ילד כאפות
הוא יודע שהוא ישלם על זה, אבל לניקו יש כמה דברים להגיד לחננות מהאינטראקטיב: העתיד אולי שלכם אבל בהווה אתם עושים קראייטיב אינפנטילי וארט שערורייתי. אז תפסיקו לענג את עצמכם בפייסבוק ובפורומים ותבינו שטכנולוגיה זה לא תחליף לרעיון גדול. "החטא ושכרו"
פרופיל
משועממת7, כאן קופי11, רוצה לעשות בריף על הזירוקס משין? צילום: גטי-אימג'ס
הריטואל המוכר מתחיל.
יד ימין לכיס ורשרוש קל בצרור המפתחות.
הסלולרי נשלף ומונח באגביות הפגנתית על השולחן לאחר שנשמר עד כה מתחתיו. (באמצעותו התנהל דיון מקביל עם התקציבאית שמולי במגוון נושאים: מה נסגר עם הפאה של הלקוח, למה אין כיבוד ואם עדיין שורף לה). יד שמאל לכיס וחיפוש נואש אחר המצת.
מילות הסיכום כבר מרחפות באוויר, יונות הדואר כבר מתחילות לאסוף את הציוד מהשטח ואז,
פתאום קם איזה איש לא ברור ובטון חצי מתנצל אומר "רגע, אבל יש עוד את המצגת שלנו..."
בשלב זה בדרך כלל מתבצעים חילופי מבטים מהירים ותמהים בינינו ובין הלקוח.
עד לאותו רגע, הלקוח היה משוכנע שהאיש הלא ברור הוא חלק מהצוות שלנו.
אנחנו לעומת זאת, היינו משוכנעים שהאיש הלא ברור הוא חלק מהצוות של הלקוח ועכשיו שנינו מבולבלים.
האיש הלא ברור לוקח לידיו את השליטה במקלדת האלחוטית והעכבר וכשאני אומר שליטה אני מתכוון לשליטה אמיתית. שליטה שפותרת את התעלומה ולא מותירה מקום לספק. זה האיש מהאינטראקטיב.
זה לא ממש ברור אף פעם אם הוא הבעלים של חברת האינטראקטיב, הפלנר, הקופי או אלוהים יודע מה. נכון להיום, רובם ככולם ובלי שום קשר למה שכתוב בכרטיס הביקור שלהם מוגדרים בתור האיש מהאינטראקטיב. אבל האיש מהאינטראקטיב לא ממש אוהב להיות האיש מהאינטראקטיב.
האיש מהאינטראקטיב שואף לזהות אישית ומציג את עצמו בכל פעם מחדש לפי כל כללי הטקס ועם כל הטייטלים הראויים, אבל כח חזק מאיתנו מונע מהמידע הזה להיקלט באמת ולהירשם. והאמת היא שזה סוג של חבל, כי לא ירחק היום ובו כולנו נמצא את עצמנו מבקשים עבודה אצל האיש מהאינטראקטיב. אבל עד אז, ויסלח לי האיש, הוא האיש מהאינטראקטיב.
במאמר מוסגר, אציין שאני מודע היטב לעובדה שזה מטופש מצידי לכתוב באינטרנט על האיש מהאינטראקטיב. אם יש תחום שבו הוא באמת ובתמים "אחד שיודע", זה תחום הטוקבקים. ים טוקבקים.
אני משוכנע שלכל חברת אינטראקטיב יש מרתף סודי ובו מוחזקים עשרות תכנתים הודים שבתמורה לפיסת לחם (אורז כבר מזמן לא בתקציב) ומעט אור שמש אחת לשבועיים, מטקבקים את עצמם לדעת.
האיש
מהאינטראקטיב מציג ללקוח שלי מצגת בלהט נאיבי שגורם לי לקנא בו קצת. אני צועד בדרך שסללו עבורי רבים וטובים ואילו הוא חלוץ בתחום שרק עכשיו מתחיל להמציא את עצמו ועוד רחוק מלהבין לאן הוא הולך ולאן הוא עוד יכול להגיע.
לעומת זאת, האמצעים העיקריים העומדים לרשותי, לא רק שהם ידועים ומוכרים, האמת העצובה היא שהם גם מתחילים למצות את עצמם.
קדימה! לטקבק! ניקו, אתה אומו! גטי-אימג'ס
כל מיני תסריטי "עכשיו סיימתי תירצה" (תסלחי לי יקירה) פתאום הופכים לאופציה של ממש אם רק שמים מעליהם את התווית "סרטון ויראלי". אבל למה ללכת רחוק? יש בדף פה איזה באנר או שניים, מלמעלה או משמאל, אני אף פעם לא זוכר, בכל מקרה, תעיפו בהם מבט שנייה. אל תקליקו או משהו, רק תעיפו מבט מהיר, זה אמור להספיק. הבנתם על מה אני מדבר?
אני לא ''האיש מהאינטראקטיב''! קוראים לי יהונתן! צילום: גטי-אימג'ס
עכשיו, קחו בחשבון שאני כותב את זה בשבוע היסטורי בו Y&R אינטראקטיב זכו בפרס מדהים –
אריה זהב בקאן, האמא של תחרויות הקריאייטיב.
ומה זה אומר? נכון לעכשיו זה עדיין לא אומר כלום. הרוב המכריע של העבודות, ברובן המכריע של חברות האינטראקטיב פשוט לא מספיק טובות אפילו בסטנדרטים של הפרסום בישראל. ואת דעתי על אלה אני חושב שהבעתי בטור הקודם.
עכשיו זה מגניב והכל שכל מיני מגה חננות שלא התקבלו לעבודה בשום מחלקת קריאייטיב של משרד פרסום אמיתי מבלים את חייהם בין פייסבוק לבין הפורום של תפוז תחת כל מיני ניק ניימ'ס הזויים, ומגניב שהם עסוקים בפיק אפ אובססיבי של עקרות בית נואשות בקפה דה מרקר ומתרצים את זה לבוסים תחת הכותרת "נטוורקינג" ואני מניח שגם מגניב להם לאונן על כל מיני דברים עם שמות משונים כמו וויג'טים.
אבל לא מגניב להסתפק בקופי ילדותי של משחקי מילים מהאלף הקודם וארט שלא עומד בשום סטנדרט. זה שזה זז לא הופך את זה לטוב. זה סוג של נתון בסיסי שצריך לנצל ולצמוח ממנו ומעל הכל, לא משנה באיזה מדיה אתה בוחר לפעול, טכנולוגיה לעולם לא תהיה תחליף לרעיון אחד גדול.
היא רק יכולה לאפשר לך להוציא לפועל רעיונות גדולים בדרכים חדשות.
לא יודע איך מתמרצים עובדי אינטראקטיב, אם בדרך הישנה והטובה של בונוסים או בהבטחות לרוחב פס שיעשה להם נעים בגב, אבל אם אתם העתיד, הגיע הזמן שתגרמו לאנשי קריאייטיב טובים באמת להבין את זה ולעבור לצד שלכם. לא תאמינו כמה מהר העתיד הזה יהפוך לממשי יותר וקרוב יותר ברגע שזה יקרה.
שלכם, הדינוזאור.
(!)
Niko.braskol@gmail.com
הכותב הוא מנהל קריאייטיב באחד ממשרדי הפרסום, אז לפני שאתם מלכלכים במשרד על הטור, קחו בחשבון שייתכן שאתם עובדים אצלו...
נא להמתין לטעינת התגובות
