אויב הציבור מספר 1: "הסוכר רעיל, ממכר וקטלני"
אחרי שקמפיין גלובלי נגד סכנות המלח הוכתר בהצלחה הגיע תורו של הסוכר. מחקר רודף מחקר, ומחודש לחודש נחשפת תמונה מפחידה יותר. כתבה לא מתוקה
לא יהיה זה מוגזם לומר כי לאחרונה מתפרסמים כמעט מדי שבוע תוצאות מחקרים חדשים המצביעים על הסיכונים הבריאותיים הגדלים והולכים כתוצאה מצריכת מזון ומשקאות עתירי סוכר. האחרון שבהם הוא מחקר רפואי אמריקאי מהשבוע שעבר, שלפיו שלוש פחיות משקה מוגז וממותק מכילות די קלוריות כדי להכפיל פי שלושה את הסיכון לפתח מחלת לב.
מחקר אחר שפורסם החודש בכתב העת של ההתאגדות הרפואית האמריקאית, ואשר מבוסס על מעקב של 15 שנה אחרי כ-12 אלף בני אדם, מצא כי הסיכויים לפתח מחלת לב קטלנית גדולים יותר ב-30 אחוז בקרב מי שמקור 10 עד 25 אחוזים מסך הקלוריות היומי שלו הוא בפריטי מזון שהכילו תוספי סוכר להמתקה, וזאת בהשוואה למי שהסוכרים המתועשים תרמו פחות מ-10 אחוזים לסך הקלוריות היומי שלו. אפילו ארגון הבריאות העולמי מגלה סימנים ברורים של אהבה נכזבת מהסוכר. מגזין המדע הבינלאומי "ניו סיינטיסט" פרסם לאחרונה כתבת שער תחת הכותרת "הסוכר הועמד למשפט".
הקמפיינים המבריקים שניהלו גורמים שונים בתחום הבריאות נגד מלח במשך העשורים הקודמים יצרו לחץ כבד על תעשיית המזון, והיא נאלצה לצמצם את כמויות המלח בכל מוצריה, כולל בלחם ובפריכיות למשל. התוצאה היא שאנחנו צורכים עתה 15 אחוזים פחות מלח בהשוואה לעשור הקודם. מסע צלב דומה התנהל קודם לכן גם נגד השומן, ושיעוריו במוצרי צריכה רבים הופחתו באורח משמעותי.
גופים שונים בכל המדינות המפותחות מנסים להשיג עתה את אותה הצלחה גם בקמפיינים שהחלו בהם נגד הסוכר. הם מפעילים לחצים כבדים מאוד על חברות המזון, לעתים בליווי איומים, כדי שיכירו בכך שתוספת סוכר למוצריהן היא בעיה בריאותית. גם בישראל תעשיית המזון רואה לאחרונה אתגר לעצמה להפחית ב-30 אחוזים את כמויות הסוכר שבמוצריה השונים, וזאת מבלי שהצרכן ירגיש בשינוי בטעם. כמה הצלחות כבר נרשמו בתחום זה.
במדינות רבות סומנו הילדים כיעד מרכזי של הקמפיינים נגד תוספות הסוכר במזונם. הילדים הם מה שמכונה לעתים "קבוצה שברירית באוכלוסייה", והמקטרגים מצביעים על כך שהסוכר שהם אוכלים בילדותם עלול להזיק להם בעתיד. בכמה מדינות אפילו הועלתה לאחרונה הדרישה להטיל מס נוסף על מוצרים המכילים סוכר, ממש כמו זה שהוטל על הסיגריות ושתרם לירידה בצריכתן.
מומחי בריאות שונים מגדירים את הסוכר כחומר רעיל, ממכר וקטלני, וכאמור יש שמשווים אותו לסיגריות. הוא מואשם כ"כוח המדרבן" שמאחורי מגפת השמנת היתר העולמית, וכגורם למחלות לב כרוניות, מחלות בדרכי הנשימה וסוכרת. מחקר חדש מצא שתוספת זמינה של 150 קלוריות ביום שמקורן בתוספי הסוכר למזון ומתוקים מעלה ב-1.1 אחוזים את קצב העלייה בשיעורי הסוכרת. מחקר קנדי קבע שגם שגשוגה של מחלת הסרטן קשור לצריכת סוכר עודפת ומופרזת.
כמות הסוכר שרבים מאיתנו צורכים על בסיס יומי, באמצעות כל מיני מוצרי מזון ומשקאות, שוות ערך לעשרים כפיות סוכר. זאת, כאשר הכמות המומלצת בידי ארגון הבריאות העולמי היא לא יותר משמונה כפיות סוכר (32 גרם) לגברים ביום ושש כפיות (24 גרם) לנשים.
המתנגדים לסוכר מסבירים שבעבר הוא היה רכיב מזון שנועד בעיקר לעשירים - מעין לוקסוס נדיר שהללו התירו לעצמם באירועים מיוחדים ובנשפי פאר. אבותינו לא הכירו את הסוכר הלבן, העדין, המגיע אלינו כגבישי אבקה דקיקים בשקיות קטנות, באריזות נייר של 1 ק"ג, בקוביות או כסוכר חום. רק במאה ה-18, כשהאירופים הביאו את קנה הסוכר לאמריקה, הוא נכנס לתפריט המזון המערבי וכבש אותו.
מחקר שנערך בבריטניה מצא שבתחילת המאה ה-18 בתי אב אנגליים צרכו בממוצע פחות משני קילוגרמים סוכר לבן בשנה. בסוף אותה מאה הכמות כבר הייתה גדולה פי ארבעה. בין שנות ה-70 של המאה ה-20 ועד שנת 2000 בגירים בארה"ב הגדילו את צריכת הסוכר היומית הממוצעת שלהם ב-13 אחוזים - בעיקר בגלל משקאות ממותקים מוגזים. ב-1996 צריכת הקלוריות ממשקאות אלו גדלה ב-83 קלוריות ביום לעומת 1977. האמריקאי הממוצע צורך עתה כמעט ארבעים ק"ג סוכר בשנה, שמקורם מכל מיני מוצרי מזון שהיצרנים הוסיפו להם סוכר. תרמה לכך בוודאי גם העובדה שמחירי הסוכר ליצרן הוזלו בעשורים האחרונים ב-30 אחוזים לפחות.
בשנים האחרונות תופס הסוכר חלק גדול מהתפריט הרגיל שלנו, והוא נמצא בעיקר במזון המעובד. היצרנים מואשמים שהם מוסיפים סוכר "ביד רחבה" לא רק כדי לשפר את הטעם אלא בעיקר כדי לעורר צריכה מוגברת יותר של מוצריהם. מחקר שנעשה בארה"ב מצא של-75 אחוזים מפריטי המזון הארוזים הנמכרים בסופרמרקטים נוסף סוכר. הוא נמצא בלחם הפרוס, בדגני בוקר, בכל הרטבים לסלט, בחומרי מילוי, במרקים ובחומרי תיבול לבישול. אפילו מוצרים דלי שומן כמו גבינות, יוגורט ומעדנים מכילים תוספי סוכר בכמויות גבוהות.
בהקשר זה אומר נוירולוג מאוניברסיטת בורדו בצרפת: "מה יכול לגרום לאנשים רבים כל כך לאכול כל כך הרבה יותר מבעבר? ההנאה שהמזון גורם להם - לא הרעב. ומה יוצר מזון מהנה? סוכר".
הציבור אמנם נקרא לסגל לעצמו אורח חיים בריא יותר - לא רק בעזרת פעילות גופנית על בסיס יומי כי אם גם באמצעות צריכה של יותר ירקות ופירות ופחות בשר - אלא שגם בפרי ובירק נחבאות כמויות שונות של סוגי סוכר טבעיים כמו פרוקטוז, אחי הגלוקוז והסוכרוז. גם בחלב יש סוכר טבעי בשם לקטוז, אלא שהסוכר שבפירות ובירקות, בתנאי שגם אותם (במיוחד את הראשונים) אין צורכים בהגזמה פראית, פחות מדאיג את המומחים לעומת הסוכר המוסף למזון ולמשקאות המתועשים.
פרופ' רוברט לוסטיג, אנדוקרינולוג מאוניברסיטת קליפורניה שבסן-פרנסיסקו הוא הקטגור הקולני ביותר בעולם נגד סוכר, ועמיתיו מכנים אותו "מטיף האנטי-סוכר". הוא גם מבקרו של הפרוקטוז. לדבריו, בניגוד לגלוקוז הפרוקטוז איננו ממלא תפקיד מהותי בחילוף החומרים האנושי ומציין שאבות-אבותינו צרכו סוכר רק דרך פירות וקנה סוכר, אבל לא בכמויות שעולות עתה מדי יום על שולחננו. "גוף האדם לא מותאם לכמויות הצריכה היומיות העכשוויות", אומר לוסטיג.
פרוקטוז עובר תהליך פירוק בכבד, אבל כאשר אוכלים יותר מדי פירות חלק גדול מסוג הסוכר הזה עובר "המרה" לשומן המצטבר בכבד ועשוי להוביל למחלות דלקתיות, לעורר שחמת כבד ולפתח עמידות לאינסולין - שלב מקדים להופעת סוכרת. כשמדובר בכמויות מופרזות, תוצרי הלוואי הם רדיקלים של חמצן, אשר הינם חומר רעיל לגוף. הפרוקטוז גם מעודד אכילת יתר.
נקודה נוספת למחשבה: מומחים טוענים שמקורן של רוב הקלוריות המוגזמות שאנחנו צורכים כיום הוא במשקאות מתוקים. מה הבעיה? כך למשל, יידרשו לכם שניים וחצי תפוזים סחוטים כדי למלא כוס מיץ אחת, שלא תגרום לתחושת שובע כמו אכילת כמות דומה של תפוזים. הסיבה לכך סיבי התאית שבפרי. באופן דומה, כל המשקאות הקלים, הממותקים והמוגזים תורמים לעלייה בקלוריות, וזאת מבלי להעניק תחושת שובע.
לא כל מדעני התזונה והרופאים, מציין "ניו סיינטיסט" בכתבתו, רואים עין בעין את ההשפעה הבריאותית השלילית של הסוכר, כפי שמציגים אותו מתנגדיו הרבים. ההסכמה היחידה ששוררת בין כולם היא שאפשר לוותר על הסוכר והמתוקים והבריאות לא תיפגע. ד"ר לוק טאפי, פיזיולוג בכיר באוניברסיטת לוזאן בשווייץ, קובע: "אי אפשר לחיות ללא כמויות מסוימות של שומן, אשר הינן סבירות ונדרשות לגוף. אי אפשר לחיות ללא חלבון. יהיה קשה לגוף ללא אנרגיה מספקת שמקורה בפחמימות, אבל אפשר לחיות בלי סוכר. זהו אולי פריט המזון היחיד שאפשר באמת לוותר עליו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם