ברחובות של יעקב יש קסם מיוחד, רק דיוק חסר

התפריט של 'ג'קו סטריט' מצוין, והמנות שלו בדרך כלל טובות. קצת יותר דיוק היה הופך את המסעדה הזו לטובה מאוד. מדור (כמעט) בלי פטריות

אורי מלמד, דיוקן | 17/6/2014 7:59 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
תגיות: אוכל,
ושוב ירושלים. הפעם בשוק. מחנה יהודה הפך בשנים האחרונות משוק שכולו פירות, ירקות ומלמיליאן, לפנינה קולינרית. גלידה איכותית, לחם שאור מהטובים שיש, ברים קטנים, מסעדות דגים ועוד ועוד. ההמלצה האחרונה שקיבלתי היא על מסעדת 'ג'קו סטריט'. אז באתי.

הגעתי לשם בשעת ערב, מלווה בנ', אדם שחולק איתי את אחת התכונות הכי חשובות שיש: שנאת חורף תהומית. כן, ככל שאני מתבגר אני שם לב שקשה לי לסמוך על אנשים שאוהבים חורף. מדובר הרי בעדות כל כך מובהקת לחוסר טעם וחוסר שיקול דעת. כל מי ששר את השורות 'חורף, הגשם מטפטף על העורף וקר' תוך כדי חיוך, ולא שם לב שמדובר על תיאור של עינוי, הוא רפה שכל שאמור להיות פסול לעדות.
 
מרים צחי
ג'קו סטריט. ''האווירה במקום היא בדיוק מה שצריכה להיות מסעדת שוק צעירה עם טוויסט''. מרים צחי

פוקצ'ה אאוט

טוב, נתחיל בהתחלה. ג'קו סטריט הוא מקום כיפי. יש פה מוזיקה מצוינת, עיצוב צעיר, נעים ושיקי, והאווירה בכללי היא בדיוק האווירה שצריכה מסעדת שוק צעירה עם טוויסט, משהו חצי משפחתי חצי אופנתי. המקום גם היה די מלא והמלצרית הציעה לנו לשבת על הבר. בדרך כלל אני בעד בר, בעיקר במסעדה עם מטבח פתוח, אבל הפעם כנראה שידרתי חוסר שביעות רצון. אז בבירור נוסף נמצא לנו שולחן של משפחה שהזמינה, הבריזה ולא התקשרה לבטל. אין רע בלי טוב.

הארוחה נפתחת בלחם. טוסטים יפים של לחם אגוזים צימוקים, מוגשים עם איולי חצילים. וככה בקלות ג'קו קיבלו אצלי שתי נקודות זכות. א. הם בחרו להגיש לחם ולא פוקצ'ה.

ישראל הפכה בשנים האחרונות למעצמת פוקצ'ה בלתי נסבלת, וכל מי שתורם במשהו להפחתת המינון ראוי להערכה. ב. הם מגישים איולי חצילים ולא את השילוש הבלתי קדוש בעליל של שמן זית עם נגיעת בלסמי, ממרח עגבניות מיובשות וטפנד. לאיולי חצילים יש פוטנציאל. לבאס. או להיות ממש טוב. כאן הוא היה ממש טוב. נ' השותף למסע, הפנה את תשומת לבי לעובדה המיותרת והנכונה שלאיולי חציל יש טעם של אבוקדו. והוא צדק. בטח יש לזה הסבר מדעי שממש לא מעניין אותי.

אפרופו מדעי, בעקבות הדברים שלי בשבוע שעבר על הקשר בין פטריות בפיצה לפטריות במקומות אחרים, קיבלתי דוא"ל נוזף באנגלית מאחת הקוראות. היא אמרה לי שלכתוב דבר כזה במדור אוכל זה מגעיל. אמרתי לה שלא אומרים מגעיל על אוכל, אבל אומרים אוכל על מגעיל. פחות התחברה.

התפריט הגיע. עיון קל ומסקנה ברורה. התפריט מצוין. יש להם פשוט תפריט מצוין. מעניין, הגיוני, מנומק, כזה שנובע מהשוק אבל לא נשאר בו. טוויסט על השוק. זה לא מעט, תפריט טוב. הנה כמה דוגמאות. 'ברוסקטת דג, עגבניות מיובשות, טפנד קלמטה וקונפי כרישה', 'פרוסות רוסטביף וקרפצ'יו בקר עם איולי צ'ילי, חסה צעירה, ביצה רכה, פקאן וחמוציות', 'חזה עוף עם גרטן רטטוי וסלט חם של מנגולד, אריסה ותורמוס'. נכון עושה חשק? כאילו, אם אתם לא טבעונים. אפילו שבינינו אני לא ממש מבין את הריב הגדול בין טבעונים לקרניבורים. הרי לפחות 70 אחוז מגוף הפרה זה מים, מוצר טבעוני לגמרי. אז לעשות כזה סיפור מהמעט שנשאר זה לא קצת קטנוני? לך תבין. 

בשבח הקונפליקט

למנה ראשונה הזמנו קבב טורקי ורביולי כורדי. הנה אחד הדברים שיפים באוכל. בשטח, הטורקים והכורדים יכולים להרוג אלו באלו בנחישות, אבל על השולחן כולם רגועים. וזה לא הקונפליקט הדיפלומטי היחיד שהיה לנו באותו הערב. נ' עצמו הוא חצי אמריקני חצי פרסי. לא יודע איך הוא חי עם עצמו בשלום.

הראשונות הגיעו והיו לא אחידות. נתחיל בטוב. כלומר במנה של נ': הרביולי. מדובר ברביולי במילוי תרד, חומוס וסיסקה (בשר בקר שמבשלים כמה שעות במים ואז קוצצים בסכין) ברוטב ציר עוף וירוקים. כל המרכיבים, הבצק המילוי והרוטב, היו סימפטיים. אפשר היה לתת למנה טעם חזק יותר אבל לא חייבים. המנה הנוספת, זו שלי, כבר הייתה פחות טובה. קבב טורקי שמגיע עם סלטה משויה, דלעת טריפוליטאית, זיתים חריפים ולימון כבוש. נכון שזה נשמע נהדר? רק מה, התוצאה משעממת.

מדובר בקבב. מנה שמזמינים אלה שלא מפחדים מטעמים. מי שרוצה בשר ללא טעם מזמין פרגית. אז כשאני מזמין קבב תן לי טעמים חזקים. זה נחמד שהבשר טוב, אם זה היה אחרת זה היה בלתי נסלח. בכל זאת, אנחנו בשוק. גם העשייה הייתה בסדר גמור. נשארה ורדרדות. אבל הטעם. אני לא יודע, תן לי משהו - בצל, שום, פטרוזיליה, כוסברה, פיסטוקים, צ'אטני מנגו, כרטיס השחקן של אבירם ברוכיאן. אתה תגיד. אבל הקבב נשאר אדיש, וגם התוספות מסביב לא התרוממו.

לפני שנגיע לעיקריות, מילה על השם של המקום. ג'קו סטריט. במחשבה ראשונה זה שם נחמד. שילוב של ירושלמיות ובינלאומיות. במחשבה שנייה, מה היה רע אם זה היה בעברית. 'רחוב יעקב'. במחשבה שלישית, ג'קו שלנו זה לא יעקב. השף של המסעדה הוא זכאי חוג'ה והכינוי שלו הוא ג'קו. טוב, חשבנו יותר מדי, בוא נאכל.

לעיקרית התפצלנו. אני לקחתי דג ונ' לקח כבד עוף. המזל שוב הלך איתו. המנה שלי הייתה פילה סלמון צרוב עם ריזוטו כרישה ולימון ורוטב שמן זית ואספרגוס. מנה לא מספקת. הדג מגיע עם שני אספרגוסים, עגבניות שרי ושום קונפי. לידו הריזוטו, שהיה בסדר גמור. אבל מה עם הדג? למה אין לו טעם? למה אתם לא עושים איתו משהו? אי אפשר לבנות רק על המגניבות של כל מה שליד המנה.
 

שאטרסטוק
''אבל מה עם הדג? למה אין לו טעם? אי אפשר לבנות רק על המגניבות של כל מה שליד המנה''. שאטרסטוק

נ' כאמור המשיך במסלול הטעים. כבדי העוף הוקפצו ברוטב ציר בקר ותה, ולידם בטטה בשומן אווז. מנה טובה. טעמים ברורים וחדים. כבד עוף ממש אוהב מתיקות לידו, ואני ממש אוהב שזו לא מתיקות של ריבת בצל. כשזה עובד - זה עובד.

סיימנו את הארוחה ברגשות מעורבים. מצד אחד חצי מהמנות לא היו מספיק טובות, בטח בטווח המחירים המקומי. מצד שני, ג'קו זה מקום טוב. ניכר שהם אוהבים את מה שהם עושים. ועם עוד קצת דיוק במנות זו תהיה מסעדה טובה מאוד. אומרים שמבקר המסעדות של הניו יורק טיימס היה אוכל שלוש פעמים במסעדה לפני שהיה כותב עליה. אני מניח שלג'קו מגיעות עוד פעמיים.

רביולי כרודי, קבב טורקי, כבדי עוף, פילה סלמון, שתיה. 282 שקל.
ג'קו סטריט
הכתובת: השקמה 6 ירושלים
טלפון: 02-5817178
שעות הפעילות: א-ה 12:00-16:00, 17:00-אחרון הלקוחות; ו' 12:00-לפני כניסת שבת; מוצ"ש עד אחרון הלקוחות
כשרות: בהשגחת רבנות ירושלים. בחלק מהמנות הבשר חלק

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק