הישרדות דרך האוזניים: מישהו שומע אותי?
אחת הבעיות הבין-אישיות הנפוצות היא התחושה שאחד הצדדים, ולפעמים אפילו שניהם בו זמנית, מרגיש שהשני לא מקשיב לו. רן ובר על תקשורת חוסמת לעומת תקשורת מאפשרת
אחת הבעיות הנפוצות בכל מקום עבודה, בכל בית ובמפגשים רבים בין חברים טובים נעוצה בתחושה שאחד הצדדים, ולפעמים אפילו שניהם בו זמנית, מרגיש שהשני לא מבין אותו, לא מקשיב לו. זאת תחושה מאוד קשה, תחושה שאתה לא יכול להביע את עצמך.
דבר נוסף שאנו חשים לעיתים תכופות הוא שאפילו אם אנחנו מצליחים להביא ולהביע את עצמנו, השני לא מקשיב ואפילו מזלזל.
התוצאה של חוסר התקשורת היא תחושה של בדידות וריחוק שגורמת לזה שאנחנו פשוט מתרחקים או מסתגרים בתוך עצמנו ומעדיפים כבר לא לדבר. מלבד הריחוק נבנה גם בדרך כלל כעס או טינה על האדם השני שלא הקשיב.
איך אפשר לשנות את זה? הרי אותו אחד שלא הקשיב לי, אם נשאל אותו – לא יבין מה בכלל רוצים ממנו; עובדה, הוא פינה עשר דקות מזמנו כדי להקשיב לי. אבל אם הוא יהיה מודע יותר לרגשות שלו, יתכן שהוא ירכין את ראשו ויודה באמת. והאמת היא שהוא אכן לא הצליח להקשיב לי, אבל כנראה שזה לא היה בגללו...
השינוי
ובלי להתאמן בזה, בלי לראות ולרצות את זה – הסיכוי שתוכל ליישם את זה הוא כמובן מאוד נמוך.
כאשר אני יושב עם מישהו אחר ומקשיב לו, רגשות שונים עולים וצפים בתוכי. האם אני יכול להכיל את עצמי? האם אני יכול לקבל את זה שיש לי רגשות בפנים? לפעמים יכול לצוף כאב, פחד, חוסר אונים, או אולי כעס. השאלה כאמור היא האם אני מסוגל להכיל את הרגשות הללו.
אם התשובה היא כן, אוכל גם להקשיב באמת לשני. ואם התשובה היא – האמת שלא ממש, אבל אני רוצה, זאת יכולה להיות התחלה נפלאה של מסע פנימי. מסע שבו אני יכול לגלות את עולם הרגשות הפנימי שלי על שלל הסתירות והרצונות המתנגשים שבו.
כשהשני מתחיל לדבר וצפים בתוכי רגשות קשים יש לי כמה אפשרויות. מלבד הכלת הרגשות שלי, שזו למעשה האפשרות שיכולה להביא לשינוי אמיתי ולפריצת דרך, יש עוד כמה אפשרויות. נציג כמה מהן.
כמובן שהאדם הוא יצור מורכב ומשוכלל מאוד וכל אחד פיתח לעצמו אפשרויות מיוחדות כדי לשרוד. האפשרויות האלה הן למעשה טקטיקות הגנה שפיתחנו בילדות כנגד ה"אוייבים המרים שמיררו את חיינו":
1. התעלמות והדחקת הרגשות – צפים בתוכי רגשות ואני פשוט מתעלם מהם על ידי הדחקה. אני לא מרגיש כלום וחושב שהכל בסדר עכשיו. כמובן שאני גם לא יכול להיות רגיש לאחר ולרצונותיו בגלל שאני מנותק מהלב שלי. איך אוכל להיות מחובר אליו ולהרגיש אותו אם אני לא מוכן להרגיש את עצמי?
2. התבצרות בעמדה שלי והדיפת כוחות האויב – טקטיקה נוספת היא יותר מלחמתית. אני מתנגד בתוקף לרעיונות ולרגשות שמובעים בפני כדי לא להתרסק או לא להישבר. אני מפחד שהכל יקרוס בתוכי ואני חייב להילחם בשני. כשאני שומע את השני משהו מפעיל אצלי את המנגנון – לא יעזור לו מה שהוא יגיד, אני כבר במצב מגננה והתקפה וכך אין סיכוי שמשהו באמת יעבור. אפילו אם בשכל אוכל לחזור על הדברים שלו – בפנים, הסכר נבנה.
3. ניתוק או שעמום – דומה קצת להדחקת הרגשות, אבל פה אני מתנתק וחולם על מקום אחר. במקום להיות מול האדם שמדבר איתי אני מעדיף לחלום בהקיץ וכך אני לא מרגיש ולא מחובר לרגשות הקשים שצפים בתוכי.
4. זלזול או כעס – כשאדם לא מוכן לפגוש את הרגשות שלו והוא רואה אצל השני רגשות דומים. לדוגמה, כשאדם לא מוכן לפגוש את הפחד שלו, אבל הוא פוגש אדם אחר שפוחד. אפשרות נוספת לברוח מהפחד שלי הוא לזלזל בפחד או בכאב של השני. מלבד זלזול יכול להיות שם גם כעס – כעס על זה שהאדם השני מזכיר לי את הכעס שנמצא בתוכי.
אלו מקצת מהטקטיקות שלנו לשרוד. טקטיקות ששירתו אותנו נאמנה בגיל שלוש, ארבע או חמש, אבל כיום חוסמות לנו את המעברים הרגשיים. כדי שנוכל להקשיב באמת לשני אנחנו צריכים להתחיל לתת מקום לעצמנו.
מקום לעצמי? זה נשמע ממש הפוך ממה שאני צריך לעשות! הרי אם אני רוצה להקשיב אני אמור להתחיל לתת מקום לשני.. זה לא נשמע הגיוני שכדי להקשיב באמת לשני אני צריך להתחיל להיות מודע יותר לעצמי ולתת לעצמי יותר מקום.
אז לשכל שלנו אולי זה לא נשמע הגיוני, אבל ככה זה עובד; ככל שיש לי יותר מקום לעצמי, ככל שאני מכיל את הרגשות שלי ומוכן לפגוש אותם, גם במחיר של כאב או פחד שעולים וצפים, כך יהיה לי גם יותר מקום לאחר, לשמוע ולהכיל אותו.
התקשורת החוסמת היא תקשורת שבאה מתוך התגוננות, כשאני לא יכול להכיל כרגע את מה שהשני רוצה להגיד אני משתמש במנגנונים כדי לשרוד (לפחות בתפיסתי הפנימית שמושפעת מכל הפעמים שנקטתי באופציה זאת במהלך החיים).
לעומת זאת, תקשורת מאפשרת היא תקשורת שבה אני קודם כל לוקח אחריות רגשית על החיים שלי. אני קודם כל מוכן להכיר בזה שיש בתוכי רגשות קשים והם לא קשורים לאדם שעומד מולי. נכון, הם צפים ועולים עכשיו, אבל הוא לא המחולל שלהם. אם אני מוכן לקחת אחריות רגשית על החיים שלי, התקשורת שלי תתחיל להשתנות. גם עם עצמי וגם אם האחר.
שנזכה לאומץ להסכים לפגוש את כל החלקים שלנו.
לאתר של רן ובר התחלות חדשות
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם