָלי, גם החיים שלנו דוּאליים.
יו: נכון. ועכשיו נזכרתי במה שרציתי להגיד. בגלל שהמוח שלכם דוּאָלי, פיתחתם הרבה תיאוריות שגם המציאות בעצמה דוּאָלית. כאילו שהייתה דוּאָליות בטבע עוד לפני שהאדם הופיע על כדור הארץ. אבל זה קשקוש. הדוּאָליות ביסודה היא יְבוּא שלכם.
גיל: אבל למה האנשים הם ככה?
יוֹ: אני לא יודע!
ג.: מה, יכול להיות שאתה לא יודע משהו?
יו: תתפלא.
גיל: אז מה הלקח?
יוֹ: העניין הוא שאתם עושים הרבה רעש והמולה מסביב לדוּאָליות. אז המוח שלכם יכול לתפקד רק בדוּאָליוּת. אז מה? למה לעשות מזה עניין גדול? למה להצמיד ערכים לדברים? למה להחליט שקטן הוא טוב וגדול הוא רע? למה להחליט שכחול זה יפה וּורוד זה מכוער? וכו', וכו'. אמרתי לכם – זה משחק. אז תשחקו. אתם לא משחקים, אתם מתאבדים על המִגרש. אתם לוקחים את המשחק יותר מדי ברצינות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם