מלכת המטבח: אף אחד לא יעצור את מרתה סטיוארט
עם אימפריה ששווה מאות מיליוני דולרים היא אחת הנשים המצליחות באמריקה. כשהורשעה בעבירת מניות, ניצלה את השהות בכלא כדי ללמוד טיפים חדשים לניקוי הרצפה. בראיון בלעדי ל"סופשבוע" מרתה סטיוארט מסבירה למה העצמה נשית עוברת דרך הכנת פאי אגסים מושלם
מעטים האנשים שיכולים להתרפק על מנת הדגל של המטבח הפולני בהתלהבות מידבקת שכזאת. העובדה שמדובר במאכל יהודי מובהק לא מטרידה יותר מדי את כוהנת הלייף סטייל האמריקאית שמתגאה בשורשיה הקתוליים. טוב, מבחינתה גם אין תחרות למתכון הסודי שלה לעוף פקינזי. סטיוארט (71), שהייתה נשואה במשך 27 שנים לגבר ממוצא יהודי, למדה על הכנת ארוחת ראש השנה והתקנת סעודה מפסקת מספרים; בעלה לשעבר, אנדי סטיוארט, התעניין ביידישקייט הרבה פחות ממנה.
"למרבה הצער, לבעלי לא הייתה שום זיקה לשום דת או רצון לחגוג חג כלשהו - לא פסחא, לא חג המולד, לא יום כיפור ולא פסח. אני, לעומתו, מאוד אוהבת חגים ואני חוגגת את פסח ומציינת את יום כיפור עם החברים היהודים שלי כל שנה. השנה, לדוגמה, הוזמנתי לשלוש ארוחות שבירת צום, בין השאר אצל רון פרלמן וג'יין הלר (איש עסקים ששוויו מוערך ב-12 מיליארד דולר ובנקאית בכירה, בהתאמה - צ"י). אני מרגישה זכות גדולה לקחת חלק במסורת הדתית שלהם".
אפשר לנחש שאת מתחברת למנהג היהודי לציין כל חג בהרבה הרבה אוכל.
"אני חושבת שזה מאפיין את כל הדתות. עם זאת, אני לא חושבת שמדובר רק באוכל. בפסח, לדוגמה, אנחנו קוראים את ההגדה ולוקחים את זה ברצינות רבה, כולל החרוסת והכל, כך שכל האירוע הוא מאוד דתי. אבל זה נכון שהרבה אנשים באמריקה מתייחסים לאוכל היהודי מאוד ברצינות, כי האוכל הזה לא כל כך נפוץ, ומבחינת המארחים, זאת ההזדמנות שלהם להשוויץ. בעצם, מאוד הופתעתי שג'יין הלר, שהיא בנקאית מאוד מוערכת, מכינה את צלי הבשר בעצמה; היא עושה את זה לבד בלי שום עזרה אף על פי שהיא לא בשלנית גדולה. בעיני, זה מאוד יפה שעם כל סדר היום העמוס שלה היא מפנה זמן כדי להכין את האוכל היהודי המסורתי".
אמריקאים שביקרו בישראל מספרים שארוחת שבת בישראל כוללת לא פעם יותר מנות מארוחת חג ההודיה בארצות הברית, שהן הסעודות הכי גדולות והכי מושקעות במשך השנה.
"אני גדלתי בבית קתולי, ובימי ראשון היו ארוחות צהריים גדולות שלא היו שונות בהרבה מהארוחות המסורתיות בבתים יהודיים. צלי בשר, שבעה-שמונה סוגי ירקות, קינוח ענק. אני זוכרת שהחברים היו באים, המשפחה הייתה מתאספת, היינו הולכים לכנסייה, חוזרים הביתה ואוכלים ארוחה ענקית. עכשיו, לעומת זאת, ארוחות הצהריים של ימי ראשון או ארוחות הערב של ימי שישי פסקו, כי הילדים עסוקים רק בספורט. יש עשרה משחקי כדורגל בימי ראשון, ומשחקי לאקרוס בשבת, אז בקושי מוצאים זמן להישאר בבית ולבשל. אותו דבר ביום שישי. להתכנס סביב השולחן, לנהל שיחה, לאכול אוכל טוב - כל זה היה חלק מרכזי בדרך שבה אני גדלתי, וזה לא כך אצל הדור הזה. אני חושבת שזה ככה בכל העולם. ואם אתם בישראל עדיין מצליחים לכנס את המשפחה לארוחת שבת, יש לכם מזל גדול".
זה כנראה עניין תרבותי. בישראל, לדוגמה, אם חייל נשאר בשבת בבסיס, אז סביר להניח שההורים שלו יגיעו לשער הבסיס עם סירים מלאים באוכל.
"אני בלב שלי מסורתית, ואני חושבת שזה דבר מאוד יפה לשמור עליו. אבל מחר, לדוגמה, יום ההולדת של הבת שלי, והכנתי ארוחת ערב, כדי שנוכל להיות כולנו יחד. ואז, פתאום, מתברר שלבת שלה, הנכדה שלי בת ה-11, יש חוג שחייה, וזה חשוב לה יותר מאשר יום ההולדת שלה, אז היא ביטלה את הכל ואין ארוחת יום הולדת משותפת. בשבוע הבא, היא אמרה, היא יכולה לבוא. אתה מבין? המסורת בשבילה לא כזאת חשובה. זה דור חדש".
כעסת?
"לא כעסתי. הייתי עצובה כי אני אוהבת לחגוג ימי הולדת בתאריך האמיתי, כי אני מסורתית. אבל לה זה לא כל כך חשוב. היא צריכה להשריש בילדים שלה את החשיבות של חגיגת אירועים כמו יום הולדת, ואני חוששת שהילדים שלה כלל לא יידעו מתי יום ההולדת שלהם, אלא אם סבתא שלהם תכין להם מסיבה".
סטיוארט היא עקרת בית בחליפת עסקים ששווה מאות מיליוני דולרים. מי שמינפה מסורות ישנות של עיצוב עוגות, הכנת שולחן חגיגי וסידור פרחים לאימפריה כלכלית שהפכה אותה לאחת הנשים העשירות והמשפיעות ביותר בארצות הברית. לפני כמה שנים העריך מגזין "פורבס" את הונה האישי ב-638 מיליון דולר.
אבל השפעתה חורגת מעבר למספרים המופיעים בשורה האחרונה של דוחות התאגיד שהיא עומדת בראשו. סטיוארט היא הגורו הבלתי מעורערת של עקרות הבית האמריקאיות, מי שמוכיחה שוב ושוב ששום מטלה בבית אינה קטנה למידותיה.
שיטוט באתר האינטרנט שלה מעלה דרכים לעיצוב דלועים עם בוא הסתיו לצד סרטון מיוחד להכנת תבשיל אורז עם ירקות. יש גם טיפים לארגון יעיל של ארון הבגדים, מתכון מיוחד להכנת עוגת דלעת (נראה שאין מנוס מהירק האמריקאי העונתי הכתום הזה), דרכים לשדרוג עטיפת אריזות מתנה, עצה לסידור המגפיים על מתלה בארון ואפילו הצעות לתחפושות מיוחדות לכלב המשפחתי.
ובזמן שסטיוארט שולחת את מיליוני המעריצות שלה לעצב את הקאפקייקס שלהן ברוח חילופי העונות ולרענן את המדפים במטבח עם צלחות הגשה באדום וירוק, היא מחזקת את מעמדה כאייקון כל אמריקאי, כוכבת טלוויזיה וסלבריטי. וכיאות לסלבריטי, יש לה סדר יום עמוס, שנע בין הופעת גאלה באופרה של ניו יורק לארוחת צהריים חגיגית לרגל מושב הפתיחה של האו"ם. לפני שבועיים היא הוזמנה לבית הלבן על ידי בני הזוג אובמה שביקשו לקבל את חוות דעתה בכל הנוגע לעיצוב החדרים לכבוד חג המולד. וכשביקרה בישראל בשנה שעברה אפילו בנימין נתניהו לא התאפק והזמין אותה לארוחת בוקר במעונו.
כבר בראשית חייה הבוגרים השתלבה סטיוארט בטבעיות באולפני הטלוויזיה ובמשרדי התאגידים בוול סטריט לא פחות מאשר בערוגות גן הירק שהיא מטפחת באדיקות באחוזתה בקונטיקט. היא נולדה
כמרתה קוסטירה למשפחה מהמעמד הבינוני והתבגרה בעיירה קטנה בשם נאטליי בניו ג'רזי, בת שנייה מתוך שישה להורים שהיגרו לארצות הברית מפולין. "גדלתי בבית צנוע מאוד", סיפרה בעבר. "גידלנו הרבה מהאוכל שלנו בחצר, דגנו, האחים שלי היו צדים". אמה לימדה אותה לתפור והנחילה לה את התשוקה לבישול ולאפייה, בעוד אביה מעביר את שעות הפנאי בגינה המשפחתית. סטיוארט לא בזבזה הרבה זמן עד שהפכה את תשוקתה לאירוח לקריירה. כבר בגיל עשר היא השכירה את שירותיה כמארגנת מסיבות לילדי השכנים.
בגיל 12 החלה לדגמן למגזינים והשתתפה בפרסומות לטלוויזיה ובהמשך צעדה על מסלולי תצוגות האופנה. באמצעות קריירת הדוגמנות היא מימנה את לימודי הקולג' שלה. על עברה בדוגמנות סיפרה פעם כי הרוויחה 15 דולר לשעה, "שהיו הרבה יותר מהדולר לשעה שקיבלתי כבייביסיטר". ב-1961, אחרי שהשלימה תואר ראשון בהיסטוריה ובתולדות האדריכלות, היא נישאה לאיש העסקים אנדי סטיוארט וכמה שנים אחר כך החלה לעבוד כברוקרית בחברת השקעות גדולה, ג'וב שעבורו השתכרה כמאה אלף דולר לשנה - משכורת עתק במונחי סוף שנות השישים. בני הזוג סטיוארט רכשו בעיירה ווסטפורט, קונטיקט, בית חווה גדול שנבנה עוד ב-1805. סטיוארט לקחה על עצמה את שיקום הבית, פרויקט שלו הקדישה כארבע שנים.
עם סיום העבודות, ב-1976, החליטה סטיוארט לעשות הסבה מקצועית וייסדה במרתף הבית חברת קייטרינג שהתמחתה באוכל גורמה למסיבות, חתונות ואירועים עסקיים. עשר שנים אחר כך הפך העסק המשפחתי לחברה שמגלגלת מיליון דולר בשנה עם רשימת לקוחות שכוללת רבים מעשירי הסביבה. במקביל היא ניהלה חנות למזון גורמה ולכלי בית בקניון מקומי, שאותה הובילה להצלחה גדולה. בעקבות סכסוך עם הבעלים היא פרשה מהשותפות ופתחה חנות משלה.
את פריצת הדרך הגדולה שלה חבה סטיוארט לאלן מירקן, שעמד בראשית שנות השמונים בראש ההוצאה לאור "קראון". מירקן פגש את סטיוארט באירוע חברתי שבו היא הייתה אחראית לקייטרינג והתרשם מיכולותיה. הוא הציע לה לכתוב ספר מתכונים. הספר, Entertaining ("אירוח"), ראה אור ב-1982 וזכה להצלחה גדולה. שנה לאחר מכן היא הוציאה את "ספר הבישול המהיר של מרתה סטיוארט" ואחריו באו "ספר המתאבנים של מרתה סטיוארט", "ספר הפאי והטארט של מרתה סטיוארט", "חג המולד של מרתה סטיוארט" ועוד - בסך הכל 75 ספרים עד היום.
סטיוארט המשיכה להתרחב ללא לאות. היא כתבה טור פופולרי שהתפרסם במאות מגזינים ברחבי אמריקה, התארחה בתוכניותיה של אופרה ווינפרי ומונתה כיועצת ראשית לרשת החנויות K-Mart, שלה עיצבה גם ליין פופולרי של כלי מיטה ומוצרי טקסטיל.
ב-1990 היא החלה להוציא לאור מגזין עצמאי, Martha Stewart Living, שנהנה מתפוצה של שני מיליון קוראים. שלוש שנים אחר כך היא קיבלה תוכנית טלוויזיה משלה. במהרה עברה מחצי שעה שבועית לשעה יומית. בתוכנית היא חלקה עצות בענייני בישול, אפייה, עיצוב וטיפוח הגינה, והזמינה מומחים שתרמו מניסיונם בסוגיות כמו צביעת רהיטים בסגנון ניו אינגלנד הכפרית או איך לתפור שמיכת טלאים משאריות של חולצות ישנות.
באמצע שנות התשעים צפו בתוכניתה של סטיוארט חמישה מיליון אמריקאים, ושמונה מיליון היו מנויים לשלל המגזינים בחתימתה. הייתה לה גם תוכנית רדיו יומית והיא המשיכה להוציא ספרים בקצב שהיה גורם למבוכה אפילו אצל רם אורן. היא עצמה תיארה אז את מקומה בחברה האמריקאית במונחים כמעט דתיים. "אני מחשיבה את עצמי כסוג של צליינית", אמרה בראיון לתוכנית "60 דקות". "אני יוצאת החוצה, מגלה דברים, נוטעת שורשים, מאכילה, מגדלת. המילה שאני מחפשת היא 'שיפור', אני רוצה לגרום לאנשים לחשוב על עצמם באופן חיובי יותר. יש לא מעט חוסר ביטחון עצמי בינינו, המון אנשים חיים את חייהם ואינם מסופקים לעולם".
למעשה, סטיוארט ביקשה להניע את הנשים האמריקאיות להגשמה עצמית דרך תנור האפייה והכריות בסלון. ב-1997 יצאה סטיוארט למהלך עסקי נרחב שבמסגרתו רכשה את הזכויות על כל מיזמי הטלוויזיה, העיתונות והספרים שנושאים את שמה ואיחדה את עסקיה לתאגיד חדש, Omnimedia Martha Stewart Living. שנתיים אחר כך היא הוציאה את החברה להנפקה בבורסה של ניו יורק. המניות, שהוצעו במכירה ראשונית במחיר של 18 דולר ליחידה, התייצבו בסוף היום על 36 דולר. ביום אחד גייסה סטיוארט, שהחזיקה ב-70 אחוז ממניות החברה, הון אישי של 1.2 מיליארד דולר, שסימנו אותה סופית כאחת מנשות העסקים המצליחות בעולם. "אף אישה לא יצרה עסק כזה בפרק זמן קצר כל כך", העידה על עצמה בצניעות אופיינית, "והכל מכלום, מאפיית עוגיות במרתף. זו הנאה גדולה".
כצפוי, ההצלחה הגדולה הולידה לא מעט ביקורת. בעידן מרכזי הקניות הגדולים, חנויות הכלבו האדירות ורשתות המזון המהיר, סטיוארט מכרה למעריציה משק בית שבו ממשיכה האישה למלא את צורכי המשפחה באופן אבסולוטי. לא מעט אנשים ראו מאחורי החיוך הכובש והצחוק המתגלגל אשת מכירות קשוחה וחסרת פשרות שמציבה בפני עקרות הבית האמריקאיות רף ציפיות בלתי ריאלי לעיצוב מושקע של הבית, הכנת ארוחות של כמה מנות ואפיית קינוחים מורכבים שדורשים שהייה ממושכת במטבח. "היא פוריטנית", תקף אותה הסופר בנג'מין דמוט, "היא מאמינה בעבודה קשה ובמוצרים עשויים היטב. לשיטתה, כל דבר שהאדם מכין הוא טוב יותר ככל שעבדו עליו קשה יותר".
סטיוארט, מצדה, מעולם לא התכחשה לתדמית הקשוחה שנוצרה לה, ובמידה רבה אף התגאתה בה. "אני פחות אמא ויותר מורה", אמרה בראיון ל"ניו יורק מגזין". "כמעט אף אחד ממי שאני מכירה לא חושב עלי בתור אמא. כולם אוהבים את אמא שלהם, אבל לא כולם אוהבים את המורה שלהם. מורים יכולים להיות קשוחים מדי. כל העניין של אהבה-שנאה מקורו בלימוד". בהזדמנות אחרת שיתפה את צופי הטלוויזיה בתפיסת עולמה הבלתי מתפשרת כשהסבירה כי "אם את עייפה מלבשל את יכולה לשתול צמח. ואם את מתעייפת מלגדל פרחים, את יכולה להכין וילון, את יכולה לסדר את המיטה, לצבוע שולחן או לא משנה מה".
עם כל הצלחתה האישית בעולם העסקים, רבים התקשו ליישב את החזון שלה עם האידאל הפמיניסטי. סטיוארט הודפת את הטענות על כך שהיא מציבה בפני הנשים שבולעות את משנת הבלבוסטה שלה סטנדרט גבוה מדי, שעלול ליצור תחושת כישלון מתמשכת במקום העצמה. "השלמות הזאת שאני מייצגת היא מה שאותן נשים שואפות אליו", היא טוענת. "הן אומרות לעצמן, 'אני תוהה אם גם אני יכולה להכין את העוגה הזאת'. ייתכן שהן לעולם לא יצליחו להכין כזאת עוגה, אבל הן לפחות יכולות לחלום על כך".
כבר 30 שנה את מטיפה לאורח חיים משפחתי שהולך ונעלם. הילדים עוזבים את הבית בגיל צעיר, נשים רוצות קריירה וחוזרות הביתה בערב ומוציאות ארוחות קפואות מהפריזר. אולי תפיסת המשפחה שלך כבר לא רלוונטית?
"ערכי המשפחה השתנו והם משתנים כל הזמן, ככל שהזמן שלנו נהיה יותר ויותר יקר. ככה גם לגבי הדת. אתה יודע כמה כנסיות נסגרו בשנים האחרונות? בניו יורק כנסיות הופכות לחנויות. יש כנסייה גדולה שהפכה למועדון. כנסיות בכל רחבי ארצות הברית נסגרות כי אין יותר מתפללים. המסורת משתנה, ואנחנו צריכים להבין מה עומדת להיות המסורת החדשה שתחליף אותה. אתה יודע מה החג הכי פופולרי היום? ליל כל הקדושים. יותר פופולרי אפילו מחג המולד.
"בליל כל הקדושים מיליוני אנשים לבושים כמו מפלצות יוצאים לחגוג ברחובות. זה די מוזר. פעם הכנסייה, כל כנסייה, הייתה המוסד שהחזיק המון משפחות ביחד. והיום היא לא חלק חשוב בחייהם של הרבה מאוד אנשים". איך אפשר לעשות את כל הדברים האלה כשמנהלים קריירה וחוזרים הביתה מאוחר אחרי יום עבודה?
"נשים כן מנסות ללמוד איך לעשות את זה. לפני כמה ימים הייתה לי פגישה מעניינת עם נשים צעירות ומצליחות. הן כולן רוצות עצות: איך לנהל משק בית, איך לתחזק בית יפה, איך לערוך שולחן, איך לבשל ארוחה טובה. לא בטוח שהן יעשו את כל זה בעצמן כי הן מאוד עשירות, אבל נשים מכל רחבי ארצות הברית, מהמעמד הבינוני והנמוך, כולן רוצות בתים יפים יותר. סוג המוצרים שאנחנו מקדמים והמידע שאנחנו מציגים באתר ובמגזין מאוד חשובים. זה מידע פשוט שמאפשר לך לייפות מעט את הדברים בבית.
"מידע כזה לא נעלם ולא הופך למיושן; למעשה, ברור לכולם שהוא עדיין רלוונטי, במיוחד עכשיו, כשהכלכלה ספגה מכה, ויותר ויותר אנשים מבשלים בבית. אנשים מחפשים מתכונים פשוטים, הם צופים בתוכניות בישול כי הם רוצים לדעת איך לבשל. ומאוד חשוב להם עניין התזונה. אנשים היום אובססיביים לגבי תזונה בריאה".
ובכל זאת, האגף הכי גדול בסופרמרקט הוא אגף הארוחות הקפואות.
"היית פעם ביפן? בכל סופרמרקט ביפן אתה יכול למצוא קומה שלמה שמוקדשת לאוכל מוכן. אנשים קונים הכל מוכן, זה מוצג בצורה יפה, והם לוקחים את זה הביתה ומגישים לאורחים, כי כולם עסוקים שם בעבודה. מהבחינה הזאת זה מאוד דומה למה שקורה בארצות הברית. אני מנהלת עכשיו מגעים עם חברה מסוימת למכירת בצק פריך קפוא להכנת פאי. ולמה אני חושבת שאני צריכה למכור את זה? קודם כל כי אני אוהבת לנסות כל דבר בעצמי. הוא עשוי מקמח מצוין ומחמאה טובה. אתה שם את זה בפריזר וכשאתה רוצה להכין פאי, אתה מעביר את זה לכלי מתאים, ואז חותך את המשמש או התפוח או האפרסק, שם את זה בתוך הכלי, מוסיף קצת סוכר, מתבל, ותנחש מה? אתה זה שמכין פאי למשפחה שלך. והם יאהבו את זה, כי אתה זה שהכנת להם פאי".
אז מה שאת אומרת בעצם זה שצריך להתפשר. שמאחר שאין סיכוי שהאישה המודרנית תכין את כל הפאי מאפס, נארגן לה את הבצק ונחסוך ממנה את רוב העבודה.
"בדיוק. למה המאפים הקפואים של פילסברי הם בין המוצרים הקפואים הכי נמכרים באמריקה? כי זה נראה כאילו אמא הכינה לך מאפה. אבל בפועל היא לא עשתה כלום, היא רק הדליקה את התנור. אבל היא הכינה את זה בשבילך, ולכן זה כל כך מצליח".
שמת לב שאמריקה היא המקום היחיד בעולם שבו אנשים נכנסים לירקן וקונים עגבנייה אחת ופלפל אחד?
"אני יודעת, וזה מדהים אותי. אבל אתה צריך לזכור שלפעמים עגבנייה אחת - עגבניה אדומה, בשלה - יכולה לעלות ארבעה דולר, ואנשים לא יכולים להרשות את זה לעצמם. אפילו בשווקים אנשים לא יכולים להרשות לעצמם את המחירים הגבוהים. אין מספיק ייצור של החומר הטוב, האורגני, ומצד שני אפשר לקנות עגבנייה מהונדסת בהרבה פחות. יש לי עוזרת בית, והשנה גידלתי בגינה כמויות אדירות של אספרגוס, אז הבאתי לה שקית מלאה באספרגוס שתיקח הביתה והיא התחילה לבכות מהתרגשות. היא אמרה לי שהיא לא יכולה להרשות לעצמה לקנות למשפחה שלה אספרגוס, למרות שהם מאוד אוהבים את זה, וזאת אישה שמרוויחה משכורת טובה, אישה שהיית מצפה שתוכל להרשות לעצמה לקנות אספרגוס והיא לא".
ב-2002 הגיעה הנפילה הגדולה. סטיוארט, שתמיד התגאתה במערכת יחסים קרובה עם צמרת המגזר העסקי ואף ישבה בעבר במועצת המנהלים של הבורסה של ניו יורק, הואשמה בעבירה על חוקי ניירות הערך של ארצות הברית. לפי החשד, סטיוארט ניצלה מידע פנימי שהועבר לה על ידי הברוקר שלה בבנק ההשקעות מריל לינץ', פיטר בסנוביץ', והשתמשה בו למכור 3,928 מניות של חברת התרופות ImClone שהיו ברשותה. למחרת המכירה צנח שווי המניה ב-16 אחוז, וסטיוארט ניצלה מהפסד - צנוע למדי - של 50 אלף דולר. האיש המרכזי בפרשה היה סמואל וקסל, בעל החברה וחבר קרוב של סטיוארט, שהעריך כי מניות החברה שהקים צפויות לספוג מכה קשה על רקע סירובה הצפוי של רשות המזון והתרופות האמריקאית לאשר תרופה חדשה, שהוא עמל על פיתוחה.
זו הייתה מכה תדמיתית קשה. בתקשורת האמריקאית סטיוארט הפכה מאשת עסקים שעשתה הכל במו ידיה לנוכלת עשירה שהייתה מוכנה לסכן את האימפריה שלה בשל התאווה לרווח כספי זניח. היא נאלצה לפרוש מתפקידה כיושבת ראש החברה שנשאה את שמה, פרשה מחברותה במועצת המנהלים של הבורסה והתבשרה על כך שתוכנית הטלוויזיה היומית שלה בוטלה. המפרסמים הגדולים באמריקה ברחו ממנה כמו מאש, תפוצת המגזינים צנחה, ובצעד שסימל באופן המובהק ביותר את שקיעתה, היא החליטה להסיר את שמה מעמוד השער של המגזין שלה. פרשנים מעריכים כי הפרשה הסבה לחברה שלה נזק של כמיליארד דולר.
ביוני 2003 הוגש נגד סטיוארט כתב אישום והיא נקראה למשרדי האף-בי-איי במנהטן, שם נלקחו טביעות אצבעותיה והיא צולמה בסגנון המזוהה עם חשודים בפלילים. "את רואה דברים כאלה בסרטים ובטלוויזיה, את אף פעם לא מצפה שהולכים לקחת צילום ראש וטביעות אצבעות שלך", סיפרה בראיון שהעניקה לברברה וולטרס, חברתה הטובה, כמה ימים לפני תחילת משפטה. "זה כואב. כל מה שאני יכולה להגיד זה שזה בלתי נתפס עבורי".
במרס 2004 היא הורשעה ונגזרו עליה חמישה חודשי מאסר בפועל ועוד חמישה חודשי מאסר בית. המושבעים שהרשיעו אותה לא הסתירו את המשקל שנתנו בעת ההכרעה למעמדה הרם. "מדובר בניצחון לאזרח הפשוט. אף אחד הוא לא מעל החוק", אמר אחד מהם. סטיוארט פרסמה הודעה קצרה באתר שלה שבה כתבה כי "כמובן שאני מוטרדת מפסיקת חבר המושבעים, אבל אני מוצאת נחמה בידיעה שלא עשיתי שום דבר פסול ושיש לי התמיכה הבלתי מסויגת של המשפחה והחברים".
בראיון לאופרה ווינפרי שפכה סטיוארט אור על תקופת מעצרה. "הייתי קמה בבוקר וחושבת לעצמי, יש לי עבודה לעשות. אני יכולה לקרוא את כל העיתונים שאני רוצה. אני יכולה לקרוא ספרים. חשבתי לא מעט. ניצלתי את הזמן בצורה מצוינת, והיו לי מבקרים כל הזמן". עבודות הכלא, ובמיוחד מטלות הניקיון, באו לה בטבעיות. "ידעתי איך לעשות פוליש, זה היה החלק הקל. החלק הקשה היה ללמוד איך לנקות את הסחבה".
שבע שנים לאחר שחוותה את נקודת השפל בחייה הפרטיים והמקצועיים, האימפריה של סטיוארט ותדמיתה הציבורית חזקות ויציבות מאי פעם. על אף כישלון תוכנית "המתמחה" בכיכובה, שירדה בתום עונה אחת, סטיוארט הרחיבה את עסקיה בשוק הצרכנות ובתעשיית הבידור. היא הרחיבה את קו המוצרים שלה ל-K-Mart גם לרהיטים, וקיבלה מחדש תוכנית אירוח שרצה כבר שבע שנים וגרפה שלל מועמדויות לאמי. בנוסף, היא המשיכה להוציא ספרים, ואף יצרה שיתוף פעולה מסחרי עם חברת קבלנות גדולה שבנתה 650 יחידות דיור הנושאות את שמה, מעוצבות בהשראתה ונמכרות בסכומים הגיוניים.
לפני כמה שנים סטיוארט חתמה על שיתוף פעולה היסטורי עם "מייסי'ס", שבמסגרתו עיצבה לרשת כ-2,000 מוצרים חדשים. היא הגיחה בתפקידי אורח לסדרות טלוויזיה מצליחות כמו "בטי המכוערת" ו"חוק וסדר" והשנה השיקה תוכנית בישול חדשה בערוץ הציבורי.
נראה שהציבור האמריקאי מחל לה. "אני אסירת תודה שנשארתי כמו שאני. שהחברה שלי שרדה", היא אומרת כעת. "אני אסירת תודה על כך שתהליך השיקום שהיה חייב להתבצע לא רק עבורי אלא גם עבור העובדים המסורים שלי התבצע כיאות ושכולנו הצלחנו להשתקם".
כמי שמטיפה להכנת אוכל ביתי, כמה פעמים בשבוע את אוכלת בחוץ?
"אני אוכלת ארוחת בוקר בבית, ובסופי שבוע אני אוכלת בבית גם בצהריים ובערב. בשאר הזמן אני אוכלת ארוחות ערב בחוץ חמש פעמים בשבוע. אבל תזכור שזה קשור למקצוע שלי, אני חייבת לנסות מקומות חדשים כל הזמן. זה חלק מהעבודה. חוץ מזה, אני אוכלת צהריים במשרד. אני מביאה מהבית ביצים, סלט, פירות. עכשיו אני מביאה גם תפוחים. גם הנכדים שלי גדלים על האוכל שאני מגדלת בגינה, הם אוכלים רק אוכל אורגני. אין לי עכשיו אף אחד בבית שאני צריכה לבשל בשבילו".
ובשנים שבתך התגוררה איתך וניהלת במקביל קריירה עמוסה?
"בישלתי כל ערב. לא היה דבר כזה שאכלנו בחוץ. הבת שלי עד היום מבשלת בעצמה לילדים שלה. כל מה שהילדים שלה אוכלים זה מהבית, שום דבר לא מגיע מבחוץ. והכל בלי סוכר. הילדים שלה מעולם מעולם לא טעמו סוכר - לא עוגה, לא גלידה, לא שוקולד. היא אמנם אופה המון עוגות, אבל שולחת הכל החוצה. הילדים שלה מעולם לא אכלו אותן".
ומי מנקה לך את הבית?
"אני מנקה כל הזמן, אני מנקה כרונית. יש לי עוזרת בית, אבל אני מנקה בעצמי, גם אם זה באמצע הלילה. הבוקר, לדוגמה, עבדתי עם הבחור שגוזם את העצים. עבדתי איתו בגינה היום לפחות שעה וחצי. אני קמה מוקדם, עוד לפני חמש בבוקר, ואני לא מפסיקה לעשות דברים בבית. בכלל, אני ישנה מעט מאוד. אתמול הלכתי לישון אחרי אחת וקמתי הבוקר לפני חמש. עם הרגלי שינה נוראיים כאלה, אני חייבת למצוא לעצמי משימות חדשות כל הזמן".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם