דל נתרן, אטלנטי, הימלאי: עושים סדר בים המלח
פעם המלח היה רק מלח. היום, לעומת זאת, יש מלח דל נתרן, מלח הימלאיה ואפילו מלח אטלנטי. מה ההבדלים ביניהם ומי בכלל צריך את כל המבחר הזה?
איך מטפלים במלח? שוטפים אותו במים ומעבירים לצנטריפוגה שסוחטת את המים. בשלב הבא המלח עובר לייבוש, ניקוי ואריזה.
חומר נוגד התגיישות: מסומן על האריזה של המלח באותיות E-535 ו-E-551. ה-E-535, הוא חומר נפוץ, שעבר בדיקות בשנת 1938 ואז נמצא בטוח לשימוש. מאז לא נעשו עליו מחקרים. החומר הזה עוזר למלח להישאר נפרד לגרגירים. חברו, ה-E-551, הוא למעשה תמיסה לבנה שמתיזים על המלח ועוזרת בספיגת הלחות. היצרנים שמים בכל מלחייה אחוז אחד מהתמיסה. רק כך המלח יכול לזרום בקלות מהמלחייה.
מלח עם יוד: המקור הטוב ביותר ליוד הוא אצות ים ודגי ים. גם המלח עצמו מכיל עקבות של יוד, מפני שהוא מגיע מהים. אלא שהחידוש במלח הזה נמצא בתוספת פוטסיום יודט. זהו אטום של יוד מחומצן, שמיוצר בתהליכים כימיים. צריך לשאול: למה צריך לשים חומרים כימיים בתוך המלח? ולמה אין אזהרה על המוצר שהוא אסור לשימוש עבור אנשים שנוטלים את התרופה 'אלטרוקסין' (תרופה לטיפול בתת פעילות של בלוטת התריס)?
מלח דל נתרן: מדובר על תערובת שמכילה 50 אחוז נתרן כלורי ו-50 אחוז אשלגן מים המלח. היצרנים מערבבים את שני המינרלים האלה, וכך יוצרים מלח שמכיל חצי מכמות הנתרן ללא פגיעה בטעם המלוח. אם אתם שואלים אותי, עדיף שתשימו חצי מכמות המלח שאתם רגילים, ואת האשלגן תשאירו לחקלאים.
מלח ים אטלנטי: המלח הזה מגיע מצרפת. התכונות והסגולות של מלח ים אטלנטי ידועות כבר כמה מאות שנים. מלח ים אטלנטי ממלא תפקיד מרכזי כתבלין וגם כמקור עשיר של מינרלים ויסודות קורט שחיוניים לבניין הגוף. שיטות איסוף מלח ים אטלנטי הן ידניות, הוא לא עובר תהליכי שטיפה והלבנה ולא מוסיפים לו חומרים נוגדי התגיישות. הוא גם נאסף ללא שימוש באמצעים כימיים. מלח ים אטלנטי ידוע כמלח עשיר בכמויות גדולות של מגנזיום, יוד, סידן, ברזל ויסודות קורט נוספים. אפשר להשיגו בכל סופרמרקט.
מלח הימלאיה: המלח הזה מגיע מהרי ההימלאיה שבפקיסטן. היתרון הגדול שלו הוא שהמלח לא חשוף לשמש ולזיהום מהים, כי הוא נמצא בבטן האדמה. בנוסף, יש בו כמויות יפות של ברזל, שמעניקות לו צבע ורוד. אין צורך לחשוש, האוכל לא מקבל את הצבע הזה. מניסיון. מי שחושש ממה שיגידו האורחים או הילדים, שישים אותו במלחייה אטומה. ניתן להשיג רק בבתי טבע כמלח גס וכמלח עדין.
שרה בר אשר, היא נטורופתית, מייסדת וראש בית הספר 'בריאה' לרפואה משלימה
***
הכתבה התפרסמה במגזין 'נשים'
לעמוד הפייסבוק של 'נשים'
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם