'טאסוס' לא מסעירה ומזכירה את האייטיז
המסעדה בהוד השרון מציעה מנות עיסקיות למי שיש לו יותר מ-20 דקות הפסקת אוכל. זה יכול היה להיות מושלם, אם רק הלקוחות לא היו מתערבים בתפריט
לפיכך נתכנסנו אנו, ס' ידידי העו"ד ואיש המדיה החברתית ואני, לטיול צהריים לטאסוס, מסעדה כשרה, בשרית, בהוד השרון. לא לחינם לקחתי את ס'. הוא לא רק חבר, הוא גם מנהל קמפיינים של מועמדי פריימריז במפלגת העבודה. ככה שאפילו אם יהיה גרוע הוא לא יוכל להתלונן. אגב, לא היה גרוע.
טאסוס. לפני שנגיע לאוכל, בוא נדבר קצת על השם ועל העיצוב. אבל באמת קצת. אני מבין שהשם אמור לשדר משהו ייחודי. לא סתם שיפודייה. בזה הוא מצליח. מצד שני, הוא משדר לי משהו יווני. והמסעדה היא דווקא ישראלית לגמרי. תיקו.
עכשיו לעיצוב. מדובר במסעדה מאוד נעימה. הרבה עץ. בר גדול באמצע. מסעדה רחבת ידיים. הרגשה של ספר (בשווא) אמריקני. אפשר לשבת בפינה שקטה, אפשר לעשות אירועים קטנים, אפשר לארגן ערב קריוקי של שירי צביקה פיק ודיוות אחרות. אבל לא חייבים.
המלצרית הידידותית ניגשה לשולחן עם התפריטים. היא עם התפריטים. לא השולחן. לשעת הצהריים מציעים בטאסוס שלושה מסלולי עסקית, שמחירם נע בין 48 ל-69 שקל. העסקית כוללת פיתות וחמוצים, ראשונה, עיקרית וכוס גזוז.
חומוס טאסוס, מנה יפה ומעניינת צילום: יח''צ
ס‘ ואני פתחנו במו"מ קדחתני. הנה האפשרויות בשלב הראשונות: מרק היום (שעועית), חומוס, סלט ירוק, סלט ישראלי, ארבעה סוגי סלטי הבית. ס' רצה חומוס. צנוע. אני רציתי מרק. וסלט ישראלי. ולבדוק את סלטי הבית. ולנצח בדרבי מפנדל בדקה ה-90. ואם לא 90 אז הכי מאוחר 79. כן, ככה זה. לפעמים חלומות מתגשמים. אז חרגתי ממסגרת התקציב והזמנתי מנת סלטים מלאה לפתיחה. כעבור כמה דקות קיבלנו פלטת סלטים מכובדת וסלסלת פיתות.
הסלטים כולם עשויים במקום. לא מיקי. כמו שצריך. היו שם סלט עגבניות עצבני, סלט מלפפונים קוריאני, כרוב-גזר, ממרח אבוקדו, כרוב לבן-שמיר, גרגירי חומוס-עגבנייה-בצל סגול, טחינה ירוקה, חציל במיונז, חציל קלוי עם קוביות גמבה, סלט גזר-אננס-פפאיה-פלפל חריף, חומוס ביתי וקישוא בקרם טחינה. הסלטים כולם טריים. חלקם סטנדרטיים לגמרי (סלט עגבניות, כרוב לבן-שמיר) וחלקם ממש טובים (גזר-פפאיה, קישוא קרם טחינה).
הגיע הזמן לעבור הלאה. ס' חשב שהגענו לשלב העיקריות. תמים. מרק היה לנו? לא. סלט ישראלי היה לנו? לא. תשובה חד משמעית מציפי לבני מה היא עשתה במוסד, והאם מדובר במוסד לבטיחות וגהות בעבודה, הייתה לנו? לא. אז מה בוער? קראנו למלצרית וביקשנו לחזור למתווה העסקית. היא הסכימה. אז לקחנו מרק שעועית וסלט ישראלי. שתי בחירות נחמדות. המרק קצת הפתיע. הוא היה מבוסס שעועית אדומה, לא לבנה. מה שנתן לו טעם של צ'ילי קון קרנה. עם המון ירוק. סלט הירקות אכן היה ישראלי. טרי, קצוץ דק, עם הרבה בצל והרבה לימון. שום דבר מסעיר, שום דבר שלא הצליחו להרוס במסעדות אחרות.
עכשיו גם אני הסכמתי לעבור הלאה. החלטתי להימנע מהמובנים מאליהם. שיפודי פרגית, המבורגר, פילה סלמון. את אלה השארתי לאנשי סדנאות היזע בעלי כרטיסי "תן ביס" שיש להם רק 20 דקות לאכול. אנחנו לקחנו את מה שמעניין בתפריט. סיניה כבש וחומוס טאסוס.
עד שהעיקריות מגיעות, ס' משתף אותי בסיפורי פוליטיקאים וטכנולוגיה. מה מתברר, נקל להעביר גמל דרך קוף מחט מלהסביר לפוליטיקאי בן 50 איך עובד הפייסבוק. הסיפורים שלו הזכירו לי את הפגישה שלי עם חיים בר לב. שנת 1992. עבדתי אז בקמפיין של רבין. נשלחתי למשימה כירורגית: להביא מרב אלוף במיל' חיים בר לב הקלטה של שלושה משפטים. האנשים במטה, ספק בתמימות ספק בנכלוליות, הקציבו לו עשרים שניות. בהקלטה הראשונה זה לקח לו דקה וחצי. עמדתי שם, בחור צעיר בן 22 מול רמטכ"ל לשעבר, וניסיתי בעדינות המרבית להסביר לו שהוא צריך לתת גז. והוא נתן. בהקלטה השלישית הוא ירד מדקה. בהקלטה החמישית נשברתי. אמרתי תודה וחזרתי לחפ"ק. כמובן שהתשדיר עלה בלעדיו.
שיפודי מולארד מסעדת טאסוס צילום: יח''צ
העיקריות הגיעו - חומוס טאסוס. חומוס ביתי טוב ובמרכזו נתחי פרגית טריים, בצל ועגבניות צלויים וזיתי טאסוס. מנה טובה מאוד. גם יפה וגם מעניינת. רק מה, עוד כמה זיתים היה עוד יותר טוב. בסוף הארוחה שאלתי את עודד, אחד הבעלים, למה לא להוסיף זיתים. כאילו, עד שקראתם למקום טאסוס. מתברר שלא טעיתי. במנה המקורית היו יותר זיתים. אבל הלקוחות אמרו שהזיתים משתלטים על המנה. אז הם צמצמו את המינון. ישראלים. אי אפשר איתם, אי אפשר לשלוח אותם למחנות לחינוך קולינרי מחדש בקמבודיה.
סיניה. בשר כבש אפוי בטחינה, חציל, תפוחי אדמה ועגבנייה. המנה בסדר. לא, היא באמת בסדר. היא הייתה יכולה להיות יותר מבסדר, אבל היא לא. איפה הבעיה? לשמחתי לא בבשר או בטחינה. הם טובים. שזה באמת מינימום. אז איפה הבעיה? זאת אומרת חוץ מבחוליית ההגנה של מכבי חיפה? הבעיה בתפוחי האדמה. ובעגבנייה. אני יודע שסיניה לא חייבת עגבנייה. אבל היא רוצה עגבנייה. ממש רוצה. תאמינו לי. מצד שני, למה תפוחי אדמה? למה? ואם כבר, אז אפשר כמות סמלית, לא משהו שיפריע לבשר והטחינה לבלוט. יחד עם העיקריות קיבלנו תפוחי אדמה אפויים ומג'דרה. לא נרשמו תלונות.
הגענו לקינוח. איך זה נגמר בסוף כולם יודעים. סופלה פרווה קשה מבחוץ ונוזלי מבפנים היישר מהתנור. אבל בתפריט יש גם מוס שוקולד. ומלבי. וקרם בוואריה. כן. בוואריה. לרגע חשבתי שאנחנו בסטקייה בתחנת דלק, והשנה היא 1981. אולי נמשיך מכאן לעיר הנוער? נראה את צביקה פיק, עפרה חזה והלהקה החדשה הזאת, נו, תיסלם. בקיצור, מה הסיפור עם הבוואריה? שיחה קצרה עם עודד מגלה שגם כאן הם הקשיבו לדעת הקהל. בהתחלה היו בתפריט אחרונות אינטליגנטיות יותר. אבל הציבור מחה. והציבור קיבל. כנראה שאנשים רוצים לחזור לעבר. כמו שאמר מרקס. ההיסטוריה חוזרת על עצמה פעמיים, פעם כטרגדיה ופעם כעסקית.
פיתות וחמוצים, מרק שעועית, סלט ישראלי, סיניה כבש, חומוס פרגית, סופלה, פעמיים שתייה. 148 שקל.
הכתובת: ז'בוטינסקי 2 הוד השרון, כשר
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם